לעיתים יש צירוף נסיבות שפשוט לא יכול להיות מיקרי, גם אם חברת נפט השייכת לטייקון והמעסיקה סוללת עורכי דין תנסה לשכנע אתכם אחרת. כמובן, יחד עם הניסיון לשכנע שאתם טועים, שכן לא יתכן שהטעות היא בצד שלהם.
י.ג תדלקה את רכבה בסמוך למקום עבודתה, פעולה שגרתית שכולנו מבצעים לפחות פעם בשבוע. אך מה שלא היה שגרתי, הוא שהרכב החל לרעוד ולקרטע לאחר נסיעה קצרה בלבד. י.ג עשתה את הדבר הנבון ביותר, עצרה והתקשרה מיידית לבעל המוסך שבו מטופל הרכב (כמה טוב שמכירים מישהו כזה), ועל פי עצתו עצרה את הנסיעה והזמינה גרר שיקח את הרכב למוסך. שם, בוצעו עבודות שיפוץ והחלפת מזרקים, פירוק ושיפוץ ראש מנוע, ניקוי מכל הסולר ועבודות נוספות.
הנסיעה הקצרה בת כמה הדקות מתחנת הדלק עלתה לי.ג ביוקר רב - לא רק עלות התיקון במוסך בסך של 12 אלף שקלים, אלא גם ביטול חופשה משפחתית מתוכננת והשארות בבית עם חמישה ילדים כל הקיץ ללא רכב.
מיד עם כניסת הרכב למוסך, היה כבר ברור לבעל המוסך שהבעיה היא בסולר. י.ג ובעלה פנו לחברת הדלק וביקשו ממנה לשלוח נציג למוסך שיבדוק את הסולר שנשאב ממכל הדלק. יותר מזה, הודיעו שהם מוכנים להביא את הרכב לבדיקה בכל מקום אחר בו תבחר חברת הדלק, אך אלה לא ענו לפניות אליהם. משכך, פנתה המשפחה למעבדה בלתי תלויה לבדיקת הסולר שנשאב מהרכב. חוות דעת המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה היתה שהסולר "אינו עומד בדרישות התקן לתכולת מים".
"מהילת סולר אינה אפשרית"
משפחת ג' פנתה לקבל סעד מבית המשפט. אולי שם תואיל חברת הדלק להתייצב ולענות? במשפט העיד מטעמם גם בעל המוסך, המטפל ברכב המשפחה מזה עשור, שהסביר כי נמצאו מים במזרקים. כנגד, טען מומחה מטעם חברת הדלק ש"הסולר המשווק בתחנות נמצא בכל זמן תחת מערכת בקרה קפדנית, באופן שמהילה של הסולר אינה אפשרית". לטענתו, יש לשלול את האפשרות למהילה של הסולר בשלב ניפוקו, כמו גם בשלב הובלתו לתחנה, וגם אפשרות של מהילת סולר על ידי אנשי התחנה.
חברת הדלק אף טענה, כי באותו החודש לא נתקבלו כל התראות או תלונות נוספות מלקוחות שתדלקו בתחנה; כי דגימה שנערכה באותו חודש בתחנה אישרה את תקינות הסולר (כלומר, חברת הדלק לא התעלמה מפניית משפחת ג', אך כבר אז "בנתה את הקייס" ובחרה לבדוק את הסולר בתחנה ולא ברכב שלהם). בקיצור: "אין זה מתקבל על הדעת שכתוצאה ממהילה של הסולר בתחנה ניזוק רכבם של התובעים בלבד".
ושרלוק הולמס הרי כבר אמר, שאחרי שנפסול את את כל האפשרויות האחרות, האפשרות שנשארה, עד כמה שתהיה בלתי סבירה, היא הנכונה. אחרת, מדוע אנו מתעוררים חדשות לבקרים עם ידיעות בתקשורת על מהילת דלקים? מדוע מנסות חברות הדלק למכור לנו שהמערכת שלהם הרמטית, אך ידוע לכולנו שהתקלות קורות שוב ושוב?
"מקרים של מהילת דלקים בתחנות ידועים"
בית המשפט דחה את גרסת חברת הדלק. ראשית, קיבל כאמינה את גרסת י.ג, וכן, אימץ את עדותו מנהל המוסך ותוצאות בדיקת המעבדה הבלתי תלויה. לעומת זאת, זעקו מחדלי חברת הדלק. "שוכנעתי בגרסת התובעים כי הם אפשרו לנתבעת לבצע כל בדיקה סבירה לבחון אם יש אמת בטענתם בדבר תכולת המים בסולר, וזו, מסיבותיה, בחרה שלא לעשות כן". כמו כן, נדחתה הגרסה בדבר בדיקה שכביכול נערכה לדלק בתחנה, שכן מי שביצע את הבדיקה לא התייצב כלל בבית המשפט.
גם בית המשפט, כמונו, לא קונה את תיזת "ההרמטיות". "לא מצאתי ממש בהסברי נציג הנתבעת, כי בכוחה של מערכת ההתראה האלקטרונית להבטיח באופן מוחלט כי אכן לא מתבצעת מהילה של סולר במים בתחנה. מקרים של מהילת דלקים בתחנות ידועים וכן ידוע שמינהל הדלק מוצא מעת לעת תחנות דלק שמוהלות את הדלק בחומרים אחרים, נחותים, מכל מיני סיבות". ובכלל, חברת הדלק המהוללת, שאצלה כביכול לעולם לא קורות תקלות, "עצמה הודתה כי במקרה אחר בו נמצא כי הדלק באחת מן התחנות לא היה תיקני קיבלה עליה אחריות לכך".
לעניין טענת חברת הדלק שלא היו תלונות נוספות, קובע בית המשפט שטענה זו לא הוכחה כלל, ובכל מקרה אין לה משמעות. "אין כל חשיבות לקביעה אם היו כלי רכב נוספים שניזוקו כתוצאה מתדלוק סולר מהול, אם לאו, כל עוד התובע הוכיח את נזקו ואת הקשר הסיבתי במקרה הספציפי שלו". התביעה כאמור התקבלה, וחברת הדלק נאלצה לפצות את משפחת ג' בגין נזקיה, לרבות ביטול החופשה.
אמנם, תאגידי הענק רגילים להתייחס אלינו כאל שבויים חסרי בינה, ומזלזלים בנו ובבתי המשפט. אך, לפחות במקרה המסויים של משפחת ג', ובניגוד לבדרך כלל, בנוסף לעצם קבלת התביעה, אנו שמחים ליידע, כי אף נקבע פיצוי בגין עוגמת נפש וכן נקבע שכל הסכומים נושאים הפרשי ריבית והצמדה מיום התדלוק לפני כשנה.
* הכותבת הינה היועצת המשפטית של איגוד המוסכים ופורום התיקון הבטוח