ההתנהגות האנושית היא, כידוע, מוזרה ביותר. בכל הנוגע לרכישת רכב היא לפעמים אבסורדית ונטולת כל היגיון.
אדם בא לרכוש רכב משומש. הוא טורח לקחת את הרכב למכון בדיקה כדי שיידע מה מצב הרכב, מה הפגמים בו ואם כדאי לו לקנות אותו, באיזה מחיר, וגם יושב עם הבוחן לשמוע את ההסברים. הוא אפילו משלם לאותו המכון עבור הבדיקה במיטב כספו. אז למה, כשהמכון מוציא בדיקה בה כתוב באותיות ברורות ובשפה פשוטה שהרכב דפוק ואסור להתקרב אליו, מחליט אותו אדם בכל זאת לרכוש את הרכב למרות האזהרות - ומדוע לאחר שכבר קנה אותו הוא "נדהם" לגלות את מצבו, ואז תובע דווקא את מכון הבדיקה?
נכון, יש מכוני בדיקה שעושים יד אחת עם סוחרי רכב מושחתים ומוציאים בדיקות "משופצות" המשקפות מצב טוב בהרבה מהמצב האמיתי של הרכב. אבל המקרה ההפוך הוא דווקא המקרה הרגיל, ורוב מכוני הבדיקה עושים מלאכה רצינית אחראית וחשובה. האם הם צריכים להיות אחראים למצב בו הלקוח שלהם "נכנס עם הראש בקיר"?.
ותתפלאו - לא מדובר בתופעת שוליים הזויה. מדובר דווקא בתופעה נפוצה למדי, ובתי המשפט מלאים בתביעות מסוג זה. הרי הישראלי המצוי, כידוע, תמיד "מחפש אשמים" גם כאשר כל מה שהוא צריך לעשות זה להסתכל בראי.
הכול בפרטים הקטנים
במקרה הראשון, רכשו בני הזוג ז' רכב מסוחר רכב אך קודם לכן העבירו אותו בדיקה במכון הנתבע. לטענתם, הבדיקה לא העלתה נזק כלשהו בשלדה הקידמית ברכב, וגם הבוחן שישב איתם הדגיש בפניהם שאין כל נזק בשילדה. עוד טרם השלמת העיסקה והעברת בעלות, טרחה וביצעה הגב' ז' גם בדיקה במשרד הרישוי ושם הסתבר לה שהרכב עבר בין שישה סוחרים. אור אדום? כנראה שלא עבור משפחת ז' שמבצעת הרבה
בדיקות לפני הרכישה אך מסרבת לפעול לפיהן. העסקה הושלמה. בני הזוג ז' טענו בבית המשפט שרק בדיעבד, בבדיקה במכון בדיקה אחר הסתבר שכן היתה פגיעה בשלדה ואף הביאו חוות דעת שמאי שקבע את ירידת ערך הרכב. בני הזוג ז' עמדו בתוקף על גרסתם שאילו היו יודעים על פגיעה בשלדה לא היו רוכשים את הרכב, ולפיכך מי אשם שכן רכשו אותו? נכון, מכון הבדיקה, ורק הוא.
ביה"מ לא כל כך הבין מה רוצים בני הזוג ז' ולרגע סבר שמא חלילה אינו מבין בעצמו האם לא כתוב בבדיקה, שחור על גבי לבן ובאותיות קידוש לבנה, שבשלדת הרכב נמצאו ליקויים בעלי משמעות גבוהה ועוד ליקויים אחרים בשלדה בעלי משמעות נמוכה?
בהמשך לכך אף לא הבין ביה"מ מה החידוש הגדול בחוות דעת השמאי, שכן הבדיקה כבר הראתה שהרכב עבר תאונה, ונכתב בה במפורש שהכנף האחורית תוקנה והולחמה ובוצעו תיקוני צבע במרכב הרכב. ובכלל, ממשיך ביה"מ לא להבין אפילו השמאי שלכם, בני הזוג ז', לא כתב שירידת הערך היא בגלל פגמים בשילדה אלא בגלל פגמים אסתטיים בלבד.
השאלה מה רוצים בני הזוג ז' נותרה ללא מענה, והתביעה נדחתה כמובן. לפנים משורת הדין, לא חוייבו בהוצאות המשפט של המכון.
תסמכו על הבדיקה
במקרה השני, רכשה נ"ש רכב משומש למרות שדו"ח הבדיקה שביצעה מפרט ליקויים רבים ונרחבים, המצביעים במפורש על בעיה במנוע. לדבריה רק בדיעבד הסתבר לה, שהרכב צורך שמן באופן לא סביר. ואת מי תבעה? נכון, את "האשם-תמיד": מכון הבדיקה, ואפילו את בעליו באופן אישי.
ביה"מ, עיין בדו"ח הבדיקה שלא דרש מומחה לפענוח צופנים כדי להבינו, וקובע- "דוח הבדיקה... היה עשוי בצורה ברורה ומפורטת.... ברור שאדם סביר, המביט בדו"ח הבדיקה, מקבל, באופן מיידי, תמונה ברורה ונהירה של החלקים הבלתי תקינים ברכב, והוא אף מקבל מהדוח את הפירוט לליקויים בעמודת ה"אבחנה"." אז מה קרה, התעניין ביה"מ ושאל את נ"ש - למה, לאחר שקראתם את ובעלך והבנתם את דו"ח הבדיקה, לא טרחתם לבצע בדיקה מהותית ולחקור בעניין הליקויים הכתובים בטופס הבדיקה?
זה לא שאנחנו לא יודעים לקרוא, הסבירה נ"ש, אנו פשוט סמכנו על הדברים שאמר לנו הבוחן בע"פ, שמצב הרכב "טוב ויפה". באמת? היקשה ביה"מ, אז למה ניהלתם מו"מ קשוח עם סוחר הרכב והורדתם לו מהמחיר בגלל הליקויים הרשומים בדו"ח? ולמה שהבוחן יגיד לכם בע"פ משהו שסותר לגמרי את מה שכתב? ובכלל, למה נסעתם ברכב ארבעה חודשים כשאתם יודעים שהוא "שותה" שמן ולא עשיתם דבר - אולי אתם עצמכם הרעתם את מצבו?
לבסוף, בעלה של נ"ש הודה ועזב: "האמת, אני לא יודע אם הוא (המכון והבוחן) אשם בזה", אך לא רוחם ביה"מ דחה את התביעה ופסק לחובתם הוצאות משפט.
אז בני הזוג ז' אולי לא כל כך יודעים לקרוא ובני הזוג ש' מעדיפים שלא להבין את מה שהם קוראים, ואנו עדיין לא מבינים למה? למה התעקשו לרכוש רכבים פגומים בעליל, ודווקא כשיש היצע כל כך גדול של מכוניות משומשות, ופעלו נגד עצמם? הפתרונים לא לנו.
אנו רק מבקשים מכם דבר אחד: אם תוצאות הבדיקה אומרות שיש ליקויים ברכב תאמינו למה שאתם קוראים. הכי פשוט הכי כדאי.
לפסק הדין הראשון
לפסק הדין השני
לאתר של עו"ד אינגריד הר-אבן
עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב