מבחן זה הוא ההוכחה הטובה ביותר לכוחו הגדול של קפיטליזם חזירי; משך עשרות שנים נרדמו מהנדסי ג'יפ עם מנוע פנטסטאר הקשיש וצמיגי ה-33 אינץ' עד שהפציע אויב חדש, פורד ברונקו שהצית בשנייה אחת את זירת האקסטרים 4X4. שלוש שנים לאחר הצגת הברונקו הראשון אנחנו לוקחים למבחן את גרסת 'ראפטור' המקצוענית ומציבים מולה את הג'יפ האולטימטיבי, רנגלר רוביקון 392 עם מנוע 8V היסטרי לחלוטין. ה-392 אינו מיובא לארץ על ידי 'סמלת', הוא הגיע אלינו בהתלהבותו של יריב קלר ברוך מ'סופר ג'יפ', סוכנות ייבוא מקביל המתמחה ברכבי שטח הקיצוניים ביותר.
כבר במבחן הקודם אותו ערכנו בין ברונקו לרוביקון, התפעלנו מביצועיהם של רכבי השטח; אבל היום אנו מדברים על גרסאות-קצה בעלות יכולות הזויות לחלוטין. ביצועי השטח, הספקי המנועים, מתלים, הכל גרנדיוזי וקיצוני. הבעיה היא שגם המחירים התפוצצו מעלה עם 780,000 שקלים לג'יפ רנגלר 392 'אקסטרים ריקון', ו-775,000 שקלים כמחיר בסיס של הראפטור. עם מכוניות-שפיץ כאלה מצטמצמת חשיבותם של פרמטרים כמו נוחות נסיעה, תצרוכת דלק, תפנוקי נוסעים וכיו"ב. ג'יפאים המשכיבים כסף גדול ברכב שאינו מפואר ואינו מפנק במיוחד מחפשים ביצועים, התרגשות, ואת השלב הגבוה ביותר (שם זמני) בסולם רכבי השטח בעולם.
עיצוב: שני המתמודדים דומים מאוד לאלה אותם בחנו בסוף 2021. אותם מרכבים, אותן מידות צמיגים, לכאורה אלו אותן מכוניות. אבל הראפטור רחב ב-17 סנטימטרים מגרסת וויילדטראק (המגודלת לכשעצמה), גבוה ממנה ב-6 סנטימטרים ושוקל 225 קילוגרם יותר. שינויים אלה נובעים מהצורך בהגדלת מפשק הסרנים, התקנת מתלים מוגבהים עוד יותר, ומכלולים קשוחים. את הראפטור תזהו בקלות על ידי הכנפונים השחורים מגודלי הפרא, ופנסיו הקדמיים הכתומים. גם רנגלר 392 גדול יותר מהגרסה אותה בחנו בזמנו ויעידו על כך ארבעה מפלטים אמיתיים, ושפע פרטים נוספים. מי מהם יותר יפה? כל אחד והטעם שלו. עיצובו האייקוני של הג'יפ צרוב במוחם של עכברי שטח מזה שבעים שנה, הוא יותר מעודן ואני אוהב אותו יותר. הברונקו פחות מוכר אבל הוא גדול וקובייתי, יש שיעדיפו אותו - תבחרו בעצמכם.
תאי נוסעים: תאי הנוסעים לא עברו שידרוג משמעותי ביחס לגרסאות הבסיס. הם שומרים על גג ודלתות פריקים, הגורמים להם להיות רועשים יותר מהמתבקש. אלו גרסאות קצה אבל צריך לזכור כי גם הג'יפאי הקיצוני ביותר מבלה את רוב זמנו על הכביש ובפקקי התנועה. לא אטרח לחזור כאן על פירוט תאי הנוסעים, אותו תוכלו למצוא במבחננו הקודם; נחזור ונציין כי תא הנוסעים של הברונקו יותר מפואר, מאוורר, מרווח ומפנק, עם מסך מולטימדיה גדול יותר והיום, גם עם לוח מחוונים דיגיטלי ומד סל"ד ראוי לשמו. מפתיע בברונקו חסרונן של ידיות אחיזה שיעזרו לנוסעים לטפס על הסיפון, ולהתייצב בזמן נסיעת שבילים מהירה. גם הרנגלר 392 קיבל נקודות פינוק וריפודי עור אבל זהו עדיין תא נוסעים צפוף בן למעלה מחמש שנים, עם DNA מיושן. יכולתי לכתוב לכם כי תא הנוסעים של ברונקו דומה לאייפון 14 בעוד הג'יפ מזכיר סמסונג 52A, אבל אני מעדיף לתת לכם כדוגמה את מנגנון כיוון המשענת של מושב הנהג - בעוד הברונקו מתכוונן עם מנועים חשמליים, בג'יפ אתה צריך לדחוף אצבעות בין הדלת והמושב, ולמשוך ברצועת ברזנט; רבאק, ג'יפ, אנחנו ב-2023! ניצחון מוחץ לתא הנוסעים של ברונקו.
ביצועי מנוע/דלק: תאי הנוסעים מכתיבים את איכות החיים אבל תאוות הנהיגה מתחילה מתחת למכסי המנוע. מהנדסי פורד נקטו בגישה שמרנית יחסית; מנוע ה'אקובוסט' 6V 2.7 ליטר מספק במקור 330 כוחות סוס מכובדים מאוד. עבור גרסת ראפטור הוגדל הנפח ל-3.0 ליטר ועם שינויים נוספים הוא מספק עכשיו 400 כ"ס ו-60 קג"מ. תוספת כוח זו מטיסה את הברונקו מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 6.2 שניות, נתון מדהים עבור בהמת שטח כבדה. התאוצה חריפה ומהממת, מעמידה או בתאוצות ביניים, תיבת 10 ההילוכים מוצאת תמיד יחס העברה מתאים. הטענה היחידה כנגד מנוע הראפטור היא תגובה קצת הססנית במטרים הראשונים, זה קצת מפתיע במנוע ספורטיבי החמוש בשני מגדשי טורבו.
הטענה השנייה היא שברגע שמעמידים ליד הראפטור את הרוביקון 392, הראפטור הופך לרכב הרבה פחות מלהיב. ה-8V 6.4 ליטר של Hemi המותקן בג'יפ נושף נוהם ומגרגר, הוא מעיף אותך מהמקום בפצפוצי אגזוז אדירים, המיאוץ ל-100 נמשך 4.1 שניות, זה הזוי לחלוטין! אלו לא רק 480 הסוסים של ג'יפ (מול 418 של ברונקו), אלא גם יתרון של 270 קילוגרם ביחס לברונקו הכבר יותר. שני הכלים מנגנים קונצרט אגזוזים משכר אבל הקומפוזיטור של ג'יפ היה חסר מעצורים, מייצר קונצרט של מסלול מרוצים, לא פחות. הג'יפ מהיר יותר בכל מצב ובכל מהירות, אבל ביציאה מהמקום הוא פשוט קורע את האספלט, מתעופף קדימה כמו ספורטיבית חשמלית.
תצרוכת דלק היא לא נתון מעניין אבל אפילו כאן יש יתרון לג'יפ, החסכוני יותר. בנסיעה בינעירונית רגועה הצליח הברונקו להוציא 6.5-7.0 קילומטרים מכל ליטר, הרנגלר חסכוני יותר בכ-5% ואף יותר. בכביש מהיר הם ישרפו ליטר לכל 4-3 קמ"ל ובשטח תרד התצרוכת ל-2.5 עד 3.0 לקילומטר. שילוב ה-4X4 החשמלי של הברונקו אינו מתפקד תמיד במיידיות, אהבנו יותר את המנופים המכאניים של ג'יפ - הם פחות מפנקים, אבל תמיד מוכנים לפקודה. גם פה, ניצחון ברור לביצועי המנוע של ג'יפ.
נוחות והתנהגות: אחרי שגמרנו להתחרע ולפרפר גלגלים, נרגענו קצת ואנו משייטים בשביל. מהר, מהר מאוד. הרנגלר טוב בהרבה מרוביקון סטנדרטי, אבל הוא גם מאוד תזזיתי. מקפצץ ומדלג, שמח להיכנס להחלקות ולצאת מפניות כמו טיל בליסטי. ה-392 הוא Fun Mobil מדהים אבל האמת היא שאותי הוא קצת עייף, אהבתי יותר את התנהגותו המרוסנת של הברונקו. גם הראפטור יודע לטוס בשבילים, להיכנס לפנייה ולצאת בסחיפה, ולהתנהג כמו חוליגן קיצוני. אבל הברונקו מאוזן ושקט יותר, המתלים העצמאיים מדוייקים יותר מהסרן החי של ג'יפ, צמיגי ה-37-אינץ' עובדים טוב יותר מאשר ה-35 של הג'יפ. הברונקו מסוגל לתפור קילומטרים של שביל משובש בקצב של רכב מרוץ ייעודי, משרה בך ביטחון ונינוחות שמעולם לא פגשנו ברכב שיצא מאולם תצוגה שגרתי.
לתפירת שבילים מהירה עם הברונקו אתה מציב 'Baja' בחוגת סגנונות הנהיגה, המתלים מתקשים כנדרש, ההיגוי מוצק והרכב האדום משטח כל שביל ומיישר כל פנייה. ה-392 היה מהיר יותר ביציאה מפנייה אבל בקטעים זורמים ובפניות חדות אהבנו יותר את הברונקו, המרגיע בהתנהגות מדוייקת וצפויה; הוא פחות מפחיד מאשר הג'יפ שאת נהמותיו הפצועות שמעתי גם ממרחק של מאות מטרים. אההההה, רציתם לדעת על נוחות הנסיעה בכביש? זה באמת מעניין אתכם, עם חיות שטח כאלה? גם פה, הברונקו נוח ומפנק יותר, סופג טוב יותר שיבושים ומגהץ את האספלט הישראלי, שלפרקים נראה כמו סטייג' ראלי עצבני. סעיף נוחות והתנהגות: הברונקו יעיל ומהיר יותר, הג'יפ מרגש יותר.
שטח טכני: לשני הכלים יש צמיגי שטח רציניים, הילוך כוח זחלני, שתי נעילות דיפרנציאל רוחביות, וזוויות מרכב מצוינות. על הדיונות התחוחות הם רקדו כמו בלרינות, ה-392 מנצל את כוחו העדיף, הראפטור צף טוב יותר על צמיגי ה-37. שניהם טיפסו סכינים ב-90 מעלות, התעופפו מדי פעם באוויר, הברונקו נוחת אל הקרקע טוב ומרוסן יותר מאשר הג'יפ.
ניסינו למצוא מכשולי עבירות שיכריעו את הכלים, אך לא מצאנו - באיזור המבחן היו גבעות כורכר עם הצלבות אדירות, בולדרים מזדמנים, ועליות מדורדרות. שני הנבחנים בלעו הכל בשיעמום מופגן, לא חשוב לאיפה כיוונו את ההגה. יריב קלר חזר כמה ימים לפני כן עם שני כלים כאלה מנחל עדשה המאתגר, והוא טוען בלהט שדווקא הברונקו טיפס טוב יותר על מדרגות הסלע הקיצוניות. ל-392 עשוי להיות יתרון קל במהלך המתלה הקדמי אבל הברונקו ממש לא פראייר: יש לו מהלך מתלה מצוין מאחור ו-13 אינץ' מהלך קדמי, מרווח גחון וצמיגים גדולים יותר, זוויות גישה טובות יותר ובקיצור - הברונקו הוא הוכחה לכך שהבחירה האמיצה של פורד במתלים עצמאיים, הייתה מוצלחת מאוד.
השורה התחתונה
שני רכבי המבחן הם הדבר הקרוב ביותר לרכב מרוץ טהור, אותו אפשר לקנות באולם תצוגה בישראל. הם ממוקדים בביצועים וביכולות מוטוריות, חמושים בכל הטכנולוגיות, ואין שום מותג אחר המסוגל בכלל להתקרב אליהם. זה ברור מאליו במקרה של הרוביקון, שמתחזק משך עשרות שנים דבקות בערכי מותג Jeep, עם אבולוציה עקבית וממוקדת. זינוקו של הברונקו לפסגת הפירמידה מפתיע קצת יותר. המותג 'ברונקו' היה פעם שם דבר אבל הוא ננטש משך עשרות שנים, עד להתעוררותו הפתאומית ב-2019. דווקא בגלל עיכוב זה הצליחו מהנדסי פורד לתכנן את הברונקו עדכני ומתוחכם יותר, לשמור את יכולות השטח ולהעיז לבחור במתלים קדמיים עצמאיים. השנים האחרונות מיקמו את הרנגלר והברונקו בסטאטוס של דו-קרב בסגנון המיתולוגי של מרצדס-ב.מ.וו, למבורגיני-פרארי ושאר מתמודדים עזי נפש.
במבחן השתתפנו ג'וי בירן ואנוכי, וגם יריב קלר מ'סופר ג'יפ' שהביא את ה-392. יריב משווק מכוניות אבל הוא גם (ובעיקר) שוחר עבירות ונהיגת שטח, משתתף במרוצי ראלי, והוא יועץ אובייקטיבי לגמרי - מכיוון הוא מוכר גם ברונקו'אים וגם רנגלרים. שלושתנו הכתרנו פה אחד את הברונקו כרכב השטח-אקסטרים הטוב מבין השניים. הברונקו נוח ומדויק יותר בכביש ובשטח, איכות החיים על הסיפון טובה משמעותית מזו של ה-392, הוא מרווח ומאוורר יותר. ביצועי המנוע של ג'יפ טובים יותר אבל גם הברונקו נותן כל מה שניתן לבקש, בלי לבנות רכב מרוץ ייעודי. כך החלטנו פה אחד ואני הייתי באמת שמח להיעלם לעבר האופק, על סיפון הברונקו האדמוני.
לא כך חשבו יריב וג'וי; ג'וי הפתיע אותי באומרו כי למרות הכתרת הברונקו כרכב הטוב יותר, הוא היה לוקח הביתה את הג'יפ. "אם אני כבר משקיע 800,000 שקל ברכב קיצון, אני רוצה את הכי קיצוני שיש" הסביר ג'וי בהתלהבות. אני לא מוכן לוותר על ה-8V המטורף של ה-392, עם צליל המפלטים והתאוצות ההיסטריות. אני מוכן להתפשר על נוחות נסיעה ועל מרחב פנימי כדי לקבל את הזריזות הגבוהה יותר של הג'יפ, את הריגושים הנוסטלגיים ואת המראה האייקוני שנצרב במוחי מאז גיל 16". כך אמרו ג'וי ויריב ושלושתנו סיכמנו שאלה מכוניות מדהימות, המתאימות לשוחרי אקסטרים בעלי תקציב גדול ובשרני. לאיפה עוד אפשר להתקדם מפיסגה זו? בעוד כמה חודשים תוצג מהדורה מיוחדת של "עשרים שנה לרוביקון" עם 392 ו-4xe חשמלי שינעלו צמיגי 37, ובמסדרונות פורד מתלחששים על ראפטור-R חזק עוד יותר. לך תדע מה עוד ייצא משתי המפלצות האלה?
תודה ליריב קלר ברוך מ"סופר ג'יפ" על הסיוע במבחן הדרכים
על הצד הטכני
