אפס הרוגים בתאונות - חזון אחרית הימים?!

בכל שנה נהרגים ברחבי העולם למעלה ממיליון בני אדם כתוצאה מתאונות דרכים. אם בעבר נהוג היה להתייחס אל קורבנות התאונות כ"גזרה משמיים", הרי שבשנים האחרונות גוברת המודעות הציבורית לנושא והוא מעסיק לא רק את קהל הלקוחות של המכוניות, אלא את יצרניות הרכב עצמן.

עד לפני שני עשורים צוידה כל מכונית חדשה בחגורות בטיחות בלבד כאמצעי הגנה על הנוסעים, והיום אין כמעט אף מכונית חדשה שנמכרת בעולם המערבי שלא תמצאו בה מערכת בקרת יציבות, שש כריות אוויר לפחות, ועוד כמה מערכות סיוע לבלימה. וכאשר הטכנולוגיה נרתמת להגנה על הנוסעים – התוצאות מדברות בעד עצמן.

הסטטיסטיקה מוכיחה במספרים את יעילותן של מערכות הבטיחות השונות, כך שלמרות הגידול המתמיד במספר המכוניות הנעות על כבישי העולם – מספר ההרוגים בתאונות דרכים דווקא נמצא במגמת ירידה. את האחריות לכך אפשר לזקוף לזכותם של ארבעה גורמים עיקריים: בראש ובראשונה לבטיחות המשופרת של כלי הרכב החדשים (ולא מדובר רק באותן מערכות בטיחות שהזכרנו, אלא גם בתכנון מתקדם של מבנה המכונית שנועד לספוג אנרגיה בזמן תאונה, ולפיתוחים שונים אשר מסייעים להפחית את חומרת הפגיעה בהולכי רגל). הגורם השני במשוואה הזו הוא תשתיות טובות מבעבר ו"סלחניות" הרבה יותר לטעויות נהג (כמו למשל גדר הפרדה שתספוג את האנרגיה ותמנע תאונה חזיתית שתסתיים כמעט תמיד עם הרוגים).

הגורם השלישי שתורם למגמת הירידה בתאונות הדרכים הוא כמובן השינוי התפישתי שחל בממסד וגורם לממשלות השונות ברחבי העולם לגבש חוקים, תקנות ותוכניות רב-שנתיות עם יעדים ברורים לצמצום מספר ההרוגים. והגורם האחרון שתרם את תרומתו להפחתת מספר ההרוגים קשור למודעות הגוברת בקרב הציבור לבטיחות הנסיעה (הסעת ילדים בהתקני ריסון למשל) והדרישה לכלי רכב בטוחים יותר כחלק משיקולי הרכישה.

אם בעבר מרכיב הבטיחות לא היווה שיקול ברכישת מכונית חדשה, הרי שהיום הלקוחות דורשים מכוניות בטוחות יותר. כניסתם של מבחני הריסוק הבלתי תלויים אל התודעה הציבורית הצליחה לשחרר את קהל הנהגים מסטיגמות שונות שנקשרו בבטיחות – גם אם לא הייתה להן שום אחיזה במציאות. מדד "עובי הפח" הוחלף בכוכבי ריסוק מוחשיים יותר, קיטלוג הבטיחות על פי ארץ המוצא הוכח כחסר שחר, ודגמים של מותגים שנחשבו "לבטוחים מסוגם בעולם" התגלו במערומיהם אל מול קירות הריסוק ומלחמת הכוכבים.

אותם מבחני ריסוק שהעמידו את יצרניות הרכב באור שלילי וחשפו עד כמה הן לא משקיעות בתחום הבטיחות, היוו יריית הפתיחה למלחמה על כוכבי הבטיחות. כולם רצו חמישה כוכבים, אבל הדרך לשם לא הייתה קלה; יותר כריות אוויר, עוד אזורי ספיגת אנרגיה, חגורות בטיחות פירוטכניות, משענות ראש קורסות ועוד מגוון מושגים חדשים החלו לצוץ בתקווה לכוכב החמישי במבחני הריסוק.

הכוכב החמישי הגיע בסופו של דבר אל כל יצרניות הרכב. אחרי עבודה קשה ושנים רבות של מאמצים טכנולוגיים השתלמו ליצרניות הרכב – ובעיקר לנו, לאנשים שנוסעים בכלי הרכב הללו מדי יום. ציון של חמישה כוכבים במבחני הריסוק נשמע אולי טריוויאלי היום, אבל בהיעדר רף חדש של דרישות, נדמה כי ליצרניות הרכב אין לפי שעה מוטיבציה אמיתית להמשיך בפיתוח מואץ של אמצעי בטיחות שונים.

בינואר 2010 הייתה ישראל למדינה הראשונה בעולם שחייבה את הימצאותה של מערכת בקרת יציבות (ESP) בכל רכב חדש שעולה על הכביש. על פי מחקרים שונים שנערכו ברחבי העולם, המערכת הזו לבדה אמורה לצמצם בכשליש את מספר ההרוגים בתאונות דרכים. ואיך אפשר למנוע את יתר ההרוגים? אחרי כריות האוויר, החגורות הפירוטכניות, מערכות הסיוע לבלימה ובקרות האחיזה למיניהן, יצרניות הרכב עסוקות אמנם בפיתוח מערכות חדשות שיסייעו לעמוד במשימה כחלק מהמלחמה על כיסו של הלקוח ופחות מכורח המציאות או הרגולציה.

חיישנים שונים אשר מותקנים בחלק מהדגמים החדשים מתריעים בפני הנהג על הימצאות רכב ב"שטח מת". אפשר גם למצוא היום מערכות שמתריעות על סטייה מנתיב הנסיעה, מערכות מתקדמות מבוססות רדאר אשר מסוגלות להפעיל את הבלמים כאשר מתגלה מצב חירום והנהג אינו מספיק לפעול בזמן. ישנן גם מערכות אשר מסוגלות לנטר עייפות אצל הנהג ולהתריע בפניו, מערכות שלא מאפשרות לנהג שתוי לנהוג, מערכות אשר נועדו להפחית את עוצמת הפגיעה בהולך רגל במקרה של דריסה - ואפילו מערכות תאורה מתקדמות המסייעות להגדיל את שדה הראייה של הנהג בשעות החשיכה.

כל המערכות שהזכרנו בפסקה הקודמת משפרות ללא ספק את בטיחות הנסיעה, אולם יש מערכת בטיחות אחת שעשויה לחולל מהפכה אמיתית. מדובר במערכת שהחלה את דרכה בדגמי היוקרה של מרצדס, אך מחלחלת בהדרגה אל דגמים עממיים יותר ועשויה להפוך בעתיד למערכת תקנית בכל המכוניות.

מדובר במערכת "קדם תאונה" שהיא למעשה שילוב של מספר מערכות שונות המנטרות בכל רגע נתון את מצב הרכב ומסוגלות לזהות מצב חירום או מצב של תאונה בלתי נמנעת - ולפעול בהתאם. המערכת פעילה לאורך כל הנסיעה, וכאשר היא מזהה פגיעה אפשרית מכיוון מסוים, היא עוברת למצב שבו היא "מכינה" את הרכב ונערכת להגנה מרבית על הנוסעים ולהפחתת חומרת הפגיעה בהם.

הפעולות שהמערכת מבצעת כוללות צמצום המרווח שבין הרפידות לבלמים על מנת לשפר את זמן התגובה של הנהג ולהפחית משמעותית את מרחק הבלימה. המושבים הקדמיים מוסטים אוטומטית למצב אופטימלי, חגורות הבטיחות נמתחות, חלונות החשמל והגג החשמלי נסגרים באופן אוטומטי, הפגושים נדרכים לספיגת אנרגיית ההתנגשות וקופצים" ממקומם כעשרה סנטימטרים במטרה לספוג טוב יותר את עוצמת הפגיעה, ואפילו פנסי הבלימה מתחילים להבהב כדי להזהיר את הנהגים שמאחור שהרכב עומד לבלום בפתאומיות.

בכלי רכב מסוימים מופעלת באותו זמן גם קריאת מצוקה למוקד חיצוני באמצעות משדר מיוחד המותקן ברכב. המעניין במערכת הזו הוא שבמקרה ותאונה לא התרחשה בסופו של דבר, היא מסוגלת להחזיר את כל מערכות המכונית למצב הקודם בתוך מספר שניות ולהידרך מחדש לפעם הבאה.

כמה מהר נוכל למצוא את המערכת הזו במכונית החדשה שלנו? שאלה טובה שתלויה בעיקר בלחץ שיופעל על יצרניות הרכב להביא אותה לבשלות טכנולוגית ולייצור המוני במחיר סביר; כאן זה כבר עניין של דרישה מצד ציבור הלקוחות ו/או חקיקה מתאימה מצד הממסד (ממש כמו במקרה של בקרת היציבות).

הקלישאה הישנה אומרת כי כל זמן שאדם נמצא מאחורי ההגה – תאונות דרכים תמיד יתרחשו. בעזרת מערכות הבטיחות החדשות ניתן יהיה לצמצם את מספרן או להפחית את חומרתן, אבל לפחות עד שמחשב חסין טעויות לא יהיה זה שנמצא מאחורי ההגה של המכונית – תאונות והרוגים תמיד יהיו לצערנו. החדשות הטובות הן שככל שחולף הזמן, הכביש הופך למקום פחות מסוכן – גם אם אנחנו לא ממש מרגישים בכך. כדי לממש את חזון אחרית הימים שמדבר על אפס הרוגים בתאונות דרכים, ישנו צורך בשילוב כל הגורמים, החל בפיתוח של טכנולוגיות מתקדמות, דרך יצירת תשתיות סלחניות, וכלה בדחיפה מצד הממסד. האם החזון הזה מציאותי? כמאמר הקלישאה – נחייה ונראה....

עוד מאמרי בטיחות בוואלה! רכב

נשמע לכם ריאלי "אפס הרוגים בתאונות"? בואו לדבר על זה בפייסבוק