כמה חוקים יש במדינת ישראל? שאלה קשה מאוד. ספירה זהירה נוקבת בכ- 800 חוקים בחקיקה ראשית, אבל יש עוד אלפי אם לא עשרות אלפי תקנות, צווים, הוראות, הנחיות, חוקי עזר, רשומות, ומה לא (אפילו תב"ע נחשבת לחוק). תתפלאו, על כמה דברים שונים ומשונים "המחוקק" שלנו חושב. אלא, שגם אם הוא במקרה (ממש במקרה) חשב דווקא עלינו, האזרחים הקטנים, ורצה לעזור לנו (למרות שאנו לא חברי מרכז המפלגה), ואפילו חוקק חוק טוב - לפעמים זה לא משנה, פשוט כי אף אחד לא טורח לספר לנו על זה (שהרי יוזם החוק כבר קיבל את חמש דקות התהילה שלו בתקשורת, ושם זה נגמר מבחינתו).
דמיינו שהפושעים, המשטרה וגם בתי המשפט, לא היו יודעים שיש חוק שאוסר לגנוב. זהו בדיוק המצב עם חוק "הגילוי הנאות" הידוע גם כחוק "מכירת רכב משומש" (בשמו המלא - חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008)). חוק זה שנחקק בשנת 2008 הוא, לדעתנו, אחד המהפכות הצרכניות הגדולות בתולדות המדינה. חוק זה בא לעשות סדר בשוק פרוץ ובעייתי שכמות ההונאות בו היא מכת מדינה ממש. אלא, שאם הציבור אינו מכיר את החוק ואינו יודע לדרוש את זכויותיו על פיו; ואם סוחרי הרכב מכירים אותו אך מתעלמים ממנו; ואם המשטרה חושבת שיש לה דברים חשובים יותר לעשות מאשר לטפל בעבירות לפי החוק; ואם בתי המשפט לא יודעים שיש חיה כזאת בכלל אז כולנו מפסידים, וחגיגת ההונאות הגדולה אליה כולנו "מוזמנים" נמשכת באין מפריע, ועל חשבוננו.
שלא יעבדו עליכם
אז מה יש בחוק הזה, שכל כך כדאי לכולנו להכיר? החוק קובע חובה עקרונית של סוחר רכב לגלות לרוכש את כל הפרטים הרלוונטיים אודות הרכב פרטי העוסק, פרטי הבעלים, מס' בעלים קודם, פגיעות שנגרמו לרכב, מס' הקילומטרים שעבר הרכב, מסכום העסקה.
נכון, בשביל זה, לא היינו צריכים חוק ספציפי, שכן זו חובה שנובעת מחוקים רבים אחרים (כגון חוק החוזים וחוק המכר). אבל בחוק זה יש כמה חידושים מכריעים: ראשית, הסוחר חייב לתת לרוכש "טופס גילוי נאות" בנוסח נוקשה, בכתב, בנוסף לחוזה המכר, שעליו צריך לחתום גם הרוכש; שנית אי מתן הטופס ואי גילוי כל הפרטים הינו עבירה פלילית; שלישית רוכש הרכב (אמנם, רק לאחר שהפך לבעליו) רשאי לפנות לכל חברת ביטוח או מוסך ולדרוש את כל המידע על הרכב.
החשיבות שבטופס גילוי נאות בכתב ברורה: במקרה של מחלוקת לעניין מצבו של הרכב הטופס ידבר בעד עצמו. ואם לא יהיה בכלל טופס וזהו המקרה הנפוץ הסוחר הוא שיצטרך לספק הסברים. הואיל ורוב העסקאות בשוק הזה מתבצעות בעל פה או באמצעות חוזה שאינו מתייחס בפירוט למצב הרכב (לרוב יש בו הצהרה כללית שהרוכש בדק את הרכב והרכב מתאים לו וכו'), הרוכש היה נאלץ עד כה להתמודד עם נטל כבד מאוד של הוכחת מה נאמר ומה לא נאמר ומה הבין ולא הבין, ובתי המשפט הכריעו לפי "מילה מול מילה". לא עוד.
אנו כמובן עוקבים מקרוב אחרי התפתחות הפסיקה בנושאי הסחר ברכב משומש. נוכל לאמר בסיפוק, שלאחרונה, יותר ויותר שופטים ערים לקיומו של החוק ופוסקים על פיו. נכון, במקרים רבים, עדיין נדרש להסב תשומת לבם לקיומו של החוק, אודותיו אינם יודעים. אבל זה לא כל כך נורא מותר גם לנו, האזרחים, ללמד את השופטים שלנו, ובלבד שבסופו של יום, יעשו משפט צדק.
על תפקידו המכריע של החוק בסכסוכים בנושאי רכב משומש, ולמה כדאי לכם להכיר אותו, יעידו שני המקרים שהבאנו הפעם.
התערבות בית המשפט
מ"י תבעה את הסוחר ממנו רכשה את הרכב וטענה שמחיר הרכב לא הלם את מצבו האמיתי, אותו הסוחר לא גילה לה, ולאחר שנתגלו הקלקולים - התנער מאחריות. בנוסף, לא נתן לה טופס גילוי נאות. הסוחר, לעומת זאת, טען בכתב הגנתו שהיו ליקויים רק ב- "מנוע, גיר, שלדת הרכב" ("רק"!) אבל בהגינותו כי רבה, הסכים לתת למ"י "אחריות" על המכלולים האלו.
אלא, ש- "אחריות" היא כידוע דבר אמורפי מאוד, בעוד כסף הוא דבר ממשי מאוד, ואת הכסף ידע לקחת ומיד, ואם מ"י שילמה יותר ממה שהרכב היה שווה, הרי זב"שה ("זאת הבעיה שלה"), או במילים משפטיות: "טעות בכדאיות העסקה". לכתב הגנתו לא צירף הסוחר כל אסמכתא לעמידתו ב- "אחריות" ולביצוע תיקונים על ידו. הסוחר לא חשב שגם יום הדיון בבית המשפט הוא הזמן המתאים להביא את האסמכתאות האלה או בכלל להתייצב עם מידע בסיסי על מה שקרה, והנציג מטעמו שבכלל לא היה נוכח בעסקה עם מ"י ניסה לשכנע את בית המשפט שהמועד הכי טוב להביא את ההוכחות שלו הוא דווקא "תאריך עתידי". אז בהיעדר הטופס ובהיעדר כל ראיות מטעם הסוחר התקבלה תביעתה של מ"י.
פסק דין זה איננו הסוף הואיל והסוחר הנתבע אוחז ב- "תו סוחר" מטעם משרד התחבורה, הועבר פסק הדין לגורם הרלוונטי במשרד, שכבר זימן את הסוחר לשימוע בנדון בעקבות פסק הדין.
המקרה של עב"י הוא אפילו מעניין יותר עבורכם, רוכשי הרכב המשומש, שכן עב"י למעשה לא הוכיח הונאה מצד הסוחר ואפילו לא הוכיח ליקוי ברכב, להיפך בית המשפט מבקר אותו באופן חריף: "קנה את הטרקטורון ללא כל בדיקה מקצועית, כאשר ידע שמדובר בטרקטורון של שנת 2007.
מדובר בדרישה מוגזמת ומופרכת (הכוונה לסכום התביעה). אין הסבר הגיוני....אין אמת בטענה זו... (שהטרקטורון לא שב למצב ראוי לנסיעה גם לאחר תיקון).." אז איך בכל זאת זכה עב"י במשפט נגד סוחר הרכב? פשוט מאוד הסוחר לא נתן לו טופס גילוי נאות, ומכאן ו- "על בסיס זה בלבד" כדברי בית המשפט, קיבל עב"י פיצוי בגין התיקון שביצע, כיוון ש- "מדובר בהפרת הוראת חיקוק ... המזכה את התובע בפיצוי".
אז הנה כי כן, עצם אי עריכת טופס הגילוי הנאות בכתב, תזכה את הרוכש בפיצוי בגין עצם הפרת הוראות החוק. ושימו לב עריכת הטופס היא חובה של הסוחר ולא חובה של הרוכש!
סוחרים, ראו הוזהרתם
אך בית המשפט הלך כאן אפילו רחוק יותר מזה הוא קבע, כי היעדר טופס הגילוי הנאות גובר אפילו על הצהרתו של עב"י בחוזה עם הסוחר כי בדק את מצבו המכני והחיצוני של הרכב ולא תהיה לו כל דרישה בגין כך! המסר מפסק הדין האמיץ והיפה הזה, נוקשה וחד משמעי סוחר שיפר את הוראות החוק ולא יתן טופס גילוי נאות ישלם על זה.
ואגב, אנו לתומנו סבורים, שטופס הגילוי הנאות כדאי לסוחר הרכב (הישר, רק זה הישר) לא פחות מאשר לרוכש - הוא מגן עליו מפני תלונות ותביעות סרק (הידועות בשם העממי: "התחרטות"), ושגם הן, לצערנו, תופעה נפוצה במדינת "מצליח" שלנו.
לפסק הדין הראשון
לפסק הדין השני
לאתר של עו"ד אינגריד הר-אבן
עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב