השקה מקומית: קיה ריו החדשה

קשה להתעלם מההצלחה המטאורית של קיה בשוק הישראלי; את 2011 סיכם המותג הקוריאני עם גידול של 64 אחוזים במכירות לעומת שנת 2010 והעפיל היישר אל המקום הרביעי בטבלת המסירות המקומית - תסריט שנחשב לדמיוני עד לפני שנים אחדות. בין הסיבות לזינוק המרשים הזה אפשר למנות את קו הדגמים המתקדם והמתרחב של החברה, את הסינרגיה בין הדגמים השונים לסגמנטים הפופולאריים בישראל, את הנציגות המקומית הנוכחית שהפיחה רוח חדשה בתדמית המותג, את מדיניות התמחור האגרסיבית של היצרן ואת הכניסה המאסיבית לשוק ציי הרכב. סיפור הצלחה.

קיה ריו מעולם לא נחשבה לפופולארית במיוחד בקרב הלקוחות הפרטיים בשוק הישראלי. אותו סגמנט ביניים שבין מכונית קטנה למשפחתית קומפקטית, אליו שייכת הריו, זכה אמנם להצלחה מסוימת בקרב ציי הרכב, אולם פערי המחירים ביחס לסגמנטים האחרים היו קטנים מדי ולא הצליחו לפתות את הלקוח הפרטי לוותר על המשפחתית 1.6 המסורתית. אם נוסיף לכך את העובדה שהריו הקטנה הסתפקה במראה שגרתי ובשלל תכונות שלא הצליחו להתעלות מעל רף הבינוניות, הרי שלכאורה אין סיבה לחשוב שהדגם החדש שמגיע בימים אלה לישראל ישנה את התמונה. האומנם? יצאנו לבדוק.

סדרת דגמי ה-i של יונדאי והגרסאות התאומות לבית קיה, מייצגים נאמנה את התפישה החדשה של הקונצרן הקוריאני ואת מהפכת האיכות שעבר בשנים האחרונות. אם עד לפני כמה שנים קשה היה להשוות את דגמי קיה למתחרות מאירופה, הרי שהדגמים החדשים של המותג בהחלט יכולים להתייצב היום מול כל המתחרים הישירים מבלי להשפיל מבט - וללא רגשי נחיתות.

המראה החיצוני של הריו החדשה תואם את קו העיצוב הנוכחי של קיה ומשלב בתוכו מאפיינים ומוטיבים עיצוביים מוכרים מדגמים אחרים של המותג (תיחום השבכה שמלפנים, עיצוב הפנסים, קווי העיצוב שבדלתות וכו'). המראה הגמלוני-משהו שאפיין את הריו סדאן היוצאת, התחלף בעיצוב מעודן, או אם תרצו "בייבי פורטה" - וזו בהחלט מחמאה. גרסת ההאצ'בק נראית פשוטה יותר ומרשימה פחות; חסרת ייחוד ודומה מדי לריו היוצאת כך שיש כאן פספוס מסוים לטעמנו.

בסיס הגלגלים שהוארך מ-250 ס"מ, האופייניים לקטגוריית הסופר-מיני, לכדי 257 ס"מ שנמצאים בקצה התחתון של סקאלת המשפחתיות הקומפקטיות (כמעט זהה לבסיס הגלגלים של הפולקסווגן גולף והסקודה אוקטביה), מעיד היטב על הצמיחה המרשימה של הריו החדשה ביחס לקודמתה. הדבר בא לידי ביטוי גם בממד האורך (תוספת של 11.5 ס"מ בגרסת הסדאן) ובמרחב הפנימי שמציעה הריו לנוסעים; לא עוד סופר מיני עם תא מטען, אלא משפחתית קומפקטית צנועה.

תא הנוסעים של הריו החדשה מציג אמנם שיפור ניכר באיכות החומרים וההרכבה, אולם נטול כל בשורה עיצובית או מהפכנית. לוח המחוונים השחור והפשוט יוצר אווירה קודרת שגם "נגיעות" האלומיניום בגלגל ההגה ובמרכז הקונסולה לא מצליחות לשבור. העיצוב פשוט ופונקציונלי, אך לא מעבר לכך; לא אהבנו את הסידור המוזר בתצורת "פסנתר" של מתגי מיזוג האוויר וגם לא את הצג הקטן מדי של בקרת האקלים בדגם ה-EX המאובזר, אבל ברמה השימושית הדברים עובדים היטב וניתן בהחלט להתרגל אליהם.

בידוד תא הנוסעים מרעשים חיצוניים מציג שיפור מסוים ביחס לדגם היוצא, אם כי רעשי צמיגים מצליחים בכל זאת לחדור היטב את המעטפת כאשר מחוג המהירות מגיע אל התחום התלת ספרתי. את השיפור המשמעותי ביותר רושם תא הנוסעים של הריו בתחומי המרחב הפנימי, האיכות והאבזור. הריו החדשה משווקת בישראל בשתי רמות גימור: LX בסיסית הכוללת חלונות, מראות ונעילה מופעלי חשמל, מערכת קול מקורית עם חיבור לנגן מוזיקה ולהתקן זיכרון נייד, מחשב דרך ומפרט בטיחותי מלא הכולל שש כריות אוויר ובקרת יציבות.

גרסת ה-EX מוסיפה לרשימה מערכת בקרת אקלים, חישוקי סגסוגת, גג שמש חשמלי, מראות מתקפלות חשמלית, פנסי ערפל ותאורת LED – חבילת אבזור מרשימה בהחלט למכונית בסדר גודל של הריו. כשמדובר באיכות, ניכר כי כל חלקי תא הנוסעים מהודקים היטב למקומם, אין רעשים, זמזומים או קרקושים. גם המתגים מרגישים איכותיים מבעבר, החיפויים השונים ואפילו הריפודים הנעימים למגע.

מנועי הדור החדש של קיה-יונדאי מציגים אמנם נתונים מרשימים על הנייר, אך במציאות היומיומית הם לא מצליחים להתעלות על מנועי המתחרים בקטגוריה. כך למשל מבטיח מנוע ה-1.4 ליטר הספק מרשים של 109 כ"ס, אולם בפועל נראה כי לא כל הסוסים אכן נמצאים באורווה, וכדי לרתום את אלה שבכל זאת נוכחים אל המאמץ התאוצתי, יש צורך לשמור את המנוע בתחום העליון של מד הסל"ד – ושם הוא כבר מייצר מחאה קולנית שקשה להתעלם ממנה. גם תיבת ההילוכים האוטומטית המצוידת בארבע מהירויות בלבד, לא מסייעת למנוע ה-1.4 למצות את יכולותיו באופן מוצלח, ואין ספק שעוד הילוך או שניים היו בהחלט משפרים את פני הדברים.

גם מנוע ה-1.2 ליטר של הגרסה הבסיסית מבטיח 85 סוסים חסונים על הנייר, אך התחושה בפועל היא של עדר צנום הרבה יותר; המנוע מרגיש מעט אנמי בנהיגה רגילה, וכדי להפיק ממנו ביצועים סבירים אין מנוס מלמתוח את טווח הפעולה שלו אל החלק העליון של קשת הסל"ד בסיועה האדיב של תיבת ההילוכים הידנית. לזכותו של המנוע הזה ייאמר כי גם כאשר דוחקים אותו אל הקצה, צריכת הדלק שלו נשארת בצד החסכוני שמעבר לקו ה-12 קילומטרים לליטר.

מגמת השיפור שמציגה הריו נמשכת גם בנוחות הנסיעה; כיול המתלים מוצלח למדי כל עוד מדובר בכבישים באיכות טובה, אך כשהאספלט מתחיל להתקמט, המתלים מתקשים לעקוב בדייקנות אחר התוואי הבעייתי ומספקים נוחות סבירה בלבד. מבחינה דינמית לא תמצאו שום הברקה או גימיק בריו החדשה; היא מבצעת את כל פקודות ההיגוי בהכנעה צפויה ומסכמת את הדברים בהתנהגות כביש בטוחה וצפויה, נטולת יומרות ספורטיביות. ואם להודות על האמת, זה בערך מה שמצפים הלקוחות הפוטנציאליים מהריו שלהם.

אחרי שלושה עשורים שבהם שלטה ההגמוניה היפנית בשוק הרכב הישראלי, נכנסים הקוריאנים אל מרכז הקונצנזוס ודוחקים את מותגי השמש העולה מהפסגה. יונדאי שטיפסה אל המקום הראשון בטבלת המכירות של 2011 וקיה שזינקה אל המקום הרביעי, מוכיחות כי ציבור הנהגים הישראלי בהחלט מעריך את התוצרת הקוריאנית ולא נרתע ממנה כבעבר. הריו החדשה היא לא רק שחקנית חיזוק נוספת במאבק הכוחות הזה, אלא מכונית ראויה לכשעצמה.

סביר להניח שתג המחיר של גרסת ה-1.4 ליטר האוטומטית (102 אלף שקלים לגרסת החמש דלתות ו-108 אלף לסדאן) יותיר אותה בעיקר לציי רכב ופחות ללקוחות פרטיים, אולם אם עד היום נחשבה הריו כ"פרס ניחומים" למי שלא נחשב בכיר מספיק כדי לקבל מהעבודה משפחתית בגודל מלא, הרי שעם התייקרות שווי השימוש, אפשר בהחלט להמר שיהיו מעתה מי שיבחרו בריו כדי להוזיל עלויות וליהנות ממשפחתית קטנה ונעימה.

אין ספק כי הגרסה המעניינת של הריו החדשה היא דווקא ה-1.2 הידנית שנמכרת תמורת 82 אלף שקלים (חמש דלתות ברמת גימור LX) ויכולה להוות פתרון מצוין למשפחות צעירות שמעוניינות במכונית חדשה וחסכונית שתהיה גם מרווחת משמעותית ממכוניות המיני שנמכרות במחיר דומה.


עוד מבחני דרכים בוואלה! רכב


כנסו לדף הפייסבוק שלנו