לערוך את וואלה! רכב ליום? וואלה. לי זה מיד נשמע כמו הצעה מעניינת, הזדמנות נפלאה לחוות את עולם הרכב והנהיגה מזווית אחרת, שונה לחלוטין מהעולם אותה אני חייה. אבל למען האמת בהתנסות הזו היו קצת רגשות מעורבים.
מצד אחד, הרעיון של לשבת ולבחור נושא לכתבה ולכתוב אותה מעט מורכב. למעשה אני אמורה לתרגם למילים תחושות אותן אני חווה בנהיגה, כשמה שעומד לנגד עיני הוא הרצון להעביר לקורא את התחושות באופן האמיתי והקרוב ביותר למציאות ובצורה מקורית ביותר - כל אלה אינם פשוטים עבורי כלל וכלל בעיקר שמסגרת הזמן קצרה.
בעיני, לשבת ברכב מירוץ בטמפרטורה של למעלה מ-45 מעלות עם חליפה וקסדה ולהתרכז לקראת המקצה הבא, נראה הרבה יותר קל מלמצוא פתיח של שני משפטים לכתבה. אבל כמה כיף זה שבחיים תמיד יש "צד שני"- ואכן הוא דווקא נחמד ומרענן, מסתבר.
עולם אחר
קבלת רכבים נחמדים לצורך נהיגת מבחן, קבלת במה לביטוי דעה אישית ובנוסף הזדמנות לחשוף ולהסביר את עולם הדריפטינג שממנו אני מגיעה ועוסקת היום. נהיגה על כבישים באזורים קסומים שלא הגעתי אליהם במהלך התקופה הארוכה בה אני לא חייה בארץ, הזכירה לי שבפעם הבאה שאתראיין בחו"ל יהיה לי יותר מה להגיד מאשר "וי האב דה באסט ביץ' באט נו מוטור ספורט" כי באמת יש הרבה יותר מכך בארץ הקטנה שלנו.
ובכלל להתלוות לאיש מקצוע מהתחום (במקרה הזה, קובי העורך) הייתה חוויה מעניינת ואף מלמדת. כמי שרגילה להיות בצד אחר של המתרס, הערכתי למי שיודע לתרגם הבנה ותשוקה למילים גדלה, ומסתבר שזה מקצוע לא פשוט בכלל.
אולי יותר מהכל חשוב ואפילו מרגש מבחינתי - לקבל את ההזמנה הזו שמהווה בעיני הכרה לנוכחותי בעולם הרכב והנהיגה הישראלי, להיות אישה בעולם כל כך גברי ותחרותי איננו תמיד קל וזאת בלשון המעטה. עברו כמה שנים טובות בהם למדתי את מקומי ובעיקר למדתי לשים פס ולהתקדם. היום, אני מודה עם יד על הלב, שלא משנה איפה אהיה בעולם ואת מי אנצח תמיד תמיד הכי מרגשת תהיה התמיכה וההכרה מהבית בישראל. חג שמח עמישראל.
אפרת הופמן בוחנת מיני רודסטר וסובארו BRZ
אחד על אחד עם אפרת הופמן
ממשיכים לדבר על רכב ותחבורה בפורום הרכב של וואלה!
"לייק" אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל
