מבחן: קיה ריו ידנית. מכונית לכל פועל

הנרי פורד, ממקימי יצרנית המכוניות האמריקנית, מלבד היותו אנטישמי וגזען גדול, היה גם גאון שהביא למהפכה בתפישת שיווק וייצור הרכב. פורד האמין שמכונית אינה שונה מהמקרר שלכם, או הטלוויזיה - כלומר יש לראות את זו כמוצר צריכה בסיסי שיש לראות בכל בית בעולם, עליו להיות פשוט, זמין, זול וקל לתפעול בל התחכמויות מיותרות. עם הפילוסופיה הזו הוא ייצר בשנת 1908 את הפורד מודל T, המכונית הבסיסית והנפוצה בזמנה - 15.5 מיליון יחידות.

ובכן תשאלו, מה למודל T העתיקה ולקיה ריו שהנכם רואים בתמונות? במידה רבה, שתיהן מבוססות על אותה תפישה - "מכונית לכל פועל" כפי שכינה הנרי פורד את המודל T, רק שבניהן מפרידות יותר ממאה שנים. הריו הזו הספיקה להגיע לארץ בשנה החולפת, אבל כעת מוצעת גם עם תיבה ידנית, שתמורת שינוי בהרגלי הצריכה (עד כמה אתם מפחדים מהדוושה השמאלית?) מבטיחה לעשות שינוי גדול בהתנהלות ובתמורה.

עד כמה גדול השינוי, תגלו מיד.

כשמביטים בקיה ריו החדשה מבחוץ, אפשר בקלות לציין שהיא נראית טוב. למרות הצבע הלבן ומדבקת המלשינון על הפגוש האחורי, כבר לא מדובר בקופסה מכוערת על 4 גלגלים קטנים מדי, שנראית ומרגישה הכי בסיסית בעולם, כאילו המעטפת החיצונית לא חשובה לאיש. אלא כאן יש לנו עסק עם הסטנדרט החדש - מכונית בסיסית שלא מתביישת להראות יותר מחויטת ומוקפדת ועדיין לא מנקרת עיניים.

כשנכנסים פנימה, הרושם הטוב הכללי ממשיך. אמנם לא מדובר כאן ביצירת אומנות פלסטית, אלא בסביבת מחיה נעימה, איכותית ושימושית למדי. הדשבורד נראה כמו גוש פלסטיק ענק, אבל בזכות נגיעות קלות ונכונות (מיקום מתגי המזגן למשל) המראה האפרורי נשבר ולא מעיק לנוסעים. תחושת הפשטות היעילה ממשיכה גם ברשימת האבזור, עם תפעול מההגה למערכת השמע הבסיסית אך מספקת באיכותה (כוללת חיבורי USB אך לא בלוטות'), עם מחשב דרך בסיסי, מזגן רגיל, תאורה הפועלת גם ביום וכדומה.

המושבים עצמם קטנים יחסית, אבל הם מאכלסים בנוחות את יושביהם מלפנים וגם המרחב המוצע טוב. מאחור, עם בסיס גלגלים שנמתח על פני 257 ס"מ, המרחב טוב מאוד אפילו לשני מבוגרים או להשבת ילדים במושבי בטיחות. גם תא המטען למרות נפח כללי של 389 ליטר, מרגיש גדול ושימושי למדי בזכות פתח גישה גדול.

עם זאת, משום שגלגל ההגה אינו מתכוונן לעומק (צריך איפשהו לחסוך בעלויות הייצור), תנוחת הנהיגה לא הייתה מושלמת לטעמנו, משום שההגה נראה לרוב רחוק מדי וכשמתקרבים אליו, ברך ימין פוגשת בדשבורד. כמו כן, גם הדור החדש וגם בקודם, מישהו בקיה החליט להתקין את משענות הראש בהטיה ממשית לפנים (לעבר ראש היושבים) וזו פוגעת בראש גם ללא הטייתו לאחור וזה מציק.

קיה ריו הזו מצוידת במנוע בנזין בנפח 1,400 סמ"ק ללא טורבו או כל הגדשה אחרת ועל הנייר, הוא מבטיח לכם תפוקה של 109 כ"ס - קרוב מאוד לזו המקובלת בקרב המשפחתיות ברמה אחת מעל. מלבד אותם סוסים המושגים ב-6,300 סל"ד יש גם 14 קג"מ שמגיעים ב-4,200 סל"ד. המנוע הזה משודך הפעם אל תיבה ידנית והקומבינציה הזו היא שהוציאה אותנו היום לכביש עם הקוריאנית הזו.

תיבה ידנית, כזו שממש מצריכה שימוש בקלאץ' כבר הוכח השנה החולפת, כבר לא גורמת לחלחלה בקרב הצרכנים, בטח כשזו גוררת עמה הוזלה משמעותית המחיר. בכל הקשור לריו, השילוב הזה עובד בכלל לא רע. המנוע חלק ונעים, שילוב הידית במפרצי ההילוכים קל וגם המצמד רך ומדויק. כדי לקבל כוח משמעותי מהמנוע יש לעבור את שיא המומנט, כלומר מעל ל-4,000 סל"ד ולהתמיד במעיכת הדוושה, אבל העניינים זזים שם למטה בנחישות ברגע שעושים כן.

כך למשל ההאצה מ-80 ל-120 קמ"ש בהילוך שלישי (הדמיה של עקיפה) אורך 7.6 שניות קצרות. מעבר לכך, אמנם המנוע מרגיש מעט רדום מתחת ל-4,000 סל"ד, אבל בשיוט (100 קמ"ש ב-2,750 סל"ד בהילוך שישי) הוא מייצר שם חיסכון משמעותי בדלק וברעש. במבחן שלנו שכלל מגוון תנאי שימוש וגם עבודה מאומצת של המנוע, צרכנו בממוצע ליטר דלק לכל 14.7 קילומטרים וזה מצוין. אין ספק שבנהיגה רגועה יותר, ניתן לשפר משמעותית את נתון זה.

קיה ריו אינה מכונית ספורטיבית וזו תהיה טעות לנסות ולבחון אותה במדד זה. אם כי היא אינה מאכזבת גם כשמצמצמים את הפוקוס על עבודת המתלים שלה. הפשטות הכללית נמצאת גם כאן וזה אומר שבדיוק כמו שלא נמצא מקום לשבח את העבודה של אלה באופן חריג, כך גם לא ניתן להתאכזב מהם באופן טוטאלי.

בשימוש נורמטיבי, הריו החדשה מספקת את הסחורה בם בעיר וגם מחוץ לה. הכיול של המתלים מעביר תחושה של קשיחות מה בתחילת המהלך, מה שגורם מדי פעם למוחשיות יתר במפגש עם שיבושים קטנים, אך מנגד, מעבר לקשיחות הראשונית, מדובר במתלים רכים באופן יחסי שמאפשרים למרכב לטפל בכביש מבלי להרגיש עסוקים וקופצניים מדי. בקטעי הנהיגה המפותלים, גבולות היכולת של הריו ברורים - היא מסוגלת להיות מהירה בין הפיתולים ברמה סבירה, וכשדוחקים בה מעבר לגבולות ההיגיון, היא מגיבה באבדני אחיזה קלים, שלרוב מסורסים מבעוד מועד עם ידי בקרת היציבות האלקטרונית.

ההגה שלה קל עד קל מדי במהירויות נמוכות, מתוך האמונה שאין צורך להכביד על הידיים בתמרונים עירוניים, אבל הדבר פוגע בתחושה והדיוק של ההגה. ככל שעולה המהירות, ההגה מתקשח - בכך אין בעיה, רק שלעתים המעבר בין המצב הרך לקשיח יותר מורגש מדי. גם הבלמים עצמם נהנים מציון סביר, כמו כל שאר רכיבה. בשימוש סטנדרטי, הם מגיבים היטב ומספקים כוח עצירה יעיל, אך אם מגזימים, גם הם מגיבים בהתחממות ובירידה ביכולת ההאטה.

אז כן, במידה מסוימת, קיה ריו הידנית היא המכונית לכל פועל המודרנית, בדומה לפורד מודל T – היא פשוטה, זמינה, בסיסית, בלי התחכמויות, קלה לתפעול ו... זולה. המבחן שלנו גילה שזו מכונית שמצליחה לקבל ציון עובר וגבוה מכך בכל היבט בה, כך שהכל נרקם בסופו של דבר למכונית אחת שימושית, יעילה ולא מאכזבת. אין בה מהפכות מלבד העובדה שאת האדם מהישוב שרוצה לנסוע מהבית אל העבודה וחזרה ומדי פעם להרחיק בנסיעות עם המשפחה הקטנה, היא לא תאכזב.

היא לא מאכזבת למעשה באף סעיף, בדיוק כפי שהיא לא מצטיינת בהם. זאת מלבד צריכת הדלק המצוינת כמובן ושורת המחיר. כל עוד לא קיבלתם רגל שמאל קרה מעצם היותה ידנית ולא אוטומטית, תיהנו מירידה של 17 אלף שקל בתג המחיר לעומת הגרסה האוטומטית, כך שמחירה הסופי יעמוד על 90 אלף שקלים. זה משתלם גם בהחזר החודשי הנמוך בליסינג וגם לקניה אישית.

עוד על קיה בוואלה! רכב

קונים רכב חדש? קבלו מבחני דרכים

ספרו לנו מה אתם חושבים על קיה בפייסבוק של וואלה! רכב