אזרחים רבים "נעקצים" ע"י סוחרי רכב ומגלים כי קנו חתול בשק, או גרוע מזה חתול שלא קיים. לעיתים לא נדירות בכלל מוצא עצמו אזרח תמים בסיטואציה הזויה שבה שילם על רכב שאינו יכול לקבל, בין אם משום שלא היה כלל בבעלות "המוכר" ובין אם משום שנמכר במקביל גם למישהו אחר. אולי תופתעו לגלות, שגם סוחרי רכב "משופשפים" המבצעים עשרות טרנסאקציות (פעולות מכירה ורכישה) בחודש, נופלים קורבן להונאות ול-"תרגילים" שמבצעים כלפיהם "העמיתים". הסוחר מסוחר לא פטור.
באמצעות הסיפור הקפקאי הבא, שיכול להתחרות בתחכומו ובפיתוליו לאחד מסיפורי סדרת "הנוכלים" בטלויזיה, ננסה ללמוד ממה להזהר ואיך למנוע מצב כזה, ואיך קובעים עדיפויות בין עסקאות נוגדות.
סוחר הרכב ד"ג רכש רכב מרצדס מסוחר רכבים אחר אותו נכנה "סוחר שני" ושילם עבורה 210,000 שקלים. בו ביום, נמסרה לו המרצדס וגם נרשמה בעלותו עליה. ד"ג הוא כנראה סוחר רכב חרוץ וגם ממולח ולכן כעבור 10 ימים בלבד, כבר מכר את המרצדס ללקוח מ"י תמורת 315,000 אלף שקלים. אלא, שבמעמד החגיגי של העברת הבעלות לשמו של מ"י נתקלו בהפתעה ושמה ר"ט: התברר כי 4 ימים קודם, הועברה כבר הבעלות במרצדס על שם ר"ט וזו אפילו הספיקה לרשום על הרכב שעבוד לטובת חברה שנותנת הלוואות.
אז זכותו של מי ברכב גוברת? ושאלת השאלות שאולי רק הקוסם הודיני יכול להשיב עליה איך בכלל הועברה הבעלות ברכב ל- ר"ט?
מסחרה בכל מקום
גם הסיפור מצידה של ר"ט לא פחות מרתק: גם היא סוחרת רכב. לדבריה, פנה אליה הבעלים הקודם של הרכב, האזרח ש"ס, וביקש למכור את רכבו באמצעותה. הואיל ור"ט היא חברה ותיקה של "סוחר שלישי", העבירה לו את הרכב לצורך שיווקו, כשסוכם בינה לבין "השלישי" שאם יהיה לקוח לרכב בסכום של 250,000 אלף שקלים תמורתו תועבר אליה. ובעוד ר"ט יושבת לה בנחת וממתינה לרבע המיליון שיגיע הועברה הבעלות ברכב לסוחר נוסף "רביעי", בדרך עלומה. אך לאחר שהתבררה "הטעות" הוחזרה הבעלות על שמה (הוחזרה? הרי היא לא הייתה רשומה כבעלים קודם לכן?).
מכל מקום, ר"ט נותרה עם הבעלות אך בלי הרכב, שכן החבר הטוב "השלישי" סגר את שעריו ונעלם עם המרצדס. וכאן המקום לגלות לכם פרט אחד קטן: הבעלות ברכב עברה לשמו של הסוחר ד"ג מהסוחר "הרביעי" אך לא מ- "השני" ממנו בעצם רכש את הרכב. איך? למה? מה הקשר? לעולם כבר לא נדע.
ד"ג ו- מ"י יחד תבעו את ר"ט וטענו כי יש לרשום את הרכב על שמם. ר"ט מצידה טענה, שיש להעביר לה את הרכב שכן היא הבעלים שלו, ואילו ד"ג לא באמת רכש את הרכב מ-"השני" אלא זו עסקה פיקטיבית. תסבוכת לתפארת, וברור כבר לכולנו שהאזרח התמים מ"י לא היה שייך לה ולא היה אמור להיגרר אליה.
בית המשפט הכריע בין ה-"עסקאות" הנוגדות לפי כלל "תקנת השוק" הקובע מתי תהיה זכותו של הקונה עדיפה גם אם המוכר אינו הבעלים או שזכותו אינה נקיה. לצורך כך נדרשים מספר תנאים: המוכר עוסק במכירת נכסים מסוג הממכר, והעסקה נעשתה במהלך עסקיו הרגיל; הקונה שילם את התמורה שנקבעה לשם ביצוע העסקה וקיבל את הנכס לחזקתו; התמורה הייתה תמורה ממשית ולא סמלית כלומר שווה או לפחות קרובה לערך האמיתי של הנכס; הקונה פעל בתום לב. כשתנאים אלו מתקיימים, עוברת הבעלות ברכב לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת, אף אם המוכר לא היה הבעלים החוקיים של הרכב או לא היה רשאי למוכרו לקונה.
במקרה האקסטרא-מסובך שבפנינו, ניסה גם ד"ג שהינו סוחר בעצמו להסתמך על תקנת השוק, בטענה שיש לראות אותו כקונה תמים מול "השני". באופן מפתיע, בית המשפט קבע כי דווקא עליו חלה "תקנת השוק" אך לא על לקוחו מ"י, שכן מ"י לא הוכיח לגמרי כמה ואיך שילם על הרכב.
רשלנות או חוסר הבנה?
ומה לעניין טענתה של ר"ט שד"ג ו-מ"י לא בדקו את רשיונות הרכב ומצב הבעלות עליו, שאז לכאורה היו יודעים עוד לפני העסקה ביניהם שהבעלות רשומה על שמה? ובהיבט רחב יותר- האם אותה אמת מידה לרשלנות חלה גם על סוחר וגם על לקוח?
כאן נכנס סיבוך נוסף שרבים לא מודעים לו: סוחרי רכב רבים רושמים את הרכב בבעלות "תו סוחר" שהינה בעלות מיוחדת, אשר אינה נחשבת כיד, אך מקנה לסוחר זכויות והקלות מסויימות. האם במקרה שלקוח (או אפילו סוחר) רואה רשיון בו רישום של בעלות תו סוחר על שם סוחר רכב עליו לבדוק מי הבעלים ה"אמיתי"?
בית המשפט קובע, שגם אם היתה כאן רשלנות, אין בה כדי לגבור על תום הלב של ד"ג ושל מ"י בעסקאות שביצעו, כל עוד לא מדובר ב- "רשלנות רבתי". יתרה מזו -ד"ג לא היה אמור בכלל להתעניין במצב הבעלות, ודי בכך שדאג לשלם בפועל ל- "השני" רק לאחר שהבעלות עברה על שמו.
לעומת קביעותיו אלו לגבי הסוחר הראשון ולקוחו, בית המשפט קובע שר"ט לא הוכיחה אף אחת מטענותיה: לא הציגה הסכם עם "השלישי", לא הציגה ראיה להעברת תשלום כלשהו, לא הזמינה לעדות את ש"ס, הבעלים המקורי של הרכב ובעצם, הסתבר שלפי שיטתה שלה, למעשה נותר ש"ס בעלי הרכב שכן לא שילמה לו כלום. ושיא השיאים לפי תדפיס משרד הרישוי, בכלל לא היתה הבעלים נכון ליום העסקה בין ד"ג ל- מ"י.
סופו של דבר, הורה בית המשפט לרשום את הרכב על שמו של סוחר הרכב הראשון ד"ג.
הנפגע האמיתי בפרשה
ומה על האזרח ש"ס שכנראה הינו הנפגע האמיתי מכל הפרשה הזו, היחיד שקולו לא נשמע בבית המשפט? גם זאת, כבר לעולם לא נדע. יום אחד היתה לו מרצדס ואחר כך כבר לא. כנראה שהתביעה המשפטית הבאה מטעמו כבר בדרך.
אז מהו הלקח המעשי מכל התסבוכת הזאת? פשוט מאוד, לסוחרים וגם לציבור להצטייד טרם ביצוע העסקה בתדפיס בעלויות ממשרד הרישוי מעודכן ליום העסקה. בתדפיס מופיעות גם בעלויות "רגילות" וגם בעלויות "תו סוחר". אם מי שמוכר לכם את הרכב אינו מופיע בתדפיס, יש לברר מה הקשר שלו לרכב וגם לדרוש מסמכים לאימות הגרסה. ואם משהו נראה לכם חשוד לסגת.
וכמובן ותמיד נשוב ונזכיר לתת, ולמי שלא מקבל לדרוש, טופס גילוי נאות לפי הוראות החוק.
ה"פ 31333-09-11, בבית משפט השלום בקרית שמונה
לאתר של עו"ד אינגריד הר-אבן
עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב