ירידה לשוליים: המשטרה לא בודקת את הנסיבות

עקיפה בעת שהדרך לא פנויה הינה אחת מהעבירות המסוכנות ביותר, אשר ביצועה גבה במהלך השנים קורבנות רבים. הן המשטרה באכיפתה המוגברת והן בתי המשפט, רואים בעבירה זו ככזו המחייבת ענישה כבדה. בפועל, לא מעט נהגים מורשעים על פיה ומוצאים את עצמם נפרדים מרישיון הנהיגה, לכל הפחות למשך שלושה חודשים.

למעשה, עפ"י עמדת משטרת ישראל, כל בלימה, האטה או ירידה לשול של הרכב הנעקף או הרכב בכיוון הנגדי לרכב העוקף, בשל העקיפה, מוכיחה כי העבירה אכן בוצעה - אף אם הדרך היתה פנויה במידה כזו שאפשרה את השלמת העקיפה בבטחה.

העובדה כי משטרת ישראל מתייחסת לעצם הירידה לשול הדרך כפעולה שמעידה על ביצוע עקיפה בדרך שאינה פנויה, אינה מיטיבה תמיד עם הנהגים, ובמקרים מסוימים גוררת את שלילת הזכות לנהוג על לא עוול בכפו של הנהג העוקף. ההרשעה הכמעט אוטומטית, פשוט אינה מוצדקת. לאחרונה, שופט בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע, עשה צדק עם נהג אשר ברור היה כי נהיגתו לא סיכנה איש, חרף התבצרות המשטרה מאחורי הטיעון של יריד הרכב ממול לשול הדרך.

במקרה המסוים, מדובר על נהג שניתן כנגדו צו פסילה מנהלי לתקופה של שלושים יום לאחר שנרשם כנגדו דו"ח תנועה בגין עבירה של עקיפה בדרך לא פנויה, וזאת בניגוד לתקנה 47ד.

העדות שסיפקה המשטרה לעבירה שלכאורה בוצעה, נתנה באמצעות סייר אוויר משטרתי אשר חג עם מסוקו ולטענתו ראה כי הנהג המואשם אילץ נהג משאית שנעקף לרדת לשול הכביש הימני כדי לאפשר לו לבצע את העקיפה. לדברי סייר האוויר, הרכב המעורב נאלץ לרדת לשול הדרך על מנת למנוע תאונת דרכים חזיתית.

נציג התביעה נופף מייד עם דגל הירידה לשול, אולם כב' סגן הנשיא, השופט דוד לנדסמן סבר אחרת וקבע כי עצם הבלימה או הירידה לשול אינה מוכיחה בעצמה את ביצוע העבירה. על משטרת ישראל להרים את נטל ההוכחה באשר לעובדה כי הדרך לא היתה פנויה, אולם אין בכך די.

על המשטרה להוכיח כי הדרך לא היתה פנויה באופן כזה שמרחק העקיפה בין כלי הרכב אינו מאפשר לבצע את העקיפה בבטחה. המשטרה אינה יכולה לחרוץ גורל נהג מבלי שתוכיח בנסיבות המקרה המסוימות כי מהירות של כלי הרכב, תנאי הכביש והממדים של הרכבים המעורבים, כולם רלוונטיים ונדרשים להוכחה לצורך הרשעת הנאשם.

ישנם עוד מקרים רבים אחרים בהם המשטרה מגישה כתב אישום באופן גורף בגין עקיפה כשהדרך לא היתה פנויה, אף שנסיבות המקרה אינן כאלו. כך למשל, במקרה בו הרכב יצא לעקיפה כאשר הדרך היתה פנויה והרכב הנעקף לא ירד לשול הדרך אולם במהלך העקיפה, הגיח רכב מהנתיב הנגדי כשהוא נוסע במהירות מסחררת. עובדתית, השוטר שצפה במתרחש יכול לטעון, לכאורה בצדק, כי הדרך לא היתה פנויה, אולם כיצד יכול הנהג הסביר לצפות כי נהג אחר יגיע במהירות כל כך גבוהה? ואם אכן ניתן לצפות זאת, הרי שכלל לא ניתן לעקוף בבטחה, בשום מצב.

חרף העובדה כי שדה הראיה מאפשר עקיפה בטוחה, קשה מאוד לעין האנושית להעריך את קצב התקדמות הרכב שבנתיב הנגדי כאשר הוא נוסע במהירות מסחררת. לפזיזותו של הנהג בנתיב הנגדי יש השפעה מכרעת על הרשעת הנהג העוקף אולם נציגי התביעה לרוב, אינם מייחסים לכך חשיבות.

וכך למשל גם במקרה לדוגמא בו הנהג נוהג בכביש הערבה, כאשר קו מקווקו מפריד בין הנתיבים. מלפניו משאית הנוסעת במהירות איטית. הנהג מאותת שמאלה ונהג המשאית שמבחין באיתות, יורד במעט לשול הדרך על מנת לאפשר לרכב לבצע עקיפה בבטחה. באותה העת גם הרכב ממול שמבחין במתרחש, מאפשר לנהג העוקף להשלים את העקיפה תוך כדי ירידתו במעט לשול הדרך. לכאורה אין כאן כל סיכון.

כל הצדדים המעורבים ערים למתרחש והעקיפה מסתיימת כצפוי, בלא כל הפרעה וכאמור, אף ללא כל סיכון. אלא שהשוטר שצופה מרחוק במתרחש יקבע נחרצות כי היה גם היה סיכון ועצם ירידת הרכבים לשול, משמעה כי הנהג ביצע עקיפה באופן שמצדיק להגיש כנגדו כתב אישום. האומנם כך? לחלוטין לא. וכפי שקבע השופט בדוגמא מעלה – יש לבחון את המקרה על פיו נסיבותיו.

לסיכום, כן, אין ספק כי עקיפה בנסיבות מסכנות חיים היא עבירה קשה שמסכנת את שלום כולנו, אולם היד על הדק ההרשעה אינה יכולה להיות קלה. יש לבחון באופן מדוקדק את נסיבות המקרה ולא להכליל כל עקיפה תחת מטריית העקיפה בדרך לא פנויה. הרשעת נאשם על לא עוול בכפו לא תמנע את התאונה הבאה.

לאתר של עו"ד אלעד שור
הכותב הוא עו"ד, מומחה לדיני תעבורה

עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב