הרכב רוסק עם ציוד יקר. הביטוח יפצה?

עבור רבים מאיתנו, הרכב שלנו הוא גם "בית" או "משרד", ואנו נוסעים דרך קבע עם מסמכים וחפצים שונים ומשונים, שלנו ואולי אפילו של אחרים. לעיתים אנו נוסעים לנופש או סתם לביקור ו-"סוחבים" איתנו מזוודות-מצלמה-בגדים-מצעים-מתנות-צעצועים-ומה לא. רכב, הרי, כבר מזמן הפסיק להיות רק רכב.

תארו לכם, שבשבריר שניה ובהפתעה מוחלטת, נהג של רכב אחר "מחליט" שזה בדיוק הרגע המתאים להיתקע בכם. את העצבים ועוגמת הנפש אין צורך לפרט, זה קיים בכל תאונה. גם את מסכת הייסורים שדווקא הנפגע צריך לעבור עד שהוא מקבל פיצוי על הנזק לרכבו – כולנו כבר יודעים ואולי כבר לא מצפים אחרת.

אך מה בנוגע לחפצים שהיו ברכב? האם בכלל, ומי – צריך לפצות אותנו בגין האובדן או הנזק שנגרם להם? ואיך בכלל מוכיחים מה היה ברכב ומה שווים של הפריטים? ומה עושים, אם לא מדובר בשווי "חפצי" אלא בשווי ריגשי?

שאלה זו הועמדה למבחן במקרה של א"א, שגם לאחר שקיבל את מלוא הפיצוי עבור הנזק לרכבו (שהיה "טוטאל לוס") התעקש להמשיך הלאה ולתבוע את הנזק לחפצים שהיו ברכב. לטענתו, שווים היה כ- 12,000 שקלים וביניהם - תיק עם בשמים איפור וקוסמטיקה; פלאפון; שלוש מזוודות מלאות בבגדים; עגלת ברזל למכונת תפירה; משקפי שמש; כלי מיטה ועוד ועוד.

אולי אתם תוהים אילו חפצים ברכב יכולים להגיע לשווי כזה ולמה בכלל הם היו ברכב? אולי גם אתם, כמו חב' הביטוח של הרכב הפוגע, מיד קופצים למסקנה ש-א"א משקר ומנסה לקבל פיצוי שלא מגיע לו? לצערנו, גם בית המשפט שדן בתביעה, פתח את פרק סקירת החפצים דווקא בהערה: "מדובר במספר רב של פריטים שאין לצפות שיהיו ברכב פרטי בנסיעה סתמית". והנה, שוב האזרח צריך להוכיח שיש לו אחות. כאילו א"א הוא שיזם את התאונה וכאילו הוא שהחליט דווקא באותו היום, כשהרכב שלו עמוס בכל הציוד הזה – לביים ולשקר ולהמציא כדי להוציא כמה גרושים מאיזו חברת ביטוח, וכל זה כשהוא בכלל פונה באמבולנס מהמקום כיוון שבנוסף לכל גם נפצע.

ואכן, חברת הביטוח חשה בטוחה מאוד במעמדה בבית המשפט. היא הפנתה אצבע מאשימה ל- א"א והטיחה בו: רשלן שכמותך, איך לא דאגת לפני שעלית לרכב, לצלם את כל הפריטים וגם להצטייד בקבלות על שווים וגם לקחת תצהיר מאיזה עד שיאשר שהם היו ברכב? חוץ מזה, המשיכה וטענה חברת הביטוח, אם בכלל היו החפצים ברכב הרי לא מגיע לך לקבל את שווים כחדשים אלא יש להפחית בלאי בשעור של לפחות 35%. ביזנס זה ביזנס, יא חביבי, ולא ניתן לך להתעשר בגלל התאונה הזאת אפילו בשקל.

אז מי באמת יודע מה היה ברכב במועד התאונה חוץ מ- א"א? לשיטתה של חב' הביטוח זהו נהג הרכב שפגע ב-א"א. לא ברור לנו, איך דווקא הנהג הפוגע יכול להיות עד אמין, אבל לא היה צורך לדון בסוגיה מוזרה זו, שכן אותו נהג כלל לא טרח להתייצב בבית המשפט לא בדיון הראשון וגם לא בדיון השני. גם כשהתגמש ביה"מ והסכים לעיין בעדות אותו נהג בכתב, לא היה בה שום "שלל" שכן אותו נהג כתב שפונה גם הוא באמבולנס ולא ראה דבר. מסקנה עד כאן – חב' הביטוח משכה סתם שני דיונים. למה לא? אלו בסך הכל אזרח ושופט, אפשר "לעלעל" אותם.

חרף כל הנסיונות הוירטואוזיים של חב' הביטוח, בית המשפט קיבל את תביעתו של א"א, למרות שלא היה בידיו שום תיעוד. בית המשפט האמין ל-א"א שהחפצים היו ברכב, ואף סבר כי צריך לפצותו בגינם. לגבי איך ומה צריך להוכיח, ולמה מקבל א"א פיצוי למרות שלא "הביא הוכחות", קובע ביה"מ את הדברים הבאים, שלנוכח חשיבותם והרלוונטיות האפשרית שלהם לכל אחד מאיתנו אנו מביאים אותם כלשונם: "נכון הדבר שאין בידי התובע את הכלים המקובלים להוכיח את נזקיו אך בסופו של דבר אין כלל בחוק אשר חוסם את דרכו מלטעון את טענותיו רק מהסיבה שאין לו הוכחות חיצוניות לגבי שווי הציוד.

התובע לא ידע כמובן שהוא עומד להיות מעורב בתאונה ואין לו שום סיבה לצלם את הציוד ברכב ולא היתה לו אפשרות להביא חוות דעת מומחה לגבי ערכם של הפריטים מכיוון שלא היו בידי התובע פריטים להניח לפני המומחה".

ההחלטה אמיצה וגם נכונה לטעמנו, שיוצאת מכבלי הפורמליסטיקה אל המהות והצדק.
גם החלטת ביה"מ בהמשך, להפחית אחוז מסויים מהשווי בשל בלאי – ראויה לטעמנו והיא עושה איזון נכון וצודק גם בתנאים בהם אין כל נתונים קשיחים, אלא "רק" מתן אמון בדבריו של אזרח אחד קטן שיום אחד התעורר, בעל כורחו, לתוך סיוט.

תודה לבית המשפט שהאזין, לא פסל על הסף, האמין ונתן סעד. בעידן ציני זה, אין זה מובן מאליו.

עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב
לאתר של עו"ד אינגריד הר אבן
ת"ק 4510-10-10 בי"מ לתביעות קטנות נתניה, פס"ד מיום 19.11.12