'טיגואן' במבחן: כמה שווה לשלם עבור איכות?

סטילס: רמי גלבוע

רק אלוהים יודע איפה מצא אבא שלי חיפושית משומשת בעלת הגה ימני, אולי בשגרירות הבריטית בתל אביב? עובדה היא כי בעבור הנחה של כמה מאות לירות הוא גרם לי לעשות את צעדיי המוטוריים הראשונים מאחורי הגה המותקן בצד השגוי של הרכב, וכל עקיפה הפכה לרולטה רוסית... זה היה לפני 45 שנים אבל מאז אין לי בעיה להסתגל תוך שניות, לכל רכב שמשליכים לרגליי! אחד השיקולים המרכזיים להחלפת ה'פיאט 1100' שלנו בחיפושית מודרנית, הייתה אמינותה האגדית של המכונה הגרמנית; אבי הראה לי בגאווה מודעת פרסום עם ארגז כלים האפוף בקורי עכביש, ויז'ואל שהמחיש את אמינותה של 'מכונית ההמונים' הגרמנית, שלעולם אינה מתקלקלת.

מאז עברו חמישים שנה בהן למדתי כמה דברים על אומנות הפרסום, ועל אמינותן של מכוניות. פולקסוואגן טיגואן הגיע לישראל לפני כשש שנים ועומד להיות מוחלף בקרוב, אבל הוא מייצג היטב את ערכי המותג של פולקסוואגן. יש לו מנוע וגיר מצוינים, מתלים משובחים, מרחב פנים נדיב ורמת עידון גבוהה, והוא מוצע עכשיו במחיר מבצע; גרסת ה-1.4 ליטר 2X4 נמכרת ב-179,900 שקלים (במקום 189,900). בדרך כלל תוכלו לקבל תוספות בחינם (מערכת המולטימדיה, למשל) אבל את זה לא שמעתם ממני. עבור גרסת ה-2.0 ליטר 4X4 תתבקשו לשלם 221,900 שקלים.

לעומת החיפושית האייקונית, אני בטוח שאם אקלף את לוגו ה-W מעל הטיגואן, 8 מתוך 10 אנשים לא יזהו שזה הקרוסאובר של פולקסוואגן. יתרה מזאת, רבים יתקשו להבחין אם זה טיגואן, גולף מוגדל או טוארג מוקטן. זה המחיר שצריך לשלם כאשר מפתחים מותג משפחתי בעל עיצוב עקבי ומופנם, ללא זעקות 'שו?פו?ני' המקובלות בימינו. לקוחות פולקסוואגן התרגלו לאהוב את הקווים המשפחתיים המוכרים, ו'להרגיש בבית' בתא נוסעים השומר על עקרונותיו כבר שנים רבות. הם לא מחפשים הופעה מוחצנת של תזמורת כלי נשיפה - צנעה, ניקיון, אלגנטיות, את זה הם אוהבים, ואת זה מעניק הטיגואן בשפע.

אין הרבה מה לומר על עיצובו החיצוני של הטיגואן; הוא אלגנטי, מידותיו גדולות כמתבקש בסגמנט, עיצובו מוקפד, החזית לקוחה מעולם המשפחתיות של פולקסוואגן ו...זהו. גם בתא הנוסעים אין גדולות ונצורות, אבל כאן כבר מרגישים את האיכות עליה דיבר אבא שלי לפני חמישים שנה. חומרי הדיפון אינם מרתקים אבל הם איכותיים למגע, ההרכבה מושלמת, ואלוהים נמצא בפרטים. תנוחת הנהיגה מעולה, המושב האחורי נע על מסילות נפרדות, בלם היד הפך למתג חשמלי.

לא אדבר אתכם על טריקת דלתות, המשמשת לעתים מדד (שטחי למדי...) לאיכות הייצור של מכונית. תחת זאת אתעכב על פתחי האוורור של המזגן, פריט קטן ושולי. פתחי מזגן אחוריים כבר לא עושים רושם על אף אחד, אבל בלוח המכוונים מצאתי שמונה פתחים נפרדים. זו לא תכונה עליה מוציאים ידיעה לעיתונות, אבל שימו לב כמה זה נוח ויעיל; אני יכול לכוון שני פתחים תחתונים אל מרכז גופי, את הפתח השמאלי-עליון לכוון לחלונות הצד, ואת הימני-עליון לכוון לפנים, או לטובת הנוסעת מימין. גם לה אגב, יש ארבעה פתחי אוורור משלה. איכות התריסים והמנופים מתווספת לכוונון אינדיווידואלי של עצמת הקירור בין הנוסעים ומעניקה מערכת איכותית ביותר, שתפקדה היטב גם ב-39 מעלות צלזיוס.

האם פתחי אוורור, תדמית אירופאית ועיצוב מופנם מעניקים לטיגואן ערך מוסף של איכות, עבורו אפשר לגבות כסף? יש פער של 30-20 אלף שקל בין טיגואן לבין קרוסאוברים מתחרים המציעים רמת אבזור גבוהה יותר ולעתים, גם הנעת 4X4 באותו מחיר. שווה את הכסף? לא יודע. עובדה היא כי 25-15 לקוחות בוחרים בכל חודש טיגואן, בזמן שמיצובישי ומאזדה משנעים בכל חודש בין 300 ל-500 אאוטלנדרים ו-5CX'ים.

תהיה זו רשלנות מרושעת לטעון שטיגואן מציע רק ערכי מותג ואיכות ערטילאית; הטיגואן בולע את כביש 6 במהירות ובנינוחות מרשימה, יציב כקטר ומשרה אווירת דיוק ויציבות. קצת מוזר לראות רכב גדול כזה חמוש במנוע 1.4 ליטר אבל מנוע ה-TSI מייצר 160 כ"ס ו-24 קג"מ, כבר ב-1500 סל"ד! זה נתון מרשים ביותר, גם בהשוואה לקרוסאוברים מתחרים המוציאים הספקים פחות מרשימים, ממנועים אטמוספריים בנפח 2.0 ליטר.

מנוע החיפושית שלנו הפיק 40 כ"ס מ-1.2 ליטר ואבי לא היה מאמין שאפשר להוציא פי ארבע יותר כוח, מ-1.4 ליטר כפול-מגדשים. אני גם משער שהוא היה מטיל ספק בדבר הצורך בתחכום-היתר של הטכנולוגיה הגרמנית; למנוע הטיגואן יש מגדש טורבו רגיל הדוחס אוויר למנוע ובנוסף, מדחס-על השואב אוויר בזמן שהמגדש הרגיל מאיץ את מהירותו. צירוף שני המגדשים מצמצם מאוד את השהיית הטורבו – ברגע שאתה לוחץ על הדוושה נדחס האוויר אל המנוע, עוד לפני שסל"ד המנוע והטורבו הרגיל הספיקו לייצר כוח.

קל להרגיש בטכנולוגיה זו בשטח – התאוצה ל-100 נמשכת 9.3 שניות טובות לקטגוריה (רק ה-CX5 מהיר יותר), כל לחיצה על הדוושה מניבה כוח מידי. התאוצות חדות ואינן דורשות הורדות הילוכים רבות, גם ב-140 ומעלה. זוהי טכנולוגית Blue Motion המצמצמת צריכת דלק תוך שמירה על ביצועים גבוהים. המנוע כפול המגדשים נתמך בתיבתDSG 6-הילוכים, חדה ומהירה אך לעולם לא היסטרית. חבילת הביצועים טובה מאוד, בוודאי ברכב השוקל למעלה מטונה-וחצי.

אבל לא הכל דבש – פולקסוואגן טוענים לתצרוכת משולבת של כ-14 ק"מ לליטר אולם בפועל, לא הצלחתי להוציא יותר מ-11 ק"מ לליטר, בנסיעה שרובה בינעירוני מהיר אך נינוח מאוד. אבי המנוח היה בוודאי מעלה את השאלה – האם כדאי להיכנס לכזה תחכום טכנולוגי, כדי לחסוך כמה אחוזים בתצרוכת הדלק? גם בפולקסוואגן עצמה מועלים ספקות אם התחכום הטכנולוגי מוצדק, להשגת התוצאות בשטח; יש דיבורים על הפסקת ייצור המנוע הזה, היקר יחסית לייצור.

אני חושב שיש לי זכות ראשונים על ה'קרוסאובר' הראשון, אותו המצאתי ב-1967; בשנה זו טחנתי עם החיפושית הקשישה שבילים וחתחתים, במקומות שאף קרוסאובר מודרני לא היה מעז להכניס גלגלים... לטיגואן 1.4 אין יומרות כאלה, וגם לקוחות ה-2.0 4X4 לא יתעסקו יותר מדי בנסיעות שטח; למען הדיוק, בכלל לא. במסגרת עבודתי העיתונאית בדקתי וגיליתי שהמתלים סופגים היטב שבילי כורכר ואדמה, מרווח הגחון סביר אבל באמת, זה לא מבחן שטח.

יש לי חבר שבכוח לא אצליח להכניס אותו למכונית יפנית או קוריאנית; גרמניה או שוודיה, אלו יצרני הרכב היחידים העולים על דעתו. לקוחות שכמותו יכולים לבחור היום בין שני רכבי שטח של פולקסוואגן, טוארג היוקרתי (בעל הילוך 'כוח') וטיגואן המעודן יותר. עד 2020 מתכוונת פולקסוואגן לפ?ת?ח עוד שישה רכבי שטח, כולל טיגואן חדש על בסיס פלטפורמת MQB. הטיגואן החדש מתוכנן לעלות על הכביש ב-2015, גדול וקשוח יותר למראה. זה אומר שהטיגואן הנוכחי חי על זמן שאול, מתוחזק על ידי מתיחות פנים ומבצעי מכירה מזדמנים. הבעיה היא שב-180,000 שקלים מתייצב טיגואן 1.4 מול מתחרים איכותיים המאובזרים ברמה גבוהה הרבה יותר; מאזדה CX5, סובארו פורסטר 4X4, טויוטה ראב 4 וכיו"ב.

אני יכול להתפעם עד מחר מהאיכות והעידון האירופאית של הטיגואן, אבל הלקוח הממוצע יבחין בפשטותו הארכאית של הצג הדיגיטלי שחור-לבן, ויתבאס ממנו קשות. המחיר הגבוה ורמת האבזור המינימליסטית משאירים את הטיגואן בפוזיציה של קרוסאובר אלגנטי מופנם ואיכותי, הקוסם ללקוחות בעלי אוריינטציה אירופאית מעודנת. הם לא יהפכו אותו ללהיט מכירות, בוודאי לא בשלהי ימיו.