גם אתם עלולים להגיע לכלא על עבירות תנועה

מעת לעת מועלות טענות בקרב גורמים שונים כי מספר תיקי התעבורה הגבוה שמונח על שולחנם של שופטי בתי הדין לתעבורה מוביל בסופו של דבר לחתימה על עסקאות טיעון מקלות, שאילו לא היו נתונים בלחץ, חריפות הענישה המוטלת הייתה משמעותית הרבה יותר. וכך, לאחרונה התבטא גורם בכיר ואמר כי "קיצור זמן ההמתנה עשוי להפחית את מספר עסקאות הטיעון המקלות שנסגרו בשל עומס התיקים".

דבריו אלו אינם מתיישבים עם פני המציאות. אכתוב זאת באופן הברור והמפורש ביותר: בתי המשפט בישראל אינם מקלים עם עברייני תנועה. ההפך הוא הנכון: במרוצת השנים האחרונות, חלה החמרה עקבית ברמת הענישה המוטלת על עברייני תנועה. כבר אין מדובר על תפיסת עולם של שופט אחד אלא על מגמה המאפיינת את כלל בתי הדין לתעבורה.

היד של התביעה על הדק בקשת המאסר בפועל מעולם לא היתה קלה כל כך. הפער בין חומרת העבירה לבין הענישה המבוקשת ע"י התביעה, נעדר לעיתים מכל היגיון ופרופורציה.

וכך למשל, במקרה שהיה בו נהג שנקלע לחובות כבדים ובגללם לא התאפשר לו לשלם את אגרת חידוש רישיון הנהיגה במשך חמש שנים, במהלכם נהג ללא דופי. לאחר שניתפס, ביקשה התביעה להטיל עליו מאסר בפועל, אף שמדובר על עבירה טכנית - כלכלית מובהקת. האם שליחתו לכלא, בהיותו מפרנס יחיד, היא שתמנע את תאונת הדרכים הבאה? לא, אולם היא בוודאות תדרדר משפחה נוספת אל מתחת לקו העוני ותגדיל עוד יותר את חוסר האמון של חלק מהציבור במהימנות מערכת המשפט. האם הכנסת אם חד הורית לבית הסוהר בגין טעות אנוש אשר גרמה לתאונת דרכים, היא הדרך הנכונה ביותר להקטין את סטטיסטיקת תאונות הדרכים הקשות? אותה אם חד הורית, שעברה התעבורתי נקי למשעי, אינה עבריינית תנועה כבדה ומקומה אינו מאחורי סורג ובריח.

ודוגמאות אלו הינן אחדות מיני רבות, עשרות ומאות של מקרים שמוכיחים את ההפך מהנטען, אין הקלה בענישה. כיום התביעה שולפת את קלף הפסילה בפועל בגין ביצוע עבירות שעד לפני שנתיים, היו מסתיימות בהטלת קנס. כאשר מדובר על עבירות מהירות של חריגה מעבר ל-60 קמ"ש מהמותר, על אף שמדובר על כבישים חדשים ומהירים, סביר להניח כי התביעה תבקש מאסר בפועל- דבר שלא היה מבוקש כלל ועיקר בעבר.

ועתה קורא יקר, בטרם תבחר לטקבק ולנאץ אותי על דברי, זכור כי ידה הכבדה של התביעה יכולה להיות מונחת על תיק האישום שייפתח כנגדך בגין עבירה קלה שביצעת. אינך עבריין תנועה סדרתי, אינך נוהג בפראות ומתעלם מכל דין, אלא מבקש לשוב לביתך ולמשפחתך. ואף אם אתה מוכן לשלם את העונש על העבירה שביצעת, מאחר ואתה מכיר בחשיבות שלטון החוק ואכיפת חוקי התנועה למען בטחון כולנו, גם אתה מעוניין שיעשה עימך משפט צדק.

קיים הבדל משמעותי אם אתה יושב על הכיסא שלך במשרד, ולחילופין כאשר אתה יושב על ספסל הנאשמים בבית המשפט. כולם צדיקים גמורים, עד שברגע אחד פחות מוצלח של החיים, אתה מוצא את עצמך מול פרקליט או תובע, שרואה את תפקידו מסתכם בלגרום לבית המשפט להחמיר עם העונש שלך, ולרצות את המערכת. עליך להיפרד לשלום מהילדים, מהפרנסה, ולהתרגל לחייך החדשים מאחורי סורג ובריח. וכן,ואין זה משנה עם עול פרנסת המשפחה מונח על הכתפיים שלך או שיש לך חלילה ילד חולה.

קיים קו גבול מאוד דק בין שפיטה על בסיס תחושת בטן לבין שפיטה על בסיס ראיות ובהתייחס לחוק. הזכות למשפט הוגן היא זכות מוחלטת. אני מוריד את הכובע בפני מרבית השופטים אשר לא נותנים לשאגת ההמון להשפיע על מלאכת השפיטה שלהם. יש להם עבודה מאתגרת מאוד: מחד עליהם להיות רגישים לכל ניואנס משפטי ובו בעת, לנטרל את קולות הרקע והרעשים שעולים מהשטח. בו בעת, בצער, ישנם שופטים בישראל שאין מנוס אלא לסבור כי החלטותיהם מתקבלות לא אחת בשל שיקולים שזרים למערך הראיות, מתוך רצון לספק את דעת הקהל. זה עצוב ועוד יותר גרוע- שוחק את האמון של הציבור במערכת.

לאתר של עו"ד אלעד שור

עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב

הכותב הוא מומחה לדיני תעבורה