השקה: קיה ריו החדשה

יש מכוניות שהשם שנבחר להן, איך נאמר בעדינות, לא ממש משקף. שתיים כאלה קיבלנו בעבר מיצרנית הרכב הדרום קוריאנית קיה, כשלמעשה מדובר באותה מכונית. תחילה הייתה זו פרייד, גאווה באנגלית, כאשר המכונית עצמה לא הייתה ממש דבר להתגאות בו. החליפה אותה ריו שהזכירה יותר את הפאבלות מאשר הקרנבלים של ברזיל.

אבל משהו השתנה שם בקיה בשנים האחרונות וגם מכונית הסופרמיני הושפעה מכך. השמות אמנם נשארו (ריו מכונה פרייד בדרום קוריאה), ונראה כי הסיבה לכך היא הרצון האמיתי להוכיח לכולם שהם לא נבחרו כך סתם. במפגש עם הדור החדש של קיה ריו ברחובות סיאול הסואנים, נראה כי הקוריאנים בהחלט רוצים שתתגאו בה, ושכל נהיגה תשמח אתכם כמו בקרנבל. הם רוצים, אבל האם הם הצליחו?

קיה, כמו בעלת הבית יונדאי, החלה את המהפך הממשי שלה בעשור האחרון. לא עוד מכוניות פשוטות וזולות, אלא איכות משופרת וטכנולוגיות עצמאיות מתקדמות. השלב הבא היה להציע מוצר שגם יקסום לרוכשים ולביצוע מלאכת העיצוב הוחתם הגרמני פיטר שרייר, אבי אודי TT ופולקסווגן חיפושית המודרנית. עם החרטום והגריל שכבר הפכו לסימן היכר (הקוריאנים מכנים אותו "אף נמר") וקווי עיצוב חדשים היא אכן השיגה מבוקשה. עיצוביו של שרייר זוכים באופן קבוע בפרסים וגם מספרם הגדל של הלקוחות מלמד שהם כנראה מרוצים ממנו.

עיצובה של ריו בהחלט מוצלח, על אחת כמה וכמה בהשוואה לדור היוצא המשמים אותו אתם מכירים בוודאי עם צבע לבן וכובע צהוב על הגג. קווי המתאר של אף הנמר על הגריל ממשיכים אל פנסי החזית הבולטים בהם שזור קו נורות לד, רמז לעברו של שרייר באודי. קווי מרכז הגריל ממשיכים אל תפיחה קלה על מכסה המנוע הזורמת בטבעיות אל קורות A ומהן לגג. את האף והעיניים משלים פגוש מחייך.

חלקה האחורי מרשים פחות. העכוז המגובה שיחד עם קווי הפרופיל מעניק לה מראה דמוי קופה יותר מסדאן, אינו מקורי כמו הפרונט ומזכיר לנו כמה מכוניות אחרות (מיצובישי לנסר למשל). שרייר גם ויתר על הדיפיוזר בפגוש שקיבל הדור היוצא במתיחת הפנים ועל כך חבל. דווקא עכשיו זה לא היה נראה פאטתי. קורבן נוסף לעיצוב הוא שדה הראייה הלקוי שמותירה השמשה האחורית.

מרכב האצ'בק חמש דלתות שנכח אף הוא בהשקה (אך לא ניתן היה לנהוג בו) שומר על אותו עיצוב בסיסי, אך עם קריצה לנהגים אירופים, שוק היעד העיקרי. הגריל צר יותר והפגוש תפוח ובמרכזו פעור כונס אוויר מוגדל בדומה לפגושים המוכרים של פורד, סיטרואן ואחרות. אלא שבשל הדלת החמישית הגג אינו משתפל מעל שורת המושבים השניה כמו בסדאן, מה שהופך את עיצוב ההאצ'בק לפחות זורם ומעניין.

במסגרת תהליך ההתבגרות שלה החליטה קיה לטפל קודם כל באריזה לפני כל השאר. רב הדגמים האחרונים אותם בחנו הציגו יתרון עיצובי על המתחרים, אלא שבכל הקשור לאיכות חומרים והרכבה בתא הנוסעים עוד היה הרבה מה לשפר. ריו אמנם רושמת שיפור בסעיף זה, אך גם הוא עדיין לא שלם לחלוטין.

תא הנוסעים מורכב בקפידה ובכל הקשור לחומרים קיה עולה מדרגה. הקו הראשון עימו באים הנהג והנוסעים במגע - דשבורד, דיפוני דלתות וכו', בנוי מפלסטיק איכותי, אך כל שמעבר לכך מחזיר זכרונות מרים מהעבר. לשאלתנו על כך, הגיבו הקוריאנים ואמרו שכל דבר בעיתו. פרה פרה וגם זה יגיע. לטובתם נספר כי תא הנוסעים של ריו מרגיש איכותי יותר משל האחות יונדאי i25.

נגיעותיו של שרייר בעיצוב תא הנוסעים מורגשות. הגרמני הביא לקיה את תפישת הנדסת האנוש וכל חטיבת תפעול מערכות מקבלת קומה משלה על הקונסולה הראשית. מערכת השמע (כולל מסך מגע בגרסאות המאובזרות) מותקנת בחלקה העליון ולצידה מסגרת שקופה לתמונות יקיריך (רעיון מקורי), באמצע בוררי מערכת המיזוג כשמתגי התפעול הראשיים (כולל מתג הפשרת אדים בשמשה האחורית) מתחתיהם מורכבים בצורה מקורית. תפעול כל המתגים נעשה באופן אינטואיטיבי ואלה גם נשלטים מגלגל ההגה (בגרסאות המאובזרות).

ידיו של הנהג לופתות הגה בציפוי עור המתכוונן לגובה ולמרחק, דרכו מציץ לוח מחוונים בעיצוב ספורטיבי עם מחשב דרך בולט במרכזו. תנוחת הנהיגה כוונה ללא קושי, אך לחובה נציין כי המושבים עצמם חסרים תמיכה צידות ואינם נוחים במיוחד בנסיעה ממושכת. מאחור ישנו מקום לשניים בלבד (או שלושה קוריאנים קטני מידות), מרווח הרגליים טוב יחסית בזכות בסיס גלגלים של 2.57 מ', אך המושב מעט קצר. למרות השתפלות הגג, מרווח הפדחת מספק מאחור.

בבחינת סעיף השימושיות מגלים שתא הנוסעים מציע שפע תאים, כולל תא כפפות מקורר בנפח 15 ליטרים. תא המטען (נפתח רק מתא הנוסעים) גם הוא נדיב ביחס לקטגוריה עם 388 ל', ובעל פתח הטענה רחב. גרסת ההאצ'בק מציעה כמובן נפח קטן יותר, 295 ל', אולם היא נוחה הרבה יותר לשימוש.

קיה מעמידה לרשות רוכשי ריו אבזור רב. נוסף על שהוזכר לעיל ניתן למצוא בקרת אקלים, מפתח חכם, מתג התנעה, ריפודים דמוי עור, גג שמש, מחברי USB ו-iPod, חיישני גשם, שמשה מסננת קרינה, מפשיר אדים אוטומטי ועוד. מתוך כך, מעניין יהיה לראות מה יגיע לישראל ברמת האבזור הבסיסית ומה יוצע בתוספת תשלום אם בכלל. מפרט הבטיחות במכוניות המבחן כלל שש כריות אוויר וכל בקרות האלקטרוניקה הסטנדרטיות, וכן לרשותה של ריו חמש כוכבי בטיחות במבחן הריסוק של Euro NCAP.

קיה ריו תגיע לישראל בגרסת מנוע ה-1.4 ל' בשידוך לתיבה אוטומטית לה ארבעה יחסי העברה, כאשר אירופה תקבל גם תיבת שישה הילוכים ידנית. תפוקתו 106 כ"ס ב-6,300 סל"ד ומומנט מרבי של 13.8 קג"מ מתקבלים ב-4,200 סל"ד. בחינה ממשית של יחידת הכוח לא התאפשרה היות והקוריאנים העניקו לנו תנאים חלקיים לבצע אותה.

תוואי הנסיעה כלל כ-170 ק"מ בלבד לשני נהגים (מהם כמה עשרות בפקקי תנועה ארוכים), בתנאי שיירה ובמהירות מרבית של 100 קמ"ש בלבד. כל ניסיון להאיץ נבלם על ידי המוביל, כאשר מצלמות מהירות בכל פינה מאיימות אף הן לעצור את החגיגה בסגנון של "נשלח אותך לסדנת חינוך בקוריאה הצפונית ונראה אותך אחר כך נוהג בכזאת מהירות מטורפת". ואם זה לא מספיק, גם בקשות מוקדמות של אנשי היבואנית טלקאר לא עזרו וקיבלנו לידנו את הגרסה הידנית במקום הרלוונטית. רק לאחר שיחות דיפלומטיות עם נציגי העיתונות הדרום אפריקנית, הצלחנו לנכס לידנו את גרסת הלוואנט אלא שנותרו לנו, שני עיתונאים, פחות מ-100 ק"מ לנהיגה.

ובכל זאת, התרשמות ראשונה מגלה כי החבילה האוטומטית מתפקדת בדיוק כמו על הנייר וכדי לראות 100 קמ"ש על המחוון יש להיעזר בסבלנות וסובלנות. אופציה ראשונה היא לחיצה הדרגתית על הדוושה שתוביל להאצה מתונה ואיטית יחסית. חסרי סבלנות ידביקו את הדוושה לרצפה רק כדי לקצץ עוד כמה עשיריות שניה במיאוץ הקלאסי ובתמורה יקבלו שאון מנוע נוכח בתא הנוסעים. בגרסה הידנית בזכות שישה יחסי העברה הכל עובד טוב יותר, אלא שכאמור זו אינה רלוונטית לשוק שלנו.

צריכת הדלק בגרסה האוטומטית עמדה על 12.1 ק"מ לליטר בעוד שהגרסה הידנית הסתפקה בליטר בנזין לכל 14.5 ק"מ. על פי היבואנית, גרסת טורבו דיזל חסכונית יותר בנפח זהה שתושק בהמשך תגיע אף היא אלינו כדי להמשיך ולשרת נהגי מוניות.

תנאי המבחן המוגבלים הקשו עלינו גם את מלאכת בחינת עבודת השלדה והמתלים. קיה הצהירה בעבר על נכונותה להציע מכוניות דינמיות יותר מאמא יונדאי, מה שמתבטא בכיול מתלים קשיח יותר לרוב.

הכבישים סביב סיאול טובים ברובם, אך גם עליהם הרגשנו חוסר נוחות במרבית הנסיעה. המתלים התקשו לספוג ולרסן את השיבושים גם בשל הכיול הקשיח כאמור, וגם בשל העובדה שכל מכוניות המבחן צויידו בחישוקי 17 אינטש מוגזמים וצמיגים בחתך 45. תוואי מסלול המבחן לא כלל אף סיבוב או עיקול כמזור לנשמה כך שלא עמדה לרשותנו כל אפשרות לבדוק האם קיה ריו מחפה על כך עם נקודות חיוביות בצד הדינמי.

גם בסעיף בידוד הרעשים עושה קיה ריו עבודה חלקית. היא אמנם מרגישה מוצקה ואיכותית, אך מתקשה לסנן רעשי דרך ורוח.

קיה ריו החדשה לא קפצה בדור לעומת קודמתה, אלא בשניים לפחות. היא צוברת ניקוד רב כבר בעמדת הפתיחה שלה בזכות עיצוב מרשים. גם תא נוסעים שסודר תוך מחשבה עמוקה מוסיף לה נקודות זכות, ואפילו איכות החומרים וההרכבה שאמנם עדיין זקוקים לעוד שיפור קל כדי ליישר קו באופן סופי עם המתחרות מאירופה, אך בהחלט טובים ביחס לממוצע ובטח ובטח ביחס לעבר.

כדי לדעת עד כמה יעילה יחידת הכוח ומה תהיה נוחות הנסיעה בתנאים האמתיים, ניאלץ להמתין עד להגעתה אלינו בתחילת 2012. אז גם נדע מה תחליט טלקאר לתת בגרסת הבסיס שתקרוץ לציי רכב ומה בגרסאות שתימכרנה לקהל הרחב ולא פחות חשוב, מה יהיה תג המחיר הצמוד להן. על הנייר בכל אופן, מדובר בחבילה איכותית שנופלת רק במעט מהאיכות האירופית, אך מחפה על כך בלא מעט סעיפים אחרים. בניגוד לעבר, הפעם יש לה במה להתגאות.

עוד מבחני דרכים בוואלה! רכב

כנסו לדף הפייסבוק שלנו