המכונית הקוצבת חומקת אל תוך הפיטס, משאירה אותנו מכוונים עם האף לתוך הפניה האחרונה של הקפת החימום באמצע הסל"ד של ההילוך השלישי. פניה בעלת רדיוס משתנה שמתהדקת לנו מול הפרצוף, עם אייפקס (נקודת שיא הפניה) מאוחר המצריך חזרה מאוד מדויקת ומדודה למצערת. פספסת? לא תצא מהר מספיק. נכנסת מהר מדי? כדאי שיהיו לך מספיק תירוצים להסביר לאנשי רנו למה מעכת להם את המגאן RS קאפ החדשה, שרק הצביעה שלה עולה 10,000 שקל אל תוך קיר המגן.
את האייפקס נישקנו כנדרש, אבל התחושה היא שאפשר לעשות את זה עם הרבה יותר מהירות וכוח במותניים. מסמנים וזוכרים להקפה הבאה. ובכל זאת המצערת ברצפה והישורת שאורכה מעט פחות מקילומטר (960 מטר למדקדקים שבניכם) טסה לנו מתחת לגלגלים. רביעי, פול-גז. 170, 180, 190 קמ"ש. מנוע ה-2.0 ליטרים טורבו שלה נושף חזק מהאגזוז היחיד, הטורבו שורק ונורות ה'שיפט-לייט' מהבהבות. קלאץ'-גז מהיר והילוך חמישי בפנים - אני לא הולך לבלום כאן מטר פחות מהמקסימום האפשרי. 200, 205, הקמ"שים נספרים אחד אחד, 210 ובום חזק על הבלמים.
הלחץ האדיר שמפעילים בלמי הברמבו 4 בוכנות לקאליפר על הדיסקים הקדמיים בקוטר 340 מ"מ מעיפים את מד ה-G לעננים, מועכים איברים פנימיים וצנרת הפליטה משחררת 'בק-פייר'ים כאילו אין שום דוד עמעם לאורכה. חייבים להוריד כאן המון מהירות, שכן מיד אחרי הישורת הארוכה אורבת פניית 90 מעלות ימינה בעליה, שהופכת כהרף עין לשמאלית 90 מעלות בירידה. רק מלהיזכר ולכתוב את שורות אלה עולה לי הדופק. מזל שיש עוד הקפות.
איפה היית כל החיים שלי?
כן כן, וודאי תאמרו שזו רק עוד רנו מגאן, מה#%&@ הצרפתי הזה, כמה טובה היא כבר יכולה להיות? ובכן, מאוד טובה. בלי יותר מדי השקעה ומאמץ, המוניטין של רנו בישראל נשחק עד עפר כמעט, אבל אחד הגורמים לכך הוא שלא המכוניות הנכונות הגיעו לישראל. באירוע ההשקה בו נכחנו, הושקו כל גרסאות המגאן החדשות, לאחר שעברו מתיחת פנים (גם גרסת הספורט הזו) וכפי שכבר סיפרנו לכם בכתבה על מגאן סטיישן החדשה, במשפחה הזו יש גם אחות אחת פרועה. כזו שלא ממש מדברת אל המשפחה ומצריכה חשיבה אחרת, היגיון אחר כדי לחשוב עליה בכלל. מכונית כמו שאנחנו אוהבים.
אחרי יומיים נהיגה במכוניות שההיגיון סובל, הגיע הדובדבן, מעט לפני שעולים אל המטוס של חברת התעופה הגרועה בעולם (איבריה, אם תהיתם) וחוזרים לארץ - נהיגה על מסלול מירוצים של ממש על המגאן RS קאפ רבת המעללים. מה הופך אותה לכזו? מחלקת הספורט של רנו שלחה את שלדת המגאן קופה אל המפעל ההיסטורי של ה'אלפין' ההיסטרית ושם העניקו לגרסת ה'קאפ' הכל מבלי לחסוך.
וזה אומר שלדה קשיחה בהרבה מהדגם העממי (אפילו מה-RS הרגילה), מתלים שמכוילים ללא פשרות עבור התנהגות כביש (אל תעלו בכלל את נושא נוחות הנסיעה), חישוקי 19 אינטש קלילים במיוחד, צמיגי בריג'סטון פוטנזה RE050A דביקים, בלמי ברמבו חזקים, מערכת היגוי חדשה וישירה, דיפרנציאל מוגבל החלקה, תא נוסעים מינימליסטי עם מושבי מרוץ ריקליינרים של רקארו ועוד ועוד. כל אלה חוברו יחד כדי ליצור חתיכת מכונת נהיגה מרשימה ועוד לא הזכרנו בכלל את המנוע.
מערבולת של תחושות
עצמת הבלימה תופסת אותי כמעט לא מוכן לכוח תאוטה שכזה. בטח שלא ברנו מגאן. לוקח למוח מספר דקות (או שתי הקפות על המסלול אם תרצו) כדי לרפרש את כל מה שהוא מכיר עד כמה מהפלואנס האיטית ומשאר ליסינגומטיות שצרובות לו בזיכרון. אבל על המסלול ועם תחושת דחיפות שכזו (הקציבו לנו מספר מועט של סשנס, אבל כמובן שהתגנבנו ליותר), אין זמן לבזבז זמן בזיכרונות שווא - הפניה השמאלית באה והעיניים כבר תרות אחר נקודת השיא של הימנית הבאה.
רמת התחושות שעולה מהמגאן קאפ מציפה את הנוהג מכל הכיוונים ויוצרת מערבולת תחושות שכבר שכחנו עד כמה מזוקקת היא יכולה להיות. מעט מכוניות הצליחו להרגיש כל כך טוב בידיים והזכורות שבהן היו הסובארו אימפרזה טורבו GT (כן, ההיא הראשונה), מיצובישי איבולושן 8 ורק מעטות נוספות בהן נהגתי כשהושקו בישראל לפני יותר מעשור. סוג של כיף טהור שנובע מדיוק ושפע של תחושה. חיבור נדיר בין הנוהג למכונה.
זה נשמע וגם ישמע כמו קלישאה, אבל למי אכפת עכשיו - ההגה מרגיש כמו ההמשך הטבעי שלי הידיים. המשקל שלו מצוין, העובי של החישור מדויק והוא מחבר את הנהג למתרחש בכביש עם דיאלוג קבוע בינו אל הגלגלים הקדמיים (הודות למערכת היגוי ייחודית). זה מפנה את ההגה ומראה את הכיוון והם (הגלגלים) מספרים דרך ערמת הברזלים שבדרך, בדיוק עד כמה יכולים צמיגי הבריג'סטון להאנק תחת העומס.
תנשמי מותק, תנשמי
המנוע במגאן RS קאפ הוא סיפור בפני עצמו, אך כזה שנצרב באופן מעורר הערכה בגוף הזה. יש לו בדיוק את הכוח הדרוש כדי לגרום לה להיות מהירה מאוד במושגים שהארנק העממי יכול לקנות. 265 הסוסים המקסימליים (250 לפני לחיצה על מתג הקסמים - 'ספורט' שמשנה גם את תגובות בקרת היציבות) מושגים ב-5,500 סל"ד וכן 36.7 קג"מ ב-3,000 סל"ד מופקים מנפח של 2.0 ליטרים בלבד והם מושכים את 1,379 הקילוגרמים מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 6 שניות לעבר מהירות מרבית של 255 קמ"ש. רבע מייל (400 מטר) היא משיגה תוך 14 שניות וקילומטר שלם תוך 25.4 שניות ממצב נייח.
חובבי השיפורים ביניכם לא יתרשמו מנתונים אלה, אבל בתור מכונית סדרתית, בתור האצ'בק חמה (על המחיר נדבר בסוף), מדובר במכונית בעלת ביצועים מרשימים. אלו לא רק המספרים, אלא האופן שבו הם מושגים. הצלילים, הדחיפה בבטן, תחושת ה"קליק-קלאק" של ידית ההילוכים במהלך הקצר וביחסי העברה מדודים, הנשיפות והנשימות של מגדש הטורבו, הם אלה שיוצרים מופע מוטורי לכל חמשת החושים שבו הנהג מקבל כרטיס למושב בשורה הראשונה.
הפניה הימנית נעשית בהילוך שלישי עם מצערת מעוכה עד לעצר. הגלגלים הקדמיים מרקדים בתדר גבוה על אבני השפה האדומות לבנות, לא מאבדים מאום מכוח המנוע בזכות הדיפרציאל מוגבל ההחלקה ובנקודת יישור ההגה, הילוך רביעי משולב ודוחף את הפצצה הצהובה הזו אל עבר הלא נודע - קרסט (מעלה בזווית שלא ניתן לראות מה נמצא מאחוריו) מרתיע בחצי פניה ימינה. בהקפות הראשונה והשניה, עוד מהססים בנקודה הזו - להאיץ או לא להאיץ כאן?, אבל אחר כך כבר פורצים דרכו לקראת סוף ההילוך הרביעי. המעבר מירידה קלה לעליה חדה יוצר G חיובי שגורם לגוף להימעך לתוך מושב הספורט החובק ולעור הפנים לנזול. בשיא העלייה, מתפתח G שלילי שכמעט ומנתק את כל ארבעת הגלגלים מהאספלט וגורם לעצירת הנשימה. לעזאזל זה היה טוב.
כמו אוליבר טוויסט
מטרים ספורים אחרי הקרסט, המתלים נדרכים בנחיתה. התזמון לכך מושלם שכן חלקיקי שניות אחר כך שוב צריך לרדת על הבלמים לתוך שתי הפניות האחרונות להקפה - שמאלית חדה עם אייפקס מוקדם ומשם אל הפניה הטריקית עמה פתחנו, כהכנה לשיגור לישורת הארוכה. הרנו מגאן RS קאפ מעודדת דיוק והיא גם מאפשרת לאוחז בהגה להיות מדויק בזכות התחושות שהיא מעבירה, כך שהקפה אחר הקפה הצלחנו לדקור את אותן נקודות קריטיות על המסלול (מונטה-בלנקו הסמוך לסביליה שבספרד). אחרי שלעסנו עד תום את סדרת ההקפות שהוקצתה לנו וגם את אלה שלא, פתאום הפכתי לדמות הראשית בסרט אוליבר טוויסט - ניגשתי אל אחראי נהיגת המסלול של רנו ואשכרה התחננתי לקבל עוד. Please sir, can I have some more?"".
באופן אישי אני יכול לספר שזמן רב לא נהניתי כך. כבר מזמן שלא התחברתי למכונית באופן ישיר שכזה. זו לא מכונת מסלול שנבנית על ידי סדנה עתירת ממון, זו לא רפליקת ראלי מכונפת וכפולת הנעה או מכונית 'על' אקזוטית שעולה מיליוני שקלים. זו מכונית סדרתית, חוקית לכביש, שאפשר לשים בה ילדים במושב האחורי, להעמיס קניות בתא המטען ובעיקר ליהנות באמת מהנהיגה. לכן, קל מאוד להתאהב בה. היא לא רק מאיימת לכבוש אצלנו את התואר "מכונית ההנעה הקדמית המהנה ביותר", אלא היא מנסה גם להיות המשתלמת ביותר עם תג מחיר של 219 אלף שקל. נמוך מהמתחרות בקטגוריה (גולף R, סיאט לאון קופרה R, אלפא רומיאו ג'ולייטה תלתן ירוק וכו') ואולי אף מהנה מהן בהרבה. אנחנו אהבנו. מאוד.
רנו מגאן RS קאפ במדריך הרכב
כאן תמצאו את המכונית החדשה שלכם
מצטרפים אל הקהילה המוטורית הגדולה בישראל
