הכל כבר היה מוכן, ובכן, כמעט הכל. כרטיסי הטיסה הוזמנו, מלון ראשון תואם, חבר אחד נתן רשימה של אתרים שחובה לבקר בהם (כדי שגם נרגיש קצת כמו תיירים), חבר אחר שיגר שמות כפרים שכדאי ללון בהם ואביו, דווקא אביו, הכין מפה עם אוסף של כבישי נהיגה מעולים ונסתרים שנרקמים למאות קילומטרים של אספלט משובח ומסולסל.
עכשיו צריך רק לבחור את הרכב הנכון, את סכין המנתחים שאיתה נפרוס את הנוף המרהיב של דרום גרמניה, אוסטריה וצפון איטליה, כחלק ממסע נהיגה לפרידה זמנית מאירופה, רגע לפני הקיפאון. ההיצע שעמד לפנינו גדול, כפי שאתם יכולים לדמיין. חלק מהמכוניות היו גדולות מדי, חלק חלשות מדי והרבה מהן מושכות בטירוף, אבל צריך לבחור רק אחת. אחת וזהו ואיתה לעשות את הטיול המסכם והמטריף של השנה.
הקריטריונים היו ברורים - הגה טוב זו חובה מבחינתנו. זה המפתח להנאה מהנהיגה. יכולות התנהגות גבוהות נמצאים שניים בסדר וכוח מגיע שלישי. כוח זה משהו שתמיד טוב שיש מתחת לרגל ימין. אז מצאנו אותה. כחולה, חזקה וגרמניה אמיתית - ב.מ.וו M135.
מפלצת אלגנטית
בתקופה הזו של השנה, שלהי חודש אוקטובר, את הירוק הנצחי של אירופה מעטרים צבעי שלכת, בשבוע החולף הסלעים השחורים קיבלו קרם לבן, השמיים ריקים מעננים והכבישים שחורים ונקיים ובתוך כל התפאורה הזו טסה הגרמניה הכחולה שלנו. ה-M135 החדשה היא מכונית שצריך לאהוב קודם בשל תכונותיה המכאניות כדי לאהוב את איך שהיא נראית. הדור הקודם שלה, ה-1M הרגישה קודם כל כמו טעות מוצלחת ברמה הטכנית ואחר כך כמו שריר קפוץ, כמו אגרוף ברזל, כמו פיטבול כועס במיוחד. אבל בדור החדש, אין עוד מקום לטעויות וה-M הזו נראית יותר תוקפנית מעודנת, אגרסיה מופנמת.
היא מאוד קולעת לטעמנו, גם אם מנסה להחביא את היכולות הגבוהות שלה מאחורי עיצוב ממותן. היא פחות נפוחה מהקודמת, פחות צעקנית באגזוזיה ופחות מפחידה בחזיתה, אבל לפספס אותה על הכביש, אי אפשר. גם בגרמניה שבה להיעקף על ידי M, RS ושאר אותיות מרטיטות זה דבר שבשגרה.
גם כשנכנסים אל תא הנוסעים שלה מגלים קודם כל סדרה 1 וזה אומר קבינה אינטימית, מסודרת ונקיה משטויות ורק אחר כך שמים לב לתפנוקים שקיבלה הגרסה הכוחנית. גם מושבי הספורט שלה מחבקים יותר ממה שהם נראים. הם אפורים ומשלבים ריפוד מחוספס במרכזם, אבל מאוחר יותר, כשנשעט במעלה האלפים, נעריך מאוד את החיבוק הזה וגם כשנבלה בתוכה גם יותר מ-400 קילומטרים ב'לג' אחד, נעריך את הנוחות. מסביב מוצאים רק מעט התייחסות Mיות נוספות כמו סף דלת נאה ותג זיהוי זעיר על בסיס גלגל ההגה.
המושב האחורי שלה מעוצב באופן דומה לזה הקדמי, כלומר גם עליו נעים לשבת (למרות שלא בילינו בחלק הזה של הרכב ליותר מדקה אחת במשך כל מסע הנהיגה) ובתא המטען הלא גדול הצלחנו להכניס שתי מזוודות, תיק מחשב וים של קניות באאוטלטים שגילינו לאורך ציר הנסיעה.
כמה מהר שתרצה
בזכות כבישיה הפתוחים והאוטובאנים הלא מוגבלים, גרמניה נחשבת בעיני רבים למקדש המהירות על גלגלים. רשת האוטוסטראדות שלה מושכת נהגים מכל רחבי העולם, רק כדי ליהנות מדבר אחד - לנהוג מהר ככל האפשר. זו חשיבה דמיונית והזויה לא פחות מהאמונה בתחיית המתים בישראל, אבל זו דרך החיים שהגרמנים בחרו לעצמם - הכבישים שייכים לציבור ולא לממשלה והמהירות, אם אין מניעה אחרת, לא צריכה להיות מוגבלת.
צריך לחוות את זה לפחות פעם בחיים, את השלב שבו התנועה מתנהלת בזחיחות של 130 קמ"ש ואז מופיע התמרור העגול, שמודיע בשחור ולבן על הסרת הגבלת המהירות. פתאום, כמו בסרטי המסע בן כוכבים, כל נהגי המכוניות מסביב מדביקים את הדוושה הימנית לשטיח ועוברים למהירות על חלל ביחס למה שאנחנו רגילים בישראל. חלק בוחרים לשייט בנינוחות סביב ה-200 קמ"ש וחלק פשוט מפוצצים גזים בלי חשבון.
הב.מ.וו שלנו עפה. טסה. מותחת את שרירי הצוואר שלנו ומגיבה בחדות לדחיפת המצערת. 320 הסוסים שמגיעים אצלה ממנוע 3.0 ליטר בנזין מוגדש מזניקים אותה מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 4.9 שניות בלבד ומשגרים אותה למהירות מרבית של 250 קמ"ש. כמובן שהיו מהירים מאיתנו בקטע הדרך הזה, אבל משום מה, רכב העיתונות שנמסר לנו המשיך לסובב את מחט המהירות גם לאחר שהמד נגמר. משעשעת הב.מ.וו הזו. רק ב-240 קמ"ש היא העבירה הילוך משביעי לשמיני (!), כשמלאכת צבירת המהירות לא מראה סימנים של הרגעות. לפי מכשיר הצ'יטה שנלקח כדי להגן עלינו ממצלמות מהירות נסתרות (והוא גם הצליח אינספור פעמים בכל שלוש המדינות), סיפר שדגדגנו את ה-270 קמ"ש מלמטה. זה מהר. מהר ומהנה.
במהירות שכזו, הנוף נמרח בקצב היסטרי. הירוק של העצים מתערבב עם הפסים הלבנים שעל הכביש, המנוע שואג מלפנים ורק אוושת רוח קלה מכיוון החלונות מעידה על זה שאנחנו מתקרבים למהירות הנסיקה של מטוס ממסלול ההמראה. אבל בניגוד למכוניות מהירות רבות אחרות בהן נהגנו, ה-M135 ממשיכה להישאר נטועה באספלט, מדויקת וחדה מאוד. ההגה כמובן נעשה כבד יותר ומתנגד יותר להפנייתו כדי לשמור על יציבות כיוונית, ולמרות התנגדות הרוח העצומה, אין סימנים של נסיקה או ריחוף. לולא הגיע תמרור החזרה לשפיות של 130 קמ"ש, 100 ואפילו 80 (בשל עבודות תחזוקה בכביש המעולה הזה), היינו יכולים להמשיך כך עד שמכל הדלק יגמר.
להתעורר למרגלות האלפים
אבל גרמניה היא לא רק כבישים נטולי הגבלת מהירות, אלא גם כבישים כפריים מהממים ובחלקה הדרומי של בוואריה, נמצאת אוסטריה ומעברי האלפים שלה. אז אחרי ביקור נימוסין בטירתו של המלך לודוויג ולינה בכפר קטן הסמוך לגארמיש ולהרי האלפים, התעוררנו לבוקר קפוא. מחוון הטמפרטורה הורה על 3 מעלות מתחת לאפס והרכב שלנו כוסה בשכבת קרח דקה.
אבל זמן לא רב אחר כך, המעלות עלו לתחום החיובי ואחרי עצירת התרעננות באינסבורג, הפנינו את האף דרומה ולמעלה. בחירת מעבר האלפים הנכון לא קשורה למידת הפיתולים שתמצאו בדרך - כולם מענגים לנהיגה, אלא צריך לבדוק מי מהם פתוח לתנועה, שכן בשבוע החולף שלג בגובה מטר ירד על הפסגות.
סקירת מפת הנהיגה שהוכנה מבעוד מועד העלתה את כביש SS44 כמועמד הנבחר. רצף של פיתולים מטריפים, נופים עוצרי נשימה, גובה מרבי של 2,000 מטרים ושורה של כפרים ציוריים ללון בהם בקצהו השני. קנה המידה של המפה אמנם רמז על כביש מפותל למדי, אבל במציאות, מדובר באחד מכבישי הנהיגה המטריפים בהם נהגנו מעולם. זהו לא הסטאלביו פאס המפורסם או הקול דה-טוריני, אבל פינה נסתרת כזו ומשובחת שכזו, מעולם לא ראינו.
עד 1,500 מטרים, הפיתולים לוקחים אותנו בין נופים ירוקים ועצי אשוח גבוהים. ה-M135 טורפת את הפניות. ההגה שלה מדויק מאוד ובמצב ספורט גם מקבל משקל טוב יותר. למרות התגבור החשמלי, גם התחושה בידיים טובה וזה מאפשר לנו לדחוק אותה חזק מאוד בפניות. האחיזה האדירה שהאספלט מציע, לופתת את הצמיגים ומאפשרת לנו לפתח מהירויות פניה שמפעילות כוחות G גבוהים מאוד ומועכים את הבטן. הנסיעה הפכה לריקוד של האצות חזקות מאוד, בלימות לתוך פניות, הפניות מהירות של ההגה והאצות חזקות מאוד החוצה.
האחיזה הגבוהה נותנת משמעות חדשה להנעה האחורית של הגרמניה הזו. במקום להימרח בסחיפה פוטוגנית לרוחב הכביש, יש פסיעה קלה החוצה שגורמת לה להכניס טוב יותר את האף לפניות ולצאת מהן 'פלט-אאוט', עם הדוושה ברצפה עד הסוף. השערות בידיים סומרות מרוב התרגשות. במאות המטרים האחרונים לגובה, מתחילים לראות את הטעימה הראשונה מהחורף שיגיע ויקבור את כביש זה מתחת למעטה של שניים או שלושה מטרים של שלג. השוליים לבנים והאספלט קפוא, מה שפוגע מעט באחיזה ונחלי מים קטנים על הכביש מחייבים זהירות שכן גורמים לאבדני אחיזה מפתיעים. בקרת היציבות חוזרת לפעולה והיא עוזרת לנו לשמור על הקצב ואז... נגלה הנוף מצדו השני של רכס האלפים. עמק ירוק בצפון איטליה ועיירות גולשי סקי שמתכוננות לעונה העמוסה. נראה לי שפה נישן את הלילה הקרוב.
עד העונג הבא
היום השלישי לקח אותנו מעט דרומה משם לעבר העיירה MERAN ומשם חזרה צפונה בשיוט מדיוק יותר על כבישיה המהירים של איטליה, אוסטריה וגרמניה. במכשיר הניווט שמנו את החץ על העיירה פרייזינג, שחוץ מקרבתה למינכן ומוקד החזרת הרכב, גם בנויה מסביב למבשלת הבירה העתיקה בעולם של ויינשטפן (נוסדה בשנת 1004).
הדרך צפונה יפה לא פחות. הכבישים מתפתלים במורד ההרים הסלעיים אל המישורים הגרמניים הירוקים. ביום שבת, הכבישים כמעט ריקים מה ששוב גורם לנו להמריץ את הב.מ.וו M135 חזק מאוד קדימה בקטעים הלא מוגבלים במהירות, אבל גם לשייט בנינוחות לאורך מאות קילומטרים. לכל הלחיצות האלה על הדוושה הימנית יש מחיר, אבל במפתיע, לא גדול כפי שניתן לדמיין. וודאי תתקשו להאמין, אבל בשיוט של 130 קמ"ש, המנוע מסתובב במעט פחות מ-2,000 סל"ד חרישיים וצריכת הדלק הממוצעת שהושגה בקטע זה הדהימה - 20.2 קילומטרים לכל ליטר.
ממכונית שמפיקה 320 כ"ס (5,800 סל"ד) ו-45.8 קג"מ (בכל התחום שבין 1,500 ל-4,500 סל"ד) ציפינו להרבה פחות. אולם אל לכם לטעות שבסיום כ-200 קילומטרים של נהיגה ספורטיבית תובענית, שרפנו 26 ליטרים של דלק שמעמידים את הצריכה על 7.7 קילומטרים לליטר וגם זה מצוין. את מסע הפרידה מכבישי הנהיגה סיימנו עם מעט מעל 1,000 קילומטרים של נהיגה משובחת ועם צריכה של כ-90 ליטרים של דלק. כלומר, ממוצע של 11 קילומטרים לליטר לערך.
אז את הכבישים טרפנו, אבל לא שבענו. מה שאומר שבשנה הבאה חייבים לשוב לשם לחמם את האספלט הקפוא. בינתיים, נתנחם בידיעה שה-M135 משווקת גם כאן בישראל הקטנה והלא קפואה במחיר של 311,000 שקל. פצצה של מכונית.
עוד על ב.מ.וו בוואלה! רכב
קונים רכב חדש? כדאי שתבקרו כאן
לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל
