צילום וידאו: דייב שחר
עריכה: בת גולן
צילום סטילס: רונן טופלברג
למרות ניסיונות חוזרים ונשנים בדמות מיסוי והגבלות אחרות, נראה שאת פלח ה-SUV הגדולים, איש לא יצליח להרוג. גם לא טענות על בטיחות פחותה, ביצועים חלושים והתנהגות כביש קלוקלת וכמעט כל המתמודדים בקטגוריה נהנים מפריחה ומציגים מספרי מכירות נאים בקרב האוכלוסיות השבעות בישראל.
לפני חודשים ספורים, זכינו לפגוש במספר שחקנים מחודשים בקטגוריה - פולקסווגן חידשה את הטוארג, ב.מ.וו החליפו את ה-X5, לנדרובר טיפלו בריינג', אינפיניטי הרחיבו את גרסאות ה-FX האימתני וגם פורשה הציגו את קפיצת המדרגה שלהם לקאיין הפופולרי.
ולכן, את שני האחרונים בחרנו להפגיש בפעם הראשונה בישראל לעימות ראש בראש ודווקא בגרסאות הדיזל החדשות של השניים, כדי להכניס קצת היגיון למשוואת העלויות. אז לאחר לא מעט קשיים, הם הגיעו אל חניית המערכת שלנו כדי שנוכל לענות על השאלות הבאות: האם גרסאות הדיזל הבסיסיות מצליחות לעמוד בציפיות? האם מותג אינפיניטי הבשיל לקבלת תואר פרימיום? וכמובן, מי מבין השניים מצליח לסחוט יותר נקודות בסעיפי המבחן העקרוניים - איכות, ביצועים, התנהגות ותמורה. יצאנו לדרך.
השטיח האדום
כמו כל מבחן, גם זה שלנו מתחיל בבחינת העיצוב החיצוני ושני המתמודדים שלנו מציגים שתי גישות שונות לשתי אסכולות. מכוניות אינפיניטי משתדלות מאוד להראות חריגות וספורטיביות ביחס למתחרותיהן וה-FX מותח את תפישה זו עד לקצה גבולות ההיגיון. אין מילה טובה יותר לתאר אותו מאשר "מפלצתי". עם גריל אדיר, מכסה מנוע עצום, תא נוסעים משוך לאחור, חישוקים גדולים מאוד וחלק אחורי אגרסיבי עם שני לועות מפלט, ה-FX תובע את מקומו על הכביש עם מבטים מאיימים לכל כיוון, בטח כשרואים אותו מצמצם פערים מאחור במראה הפנימית ברכב.
גם לקאיין החדש יש נוכחות זוהרת על הכביש, אבל מסוג מעט שונה. קודמו, מהדור הראשון לז'אנר שניסה להראות כמו 911 על קביים, לא היה הילד הכי יפה בגן ולכן גם זכה לשלל ביקורות צוננות בסעיף זה. פורשה הקשיבו, הפנימו ולמדו והביאו לעולם את הדור הבא שמביא עמו את המטען הגנטי של הפנמרה החדשה ועל העיצוב החדש בהחלט אפשר לגמור את ההלל. החזית שלו תוקפנית מחד, אך גם מכובדת מאוד מאידך, הפרופיל שלו פרופורציוני (בניגוד לאינפיניטי) וזורם ורק מאחור הוא נראה מעט צונן, עד כדי שאפשר לטעות ולחשוב שמדובר ביונדאי סנטה-פה.
הכרעה של ממש, לא הצלחנו לספק כאן. חלקנו צדד בחזות התוקפנית של האינפיניטי וחלקנו האחר נשבה בקסמי הגרמני. ומה אומר הטעם שלכם?
בזמן שהתרווחת
מעבר אל תאי הנוסעים מצליח לשחרר מאיתנו אינסוף אנחות רווחה. הקבינה של ה-FX נראית כמו סלון בית משפחת המלוכה הבריטי וניחוח יוקרה ממש נשפך מהדלתות בפתיחתן. כל זה הודות לריפוד הבהיר ולרקמת המשבצות על המושבים, לנגיעות העץ במקומות הנכונים, לחומרים הרכים והנעימים למראה ולמגע מסביב, למרחב הנדיב מאחור ולאווירה הכללית והתחושה שעולות מכל פינה ומתג. אהבנו את תא הנוסעים הזה בעבר ואנו אוהבים אותו גם כעת.
למרות שמדובר כאן בגרסת הבסיס של ה-FX, רשימת האבזור נדיבה. יש חלון שמש, יש פנסי קסנון, יש מערכת שמע איכותית, בקרת שיוט, מנופים קבועים מאחורי ההגה להעברת הילוכים, תאורה אוטומטית ועוד, כך שקשה להתלונן על חוסרים של ממש. במידה ולכם זה עדיין לא מספיק, תמיד אפשר לשדרג לחבילות אבזור עשירות יותר תמורת עוד כמה זוזים.
למרות הכל, רק כשעוברים לתא הנוסעים של הקאיין, מבינים יוקרה מה היא. ברגע הראשון, לא יודעים אם לבקש אישור המראה ממגדל הפיקוח, או פשוט לנהוג. פורשה הביאו אל הקאיין גם את הארכיטקטורה הפנימית של הפנמרה, בהתאמות קלות, וזו פשוט עוצרת את הנשימה. לא רק ממספרם הרב של המתגים והפונקציות שמסביב לנהג, אלא מגובה רף האיכות שהוא מכתיב. המושבים, הדשבורד וההגה לובשים את עורן של הפרות המובחרות שבגרמניה, החומרים רכים ומרקמם ייחודי, במקום עץ מצועצע מוצאים אלומיניום מוברש והתחושה היא של תפירה אישית מחבקת וממכרת.
גם בחינת רשימת האבזור בקאיין משאירה את האינפיניטי הרחק מאחור עם תוספת של מתלים מבוקרי מחשב ושלוש רמות שיכוך, שליטה מלאה על מערכת ההנעה הכפולה בהתאם לתנאי השטח (כן שטח!), בקרת שיוט אקטיבית ועוד.
בסעיף תאי הנוסעים והאבזור, הקאיין רושם לזכותו את הניצחון. לא בקלות, שכן גם ה-FX מציע את התמהיל הנכון, אך גם לא באופן דחוק.
בזמן שהאצת
בתחילה סברנו שמשום שמדובר כאן בעימות לגרסאות הבסיס של השניים, אין טעם לפתח ציפיות לביצועים מסחררים בוודאי שבהשוואה לגרסאות הבנזין החזקות שכבר עברו תחת ידנו. אולם כבר ברמיסה הראשונה של הדוושה הימנית, גילינו עד כמה התבדינו.
עם זיכרון מוחשי לכאבים בשרירי הצוואר שגרם לנו ה-FX50 בגרסתו הפראית ביותר, גילינו שגם ה-FX30 לא פראייר בתחום הביצועים. בחזיתו מנוע טורבו דיזל שישה צילינדרים בנפח 3.0 ליטר וזה מפיק 238 כ"ס שמגיעים ב-3,750 סל"ד ו-56.1 קג"מ שזמין כבר מ-1,750 סל"ד. הכוח עובר לכל ארבעת הגלגלים באופן קבוע דרך תיבת השבעה הילוכים המוכרת של אינפינטי.
על הכביש, ה-FX הזה שומר על רמת ביצועים שספק אם תאכזב מישהו מכם. דף הנתונים מדבר על 8.4 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 213 קמ"ש והמציאות מאשרת את הנתונים. הגמישות הרבה של המנוע יחד עם השידוך המוצלח לתיבה הופכים את הגרסה הזו לנעימה מאוד לנסיעה הן בשיוט רגוע על גלי המומנט וגם בנהיגה אגרסיבית כשהיצר הקדמוני משתחרר מגזע המוח.
לכאורה, על הנייר ההבדל שקיים בין הקאיין לאינפיניטי אמור להיות זניח עד לא קיים. גם בחזיתו של הגרמני מצוי מנוע שישה צילינדרים דיזלי בנפח 3.0 ליטר וזה מפיק 240 כ"ס (2 יותר מה-FX) בתחום סל"ד גבוה במעט של 4,400 סיבובים וכן 56.2 קג"מ (רק 0.1 יותר מה-FX) ב-2,000 סל"ד. אולם במציאות ובמבחני ההאצות שלנו מכל סוג שהוא, ההבדל בין השניים גדול מאוד לטובת הפורשה. דף הנתונים מאשר זאת עם זמן של 7.8 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש (מעט יותר מחצי שניה יתרון על ה-FX) ומהירות מרבית של 214 קמ"ש.
והסיבה ליתרון היא כמובן תיבת ההילוכים בפורשה שמוסיפה הילוך נוסף על השבעה של האינפיניטי ומצליחה לתרגם טוב יותר את הכוח שמפיק המנוע. תגובותיה זריזות מאוד והיא מסוגלת לדפדף בין ההילוכים במהירות גבוהה, הרבה לפני שזו של ה-FX מוצאת את ההילוך הרלוונטי. מאוד אהבנו למצוא גם שהמנופים מאחורי ההגה להעברת הילוכים אינם קבועים כמו ב-FX אלא נעים עם סיבוב ההגה.
לכן, בסיכום פרק זה, גם כאן הקאיין מוביל עם ביצועים עדיפים. בכל הקשור לצריכת הדלק, שניהם איפסו מחוונים על כ-8 קילומטרים לליטר.
בזמן שזגזגת
ה-FX מגיע מוכן לשלב הבא במבחן שלנו, שלב הנוחות וההתנהגות. מצד אחד, הוא שומר על קשר עם הכביש עם חישוקי ענק בקוטר 20 אינטש שעליהם מרוח המון גומי רחב ואלה מצליחים לגמד כמעט כל שיבוש על הכביש. מעליהם נמצאים מתלים קונבנציונאליים שמנסים לתת את הפשרה הטובה ביותר בין נוחות נסיעה להתנהגות כביש עם רכות בתחילת מהלכם לטובת ספיגת המהמורות וקשיחות בהמשך ששומרת את המרכב תחת שליטה בפניות.
וזה עובד? כן. ה-FX מסוגל לתקוף כבישים מפותלים כאילו היה רכב ספורטיבי קטן מידות. הוא מרוסן מאוד, מוחשי וגמיש ומצליח להפוך לחומר ביד היוצר. שמחנו לטעום גם מעוצמת הבלימה שלו שגם לא הרגישה מתוסכלת ממשקלו שעומד על 2,150 ק"ג, אך כן היינו שמחים למצוא בו מעט יותר תחושה בגלגל ההגה.
ושוב, מעבר לפורשה קאיין בקטעי הנהיגה המשובשים והמפותלים, עושה לנו כיול מחדש להגדרות בראש. בניגוד לאינפיניטי היריב, הגרמני מציע מתלים בעלי כיול דינאמי שמאפשרים לאוחז בהגה לבחור במצב קומפורט (נוחות) שמרכך מאוד את המתלים בקטעים משובשים כדי לספוג את כל תחלואי הכביש ומעליו במצב נורמל בקטעי נהיגה יומיומיים ואף להעצים את תחושות הנהיגה עם מצב הספורט.
במצב זה ובלחיצת מתג יחידה, המתלים מתקשחים לטובת שיפור ההתמודדות עם עומסי הפניות, המרכב מנמיך עצמו כדי לשפר את מיקומו של מרכז הכובד, תגבור ההגה הופך את זה למעט כבד וחד יותר (לא בהכרח לתחושתי יותר), המנוע מקבל אקסטרה בוסט ותגובותיו חדות ומהירות יותר וגם תיבת ההילוכים מבצעת את ההעברות מהר יותר תוך שמירה הדוקה יותר על רצועת הכוח. כל אלה מאפשרים לקאיין דיזל להמשיך ולהגדיל את הפער על פני ה-FX שהושג בפרק הביצועים, כך שהוא לא רק חזק יותר, אלא גם מהיר יותר בכבישים מפותלים ואף מהנה יותר לנהיגה.
אז כן, גם בסעיף הנוחות וההתנהגות הקאיין שומר על ההובלה, אך הפעם באופן משמעותי יותר, הודות למערכת המתלים האקטיבית שמסוגלת ממש להגדיר מחדש את יכולות הרכב בלחיצת מתג.
בזמן ששילמת
נכון, שני המתמודדים שלנו פונים ישירות אל הכיס והלב של דיירי האלפיון העליון, עם תגי מחיר שחוצים בקלות את חצי מיליון השקלים, אבל גם בסכומים גבוהים שכאלה, ניתן להעמיד את שאלת התמורה למחיר.
ובמקרה שלנו, עם הפרש של מעט פחות מ-20 אלף שקלים בין השניים לטובת האינפיניטי FX דיזל (540 שקל) ובהתחשבות בכל ממצאי המבחן שלנו, אי אפשר להימנע מהמסקנה שהקאיין דיזל הוא זה שמעניק את החבילה המשתלמת יותר כאן. הוא איכותי ומוקפד מאוד, יוקרתי ועשיר, מהנה ומהיר וגם מגיע משושלת אצילה, אז לטעמנו ומבלי לזלזל בשוויים של 20 אלף השקלים, אם היה לנו את הכסף, את השיק היינו חותמים עליו.
במקום השני וללא רגשי נחיתות בולטים, נמצא ה-FX דיזל. גם הוא לבטח יצליח להתחבב על בעלי היכולת ובעיקר אלה שעיצובו החיצוני הבומבסטי מדבר אליהם. אולם, בהתחשב במחירו הגבוה (או בזה הנמוך של הפורשה קאיין), צפויה לו מלאכה לא פשוטה בשכנוע בעלי הממון לבחור בו ולא במתחריו שהשתפרו בתקופה האחרונה.
