להעביר את המושכות לאחר, זו לא פעולה פשוטה ולרוב קוראת רק רגע לפני שמישהו מיועד להחליף אתכם התפקיד. אבל הפעם, בפעם הראשונה, את העברנו לא רק את הכיסא המשרדי, אלא גם את המושב שמאחורי ההגה לאפרת הופמן - הדריפטרית הכי יפה בביזניס. אפרת היא מבעלי בית הספר לדריפטים MYWAY שבהונגריה, ברזומה שלה חקוקות שעות על הצד והערימה שלצד מכונית המירוץ שלה מכילה מאות צמיגים חרוכים. אז כדי שהיא לא תטעה ותחשוב שהעבודה שלנו מסתכמת בישיבה מתחת לאור הפלורסנט בחדר ממוזג מדי, הוצאנו אותה למבחן לשתי מכוניות מעניינות. אחת אנחנו בחרנו, אחת היא, אבל מה קרה בסוף? המשיכו לקרוא.
אפרת הופמן: מיני רודסטר קופר S
כשקובי הודיע לי שתאם לי את המיני רודסטר החדשה למבחן, הוא גם הפתיע אותי וגם סקרן אותי. הפתיע כי ציפיתי לאיזו גרסה סופר חזקה של אחת היצרניות הגרמניות שיודעת לשרוף את הגלגלים האחוריים לפי דרישה. אבל הסקרנות הופיעה משום שהוא תאם בדיוק את ההיפך הגמור. מיני, נשית, קטנה, בלי גג ועם הנעה קדמית. חזקה ככל שתהיה (והיא חזקה), זו האנטי תזה למה שהורגלתי לקבל עד היום.
עם המחשבות המפולגות האלה ניגשתי למבחן ובראש ובראשונה, גיליתי שהדבר העיקרי שאפשר לומר על המיני זה שהיא יפה. קשה להתעלם ממנה בדיוק כמו שהיה קשה להתעלם מאבות אבותיה ובעיצוב העדכני שלה אפילו עוד יותר. גם פנים האוטו שובה לב ברמה העיצובית וזה מרגיש כמו אחלה נקודה שיקית לבלות בה בכיף את זמן הנהיגה.
למרות שציפיתי למכונית מסלול שרירית ולא שימושית בעליל, אפשר לומר שפונקציונליות זה לא החלק החזק במיני רודסטר ובמבחן המאזניים מול העיצוב, כל נושא הפרקטיקה מפסיד כשמדובר במציאת מתג בודד ורלוונטי מבין המתגים הרבים שבדשבורד למשל. וזה עוד כלום, כי מאחורי המושבים יש מעין מדף זעיר שאפשר להניח עליו בערך... שום דבר!
אפילו הספוילר חסר המשמעות הדינאמית הקטן שמזנק לו במהירות של 80 קמ"ש או בלחיצת כפתור נמצא שם רק בשביל הלוק (או הפוזה, תלוי מאיזה צד אתם מתבוננים) ואם תימצא אישה שמסוגלת להרים את הגג בעצמה בהנפת יד (כמו שהמיני מתוכננת, גג הבד שלה מופעל ידנית ולא חשמלית) זו לא ממש תהיה תמונה נשית במיוחד. הגג כבד מידי, נקודה. והוא גם מאפשר כניסה של לא מעט רעשים לתא הנוסעים. אבל אולי החשוב מכולם במכונית יומיומית הוא ששדה הראיה בשמשה הקדמית ובטח שגם באחורית (גג נפתח) מוגבל וזה מציק.
וזהו. חוץ מזה המיני מ-ה-מ-מ-ת ובאמת שיותר מזה. האוטו כיפי, המנוע מגיב טוב לכל לחיצה על הדוושה בעיקר לאחר לחיצת "מצב ספורט", השלדה קשיחה וקשוחה תגובת ההגה מעולה ומעבר למצופה מתקשר מאוד וזה חשוב בנהיגה. הבולמים קשים ואני באופן אישי מחבבת את העניין, קל להתחבר לאוטו הוא זריז וקליל ובאמת מעניק חוויה כיפית מבלי "להעניש" על כל טעות או אי דיוק בנהיגה. בכלל מהרגע שנפגשים עם הרכב דרך הנהיגה בו ועד לפרידה יש אווירת שעשוע. יש בו משהו לא רציני שגורם להנאה גדולה ואפילו מכובדת. הוא נוח ומחבק ומצחיק ומשעשע ואני בכל מקרה די התאהבתי, עד ששמעתי על המחיר.
אפרת הופמן: סובארו BRZ
את מרבית יום המבחן ביליתי מאחורי ההגה של המיני המדליקה ובאמת שקובי לא היה צריך להתעקש שאשאר שם. אולם חשוב לי לציין שזה מה שגרם לכך שההתנסות שלי עם הסובארו BRZ הייתה במסגרת נהיגה על מסלול הדריפטינג, משמע לא יצא לי לנהוג עליה יותר מכמה מטרים בקו ישר (היא באמת הייתה על הצד כל הדרך. ק.ל) וגם לא על כביש ציבורי, אז את ההתרשמות מהארגונומיה של תא הנוסעים ונוחות הנסיעה נשאיר ליום אחר. את ה-BRZ בחרתי רק בשביל הכיף שבדבר - בנהיגה ברכב עם מנוע קדמי והנעה אחורית. יאללה בלגאן.
מבחינתי הרכב הזה מייצג את העולם שממנו אני מגיעה. דווקא שם ברכב הנעה אחורית, ידני עם מספר סוסים לא מבוטל ודפרנציאל מוגבל החלקה היה צריך להרגיש לי "בבית". להבדיל מהמיני שלא היו לי שום ציפיות גבוהות, מה BRZ היו גם היו.
עכשיו אני מנסה לנסח את זה באלגנטיות, וזה לא שאני איזה כתבת רכב רהוטה או חלקלקה ומה לעשות אין דרך אחרת לנסח את זה - האוטו חלש. לא ברור לאן בורחים כל 200 הסוסים שבועטים אי שם במנוע וגם המומנט התנדף כי לא באמת מרגישים אותם במושב הנהג. למרות שרומסים את הדוושה הימנית, התאוצות לא יותר מסבירות מינוס, הסאונד של המנוע לא מגרה ואין תחושה של האצה בבטן, לפחות לא בתחום ההיכרות שלי.
למרות זאת, השלדה מעולה וההיגוי גם בסדר ואני באופן אישי חובבת תנוחות נהיגה נמוכות יחסית. גם מבחינה עיצובית רואים שזו חייה אחרת ונכון שיש לאוטו פוטנציאל להיות רכב החלקות מעולה, אבל עם פוטנציאל לא עושים דריפטים ותוספת כוח כאן היא חובה. ה-BRZ מרגישה כמו הגרסה הראשונית ביותר לפני קיט של טורבו-סופרצ'ארג'-נוס-וואטאבר, לפחות בפן הדריפטאי של העניין. בכל מקרה מי ששוקל לקנות את הרכב הזה מטעמי חארקות צריך לקחת את עניין כוחות הסוס בחשבון.
הקסם של האוטו בעיני הוא במחיר שלו באירופה ובארצות הברית כמובן, שם הוא נחשב לרכב יחסית זול וביחס למחיר, התמורה לא רעה בכלל. כמובן שבארץ הקלפים נטרפים מחדש ששומעים את המחיר (מתחיל ב-220 אלף שקל) הישראלי שלו ועדיין כנראה שביחס להיצע שיש בארץ להנעות אחוריות ספורטיביות, יש ל-BRZ מקום נכבד להתבטא. תארזו לי אחת עם טורבו בבקשה.
עוד מבחנים למכוניות החדשות שלכם
ממשיכים לדבר על מכוניות בפורום הרכב של וואלה!
"לייק" אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל
