לסקודה היו מספר דוגמאות ללמוד מהן כדי להוציא לפועל משפחתית ספורטיבית. ייתכן שהזרעים נשתלו במוחה כשהיא דפדפה בהיסטוריה ונתקלה בלנצ'יה דלתא אינטגרלה, אבל הדעה הרווחת היא שאת ההשראה לאוקטביה vRS היא קיבלה מסובארו אימפרזה טורבו, ולו רק בזכות המבנה (ספורט-סדאן או קומבי), אלא מפאת הסמיכות לסיפוחו של המותג לקונצרן פולקסווגן שאירע במקביל; מהלך שפתח עבורה חלון למיזמים שמעולם לא העלתה בדעתה - וודאי שלא בעידן הקריר של הגוש הקומוניסטי דל האמצעים.
וכך, בשנת 2001 היא חנכה את האוקטביה RS: מנוע 1.8 ל', 180 כ"ס וביצועים מפתיעים. לא עוצרי נשימה (0-100 קמ"ש ב-7.9 ש'), אבל נושאי בשורה למי שעדיין חשב שסקודה היא מילה נרדפת למונית. הפעימה השנייה הגיעה 4 שנים מאוחר יותר כשהחלה להצעיר את שורותיה ושחררה את הדור השני; בנקודה זו, טופח הרומן הטכנולוגי עם פולקסווגן גולף GTI. היא חלקה עמה DNA, שלפה מקרביה מנוע 2.0 ל' טורבו עם 200 כ"ס, מתלים, בלמים ממוקדים וקצת קישוטים. מבחינה מעשית הפרויקט נשא פרי: היא ייסדה עדת מעריצים אדוקה ומעמד של מכונית "מיוחדת" (שלא תמיד מסתדרת עם ההבחנות הקפריזיות של מחירון הרכב "לוי יצחק").
אז כעת, ב-2014 יש לנו דור שלוש. על קו הזמן האירופי חלפו 7 שנים, אבל בשביל הציבור הישראלי היא חותמת בצורת שנמשכה 12 שנים. הפעם היא כאן להישאר כנראה. וכגודל הציפייה, נקווה שנכונה לנו חוויה עם מכונית שמצדיקה את שובה.
אתה אדם מבוגר, איכפת לך מה אומרים
אם נקלעת להתחבטות בין פולקסווגן גולף GTI לסקודה אוקטביה RS, סיכוי סביר שאתה מונחה על ידי שיקולים "זרים". נתקעת בין משאלה לגלח 20 שנה מגילך לבין הכללים המציאותיים, שמכתיבים שאין באמת חלופה מלבד הצטיידות במכונית גדולה עם מרחבים לבוסטרים, עגלת ילדים ומצרכים.
אבל בשביל להכשיר את החניה בבית לאוקטביה RS, אתה לא באמת צריך להתפתל עם ניסוחים; המידות, האבזור, חללי האחסון, אלו היבטים שמדברים באוקטביה בעד עצמם.
ובכל זאת, מוטב לך לנקוט במשנה זהירות. ניסיון העבר מאפשר לזהות ב-RS מסרים חיצוניים שהם בחלקם אנטי משפחתיים. הגוון הכחלחל הוא סימן מקדים לבאות, אבל מבט אל החישוקים המהירים והעצבניים, לועות הפליטה הטרפזיים והקאליפרים האדומים מסגירים את הזיקה לריגושים ומדגישים את כוונותיה האמיתיות. שתלים של לוגואים בשבכה ומאחור הם לא יותר מאזכור סמלי מיקרוסקופי, ובמכונית שקולה עם כוח מוצנע, זה בעצם כל מה שתרצה לספר לסביבה.
סערה אביבית
אין מחלוקת שכדור הארץ בסכנה. אבל אחת מתופעות הלוואי של המאבק בזיהום האוויר הנפלט מכלי רכב היא השתקה של צלילי המנוע. אם פעם היית מכור להזדמנות להצמיד את דוושת ההאצה לרצפה ומנהרות היו מתניעות בקרבייך ניצנים של מיני אורגזמה, האיחוד האירופי דואג לכך שלא תמצא שום סיבה לחגיגה.
אבל משביתי השמחות מבריסל לא סירסו את היצרניות מעבר לכל היכר. סקודה אוקטביה RS - כולא משפחתית עממית עם תא מטען, נשמעת ומרגישה כמו מכונית תיור מהוקצעת. מערכת היניקה והפליטה מתוגברת עם ממברנה, וזה אומר שכל רמיסה של המצערת מניבה צלילים משכרים של טורים נוסקים או צוללים בטונים שמפלסים את דרכם פנימה ומעלים את הדופק והאדרנלין.
הפסטיבל הווקאלי מקורו במנוע ה-2.0 ל' טורבו TSI, וכמנהג התרומות בקרב חטיבות הליבה, הוא נלקח מפולקסווגן גולף GTI. המספרים היבשים מלמדים שהתפוקה המרבית עומדת על 220 כ"ס ב-4,500 סל"ד ו-35.6 קג"מ המושגים מטווח של 1,500 סל"ד. תיבת הילוכים ידנית אין לרפואה, אבל הרובוטית 6 מהירויות מקפידה לבצע את המוטל עליה וממזערת את ההפרשים הרשמיים ביניהן.
ה-DSG מרגישה קולחת, חדה ואגרסיבית, במיוחד בזכות התפעול מגלגל ההגה שהופך את חווית הנהיגה למערבת ונשלטת. בורר ההילוכים נחלק בין D ל-S, ובין אם תחליטו ליטול שליטה ידנית או להפקיד את העברת הכוח לגלגלים הקדמיים בידי המחשב, תהיה לכם שותפה שיודעת לטפל בשינויים קיצוניים ביחס ישיר למומנטום.
בשביל להתייצב בקו אחד עם ביצועיו של היצרן, כל שתתבקשו לעשות הוא לבטל את בקרת המשיכה. במספר מדידות שבוצעו חילצה האוקטביה RS זמן של 6.67-7.1 שניות על שעון העצר במיאוץ ל-100 קמ"ש. המספרים טיפסו ל-8.1-7.8 כשבקרת המשיכה בעניינים, שכן התיבה מהססת והצמיגים חותרים לאחיזה אופטימלית - ואלה גובים זמן יקר. בהאצות ביניים היא סוגרת מרחקים בזמן מסחרר, והמהירות המרבית אף פעם אינה רחוקה מהישג ידה במאמץ זניח.
על כוח, העברה ושליטה
במקטעים בהם תדרשו להפגין מיומנות ויד רגישה על ההגה, תגלו שהיא דוהרת בין הפיתולים ומקרינה רצון לבלוע את האספלט בדילוגים. המנוע ב-RS אלסטי כמו אטריה, מצליף, ולעתים גם קצת "נפיץ" כשמצפינים ל-6,000 סל"ד, וכל מה שהאוזן קשובה לו הן לחישות כמו "האקשן רק בחיתוליו".
לעתים נדמה כי היא מנוסחת כמו GTI קלאסית, אבל מבעד למעטפת זה לא ב-ד-י-ו-ק נכון. האוקטביה RS חולקת עם הגולף פלטפורמה מודולארית, אבל היא ארוכה ממנה, נעדר ממנה דפרנציאל אלקטרוני מוגבל החלקה (משתמשת ב-XDS דור קודם משופר), המתלה האחורי שונה, וגם בקרת מתלים אדפטיבית נשארה ב-GTI. מעבר לזה, נפקדת מהאוקטביה בישראל בקרת כיול סלקטיבית (מחכים לתגובת צ'מפיון בעניין) שתפקידה לחדד תגובות מצערת, היגוי ועוד, או מנגד לשמור על צריכת דלק שפויה.
ולמרות ההבדלים ביניהן, אף אחד לא יצא מהאוקטביה RS עם פנים חמוצות. מינון נכון, מידתי, של מתלים קשיחים (אבל לא מענישים), היגוי חד יחסית ומערכת אלקטרונית שפוקחת עין (אבל לא שמה רגל), ממירים את הנהיגה השגרתית לפרקים מסעירים שתרצו לשחזר אותם פעמים תכופות.
כשהקצב עולה, משתדלת האוקטביה RS להקטין את מידותיה ומשקלה, ואם אפשר להגדיר במילה אחת את אופייה הדינמי, היינו בוחרים ב"שטוח". ה-RS נצמדת לכביש עם הרבה מוטיבציה, אין לוחמת הגה מוגזמת, והצמיגים הדביקים על החתך המגוחך הזה (225/40/19) הם אלה שאחראים לכך שהישבן והחרטום הכבדים פונים בחדווה, ומשאירים תופעות לא רצויות כתת היגוי למהירויות מופרעות בעליל.
לחובתה, מצאנו כי מערכת הבלימה אינה "תחושתית" ברמה מספקת. הבלימה כשלעצמה חזקה, אבל בולטות בחסרונן מדרגות האטה מדויקות, בסיוען ניתן היה להבין טוב יותר את גבולותיה של השלדה בהעברות משקל. גם המושבים, שנגזרו מחתיכה אחת ונראים קרביים, לא מציעים תמיכה ראויה לטעמנו.
מר מרגוע, תורך
מחשב הדרך מצביע על 8 ק"מ לליטר. הנסיעה המאומצת תרמה לא מעט לגמיעה מופרזת, שככל הנראה תהיה רחוקה מהערכיים הנורמטיביים של הנהג הממוצע. בלחץ מתון, ובנסיעה משולבת להבדיל היא יכולה להחזיר נתונים בגזרת ה-12 ק"מ לליטר. וזה בסדר גמור ביחס לנפח והיכולת שהיא אוצרת תחת מכסה המנוע.
רמת השיכוך באוקטביה RS, נעה בין קופצנית לבין מרוסנת כשבוחנים את סעיף הנוחות. צריך להכניס את הסוגיה הזו לפרופורציות, כי בכל זאת הדיון נסב סביב מכונית מכוילת לנהיגה תוקפנית שעובי הסולייה שלה כחוש כחתיכת מצה.
הקבינה של ה-RS פרקטית (תא מטען 590 ל'), מרווחת, ובעיקר מאובזרת (גג-שמש, בלוטות', בקרת אקלים דיגיטלית ומערכת עם 10 רמקולים הם רק חלק מהרשימה). אז מחד, בזכות מעמדה בצמרת המשפחה היא כוללת תערובת של דגשים ספורטיביים (כיתובים, גלגל הגה, דוושות ומושבים) שמתמזגים עם הנדסת אנוש מצוינת.
מנגד, התחושה קודרת נוכח הצבעים הכהים והריפודים החד גוונים. הניסיון לחזק את האווירה הספורטיבית כרוך בהרבה יותר פריטים נועזים, וסקודה תמיד תעדיף את המראה המאופק על פני המצועצע כי כך היא מתנהלת מיומה הראשון. בשורה התחתונה, מתרגלים מהר ומגלים הבנה. די נעים לשהות במחציתה לנסיעות ארוכות לאורך קווי המדינה, וגם אם לעתים התהודה מבית הממברנה הולמת בדפנות זו תזכורת תמידית שהנהגים, ולא הרגולטורים יגידו כאן את המילה האחרונה.
כמה עולה?
סקודה אוקטביה RS לא פותחה כדי להתחרות בגולף GTI. גם לא בפורד פוקוס ST. וגם לא ברנו מגאן ספורט. זאת לא הקליקה שלה. מבחינה טכנית היא אמנם מכונית פגז, כי יש לה מנוע מבריק, תיבת הילוכים מעולה וסימפוניה מנועית שעושה חשק לצאת ולנהוג עד שיימאס. אבל, וכאן טמונה נקודת המפתח - חסר לה את הליטוש האחרון. הרעיון מאחורי האוקטביה RS נגזר רק ביסודו מגולף GTI, ומשום שכך היא "מוכרת" את היתרונות המקוריים (שימושיות והנגשה), ומאמצת רוח ספורטיבית כדי לשבור את המעטה הגריאטרי.
בתנאים שלה, האוקטביה RS מהנה לנהיגה. הייתה ועודנה. הבסיס של הדור השלישי מנוצל כאן עד קצה, וסקודה עיבדה מכונית עממית לגרסה שיודעת לנעוץ את השיניים עמוק בתוך האספלט ולהחזיר המון שעות של הנאה. בתמורה ל-215 אלף שקלים, זו חבילה בוגרת ונעורית תחת קורת גג אחת - ושממעטת לחשוף נקודות תורפה. למי שאוהב לנהוג, ולא רוצה להסתבך מול החצי השני עם נימוקים על "משבר גיל העמידה", האוקטביה RS שוחרת שלום בית.
עוד הרבה על סקודה בוואלה! רכב
קונים רכב חדש? כדאי שתבקרו כאן
לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל