לקפוץ ככה באמצע שעת השיא לתוך תל אביב לטובת שלוש פגישות שונות וביקור אחד בחניה התת קרקעית של דיזינגוף סנטר, הוא לא עניין פשוט כשנוסעים במכונית. אם הפקקים בכניסה למטרופולין לא שוברים את רוחכם, הרי שחיפושי החניה כבר יגרמו לכם לרצות לוותר על הכל ופשוט לברוח החוצה שוב, אבל חייבים, אז ממשיכים. ואז כשמוצאים חניה, היא כל כך קטנה, שמבינים מדוע כל המכוניות בתל אביב מלאות בדפיקות ושריטות - כולם התרגלו לחנות עם חוש המישוש.
את ימי הפגישות הלחוצים האלה אנחנו מעדיפים ללא שום ספק לבצע עם אופנוע או קטנוע - הם הופכים למכונות זמן בעיר הגדולה. שום פקק לא עוצר אותם וחניה? הצחקתם אותם. יש פגישה עוד 20 דקות? תוך 19 אתם כבר שם. אבל הפעם חצי הנחמה בידנו - אנחנו מתמרנים בכרך עם יונדאי i10 החדשה. מכונית מיני פיצית שמסוגלת להשתחל לרוב החניות ולפרסס גם מסביב למטבע. הדור החדש מבטיח לעשות הרבה יותר מכך, אז יצאנו לבדוק האם זה נכון.
משימה ראשונה: העיר
כל הכניסות לתל אביב בבוקר אמצע שבוע טיפוסי חסומות ואם ישנה אחת שלא, בבקשה ספרו לנו עליה. אבל הזמן הזה שבו הזדחלנו בכניסה הדרום מזרחית לעיר, אפשר לנו להתרשם לעומק מתא הנוסעים של הקוריאנית הקטנה. הרושם הראשוני וגם אלה שיבואו מאוחר יותר מגלים קבינה שנראית איכותית בהרבה ביחס לדור הקודם. הכל עטוף בפלסטיק ולא רואים חלקי פח מיותרים, הרכיבים מונחים בקפידה במקומם והוספת הצבע, במקרה שלנו כחול, משדרגת מאוד את התחושה בתא הנוסעים.
מושב הנהג אמנם קטן מידות ולא נוגע בכל חלקי הגוף, אבל זה צפוי ממכונית בממדיה של ה-i10. ולמרות זאת, הם נוחים למדי וחשוב לא פחות, מתכווננים לגובה ולבטח יקלו עם נהגים ונהגות נמוכי קומה. ההגה לעומת זאת אינו מתכוונן לעומק כך שעבורנו לפחות, כשהתאמנו את הגובה והמרחק מהדוושות, ההגה הרגיש מעט רחוק. המושב האחורי כאילו נתפר בדיוק עבור שני מבוגרים - יש בדיוק את מה שצריך כדי להרגיש בנוח. המושב תומך בגוף והברכיים נמצאות סנטימטר וחצי ממשענות המושבים מלפנים והראש קרוב לגג - אבל אף אחד מהם לא נוגע. שני ילדים במושבי בטיחות יכנסו שם ללא קושי.
הפקק נגמר והופ אנחנו בתוך תל אביב, אבל מתחם באזל אינו שופע חניה בשעה שכזו, או בכל שעה ביום לצורך העניין. אבל על המזל, כבר בסיבוב החיפוש הראשון יש פרצה בין שתי מכוניות, יש סימון כחול לבן ויש לנו איזיפארק בכיס. תוך רגע ה-i10 בפנים, תופסת שלושה וחצי פסים בקושי ומשאירה לנו שפע של מקום לתמרן חזרה החוצה. ככה מתחילה פגישה מוצלחת.
משימה שניה: בינעירוני
על המשימה הראשונה סימנו V וכבר אנחנו בדרך החוצה אל המשימה השניה בפאתי ירושלים. ברבע ל-11 בבוקר, האיילון פנוי ואנחנו זורמים לכיוון כביש 1. בירידה אל האיילון ה-i10 מאיצה בקלות. לא משהו שמבהיל מכוניות של פרארי, אבל זזים טוב. אולי זה בגלל הירידה? אולי אבל על הכביש אנחנו לא ממש איטיים מכל מי שמסביבנו שנע במהירות תלת ספרתית.
מדידות הזינוק המסורתי ל-100 קמ"ש במישור הניבו תוצאה של 15.6 שניות וזה אומר לא מעט זמן במושגי מכונית פרטית, אבל מהר יותר מנתון היצרן. האחרון גם הצהיר שהמהירות המרבית עומדת על 145 קמ"ש, אבל היונדאי שלנו הצליחה להעפיל גם מעבר ל-160 קמ"ש לפי מכשיר ה-GPS. סופר i10? לא ברור. יוצאים לעקיפה? כדאי לזכור שכדי להגיע מ-80 ל-120 קמ"ש היא צריכה 15.4 שניות לביצוע המשימה. המשקל הכללי אמנם נמוך מטון, אבל אי אפשר לצפות להמון ממנוע בנפח קרטון חלב (ליטר) עם 3 צילינדרים שמפיק 66 כ"ס ומשודך לתיבת הילוכים אוטומטית עצלה עם 4 יחסי העברה בלבד. אבל מהמינימליזם הזה כן אפשר לצפות לחיסכון בדלק. אנחנו שלא היינו עדינים איתה כלל השגנו 14.5 קילומטרים לליטר.
כשמפסיקים לעמוד לה על הראש עם הסטופר, מגלים שהיא גומאת מרחקים בקלות. המתלים שלה נוחים למדי ביחס למכונית קטנה וזולה והם לא נכנעים לשיבושים. מדידות הרעש בתא הנוסעים גילו 67 דציבלים ב-100 קמ"ש שזה בכלל לא רע ואם בכל זאת שומעים משהו, זה את ההד החוזר מבלי הגלגלים. את המנוע שומעים רק כשמעמיסים עליו מלוא המצערת, למרות שסביב אותם 100 קילומטרים לשעה, הוא מסתובב גבוה ב-3,100 סל"ד. לחובתה של ה-i10 אפשר לציין את ההגה הקליל שאולי הרגיש קל בעיר, אבל מעט עצבני בכביש המהיר.
משימה שלישית: קניות בסופר
בדרך חזרה הביתה אחרי יום ארוך על הכביש, הגיע הטלפון שהודיע שחייבים, אבל ממש חייבים ללכת לסופרמרקט, אחרת אין ארוחת ערב. סופרמרקט? עם יונדאי i10?! תא המטען, למרות היותו אחד הגדולים בקבוצה, לא הצליח להכיל עגלת תינוקות מקופלת. ניסינו את זה כבר בבוקר, אז אנחנו לא אופטימיים לגבי הקניות השבועיות למשפחה. זה מה שיש ועם זה ננצח.
כשעומדים מול תא המטען הפתוח ו-252 הליטרים שלו מצד אחד, ומצד שני נמצאת עגלת קניות מלאה, קשה להאמין שהכל יכנס. אז מכניסים שקית שקית, מפרידים בין רכיבים קשים לרכים ומוצרי חלב שלא יערמו וימעכו ו... הכל נכנס. ובכן, כמעט הכל, מלבד חבילת נייר הטואלט שנאלצנו לאכסן במושב האחורי. אם כבר נגענו בעניין האחסון, הרי שבתא הנוסעים מוצאים עוד כמה פינות להניח בהן את החפצים וזה תמיד עוזר - בדלתות יש תאים לבקבוקים, בין המושבים יש מחזיקי כוסות ותאים פתוחים וגם תא כפפות קטן שמיועד בעיקר לניירת ובירוקרטיה. לנו זה הספיק.
חוזרת הביתה?
יונדאי i10 מסיימת את המבחן בהצלחה. מצד אחד היא הצליחה להישאר נאמנה לתפיסה של מכונית קטנה ומצד שני, לא להעביר תחושה זולה מדי. תא הנוסעים שלה מיועד בדיוק לארבעה נוסעים, תא המטען שלה מיועד בדיוק לקניות בסופר, המנוע שלה מיועד בדיוק לעיר והאבזור שלה מספיק כדי לגרום לה לבלוט - יש תפעול מההגה למערכת השמע ויש מפרט בטיחות מלא ורק חיבור בלוטות' לסלולארי חסר לנו.
דגם מנוע ה-1.0 ליטר מספק ביצועים פושרים למדי וגם תיבת ההילוכים לא מספיק רהוטה, אבל זה עובד ומגיעים איתה לכל מקום, לא מתעייפים בעליות וגם צריכת הדלק אם מקפידים לא להציק לה יותר מדי, טובה מאוד. רמת אבזור הפרימיום מעלה את רף המחיר ל-70 אלף שקל שזה בין הגרסה הזולה ביותר לבין היקרה ביותר. והיא טובה? אם אתם חיים בעיקר בתחום העירוני או סתם לא צריכים מכונית גדולה יותר. כן. בהחלט כן.
יונדאי i10 החדשה במדריך הרכב הגדול
עוד על יונדאי בוואלה! רכב
קונים רכב חדש? כדאי שתבקרו כאן
לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל
