המצאת המכונית הצעידה את האנושות קדימה, אבל גם הביאה לעולם תופעת לוואי קטלנית שאין דרך להימלט ממנה; תאונות הדרכים. הנתונים הסטטיסטיים היבשים מלמדים כי בכל שנה נהרגים ברחבי העולם כ-1.2 מיליון בני אדם כתוצאה ממעורבות בתאונות דרכים. יצרניות הרכב וממשלות רבות בעולם משקיעות הון עתק בניסיון להפוך את הנסיעה במכונית לבטוחה יותר ולצמצם את הפגיעה בחיי אדם. אבל יחד עם השיפור בבטיחות, עולה בהתמדה רמת המינוע והמספרים מתקזזים במידה מסוימת. נושא הבטיחות מעסיק את יצרניות הרכב כבר מימיה הראשונים של המכונית, אבל תפס תאוצה אמיתית רק בשני העשורים האחרונים.
ההרוגה הראשונה בתאונת דרכים
אישה בריטית בשם בריג'יט דיסקרול בת ה-45 זכתה לכבוד המפוקפק להיות האדם הראשון שנהרג בתאונת דרכים. ב-17 באוגוסט 1896 נהגה בריג'יט בכרכרה הממונעת שלה ברחובות לונדון במהירות "מופרזת" של 7 קמ"ש והתנגשה בכרכרה אחרת שבאה ממולה. היא נפצעה קשה ומתה כעבור כמה שעות במרפאה סמוכה. הייתה זו בעצם תאונת הדרכים הקטלנית הראשונה בהיסטוריה. למרות שמהירות המכוניות הממוצעת בתחילת המאה שעברה לא עלתה על 20 קמ"ש, כמעט כל מפגש עם מכונית אחרת או פגיעה בעצם שנמצא בצד הדרך הסתיים בפציעות קשות או במוות אכזרי.
חזק הוא בטוח
הפריחה העצומה של תעשיית הרכב בראשית המאה העשרים הפכה את המכונית מצעצוע של עשירים לכלי הרכב הנפוץ בעולם. עם עליית הצפיפות בכבישים, גדל מספר תאונות הדרכים בהתאמה ונושא הבטיחות החל להטריד את תעשיית הרכב. יצרניות הרכב שזיהו את חששות הצרכנים מהיפגעות בתאונה, החלו להשקיע בחיזוק המכוניות על מנת שאלו יינזקו כמה שפחות במקרה של תאונה. אולם הסיבות לכך היו שיווקיות בעיקרן ונועדו לשמש במופעי ראווה שבהם גלגלו היצרניות מכוניות שונות כדי להראות שהן לא נמעכות במקרה של התהפכות. אף אחד לא שאל אז את עצמו מה קורה לנוסעים בתוך המכונית המתגלגלת גם אם הגג שלה לא נמעך.
מבחן הריסוק הראשון
מכונית שנותרת שלמה אחרי שהיא מתגלגלת במדרון הייתה ללא ספק מחזה מרהיב ומעורר אמון באותם ימים, אבל בסופו של דבר, מרבית הקורבנות של תאונות הדרכים אז היו כתוצאה מהתנגשות חזיתית. כדי לבחון מה קורה לרכב בתאונה שכזו, החליטו האחים דודג' להסיע מכונית אל קיר לבנים כשאין בתוכה נהג. הניסוי שערכו ב-1914 יכול להיחשב בהחלט למבחן הריסוק הראשון בהיסטוריה; הם הסיעו מכונית מתוצרתם ישירות אל קיר הלבנים במהירות של 32 קמ"ש ובחנו מקרוב את התוצאות.
הניסוי המעניין הזה עורר גם יצרניות רכב אחרות לנסות ולבחון מה באמת קורה בזמן התנגשות. למרבה ההפתעה, אחד הגילויים שאליהם הגיעו יצרניות הרכב היה שחלק ניכר מהפציעות אינו נובע מעוצמת ההתנגשות, אלא מהזכוכיות המנופצות שגרמו לחתכים עמוקים. לקדילאק היה פתרון יצירתי שמנע זאת; שמשה קדמית רב שכבתית שאינה מתנפצת לרסיסים ואינה גורמת לפציעות. השמשה החדשנית נכנסו לייצור סדרתי בקדילאק מדגמי 1924 ואילך. שאר יצרניות הרכב הכניסו גם הן את החידוש הבטיחותי לדגמיהן תוך זמן קצר.
כלוב (נטול) בטיחות
התפישה הרווחת באותה תקופה קבעה חד משמעית כי מרכב חזק שאינו נמעך בתאונה - מגן על הנהג והנוסעים בצורה הטובה ביותר. כך למעשה נולד הרעיון של "כלוב בטיחות" אותן קורות חיזוק שנועדו לשמור על שלמות תא הנוסעים במקרה של תאונה או התהפכות. בשנות העשרים של המאה שעברה צוידו מרבית דגמי המכוניות בקורות חיזוק לגג הרכב שמטרתן הייתה למנוע קריסה במקרה של התהפכות. בניסויים שנערכו אז היו מי שהבינו כי גם גג חזק אינו עוזר לנוסעים שמתעופפים בתוך תא הנוסעים בזמן התהפכות, אבל ייקחו עוד שלושה עשורים עד שחגורות הבטיחות יופיעו במכוניות במטרה למנוע את התופעה הזו אף על פי שבראשית שנות השלושים כבר היו החגורות אביזר תקני במטוסים.
חגורת בטיחות? למה לטרוח
המכוניות שהופיעו אחרי מלחמת העולם השנייה, לא רק נראו אחרת הן גם היו בטוחות יותר; לא עוד גוף צר גבוה עם גלגלים צרים ומכלולים פרימיטיביים, אלא מרכב שתוכנן כיחידה אחת, נמוך ויציב יותר שתרם לשיפור הבטיחות האקטיבית של המכונית. נושא הבטיחות עוד רחוק בשלב הזה מלהפוך לאג'נדה מובילה בתחום הרכב, אבל היו בכל זאת כמה יצרנים שייחסו חשיבות לעניין גם בהיעדר דרישה מצד ציבור הלקוחות. את המכוניות הראשונות שצוידו בחגורות בטיחות הציגה יצרנית הרכב האמריקנית "נאש" (יצרנית שאינה קיימת עוד) רק בשנות ה-50 (היו אלה חגורות בטיחות בעלות שתי נקודות עיגון דומות לאלה שמותקנות במטוסי נוסעים של היום), אולם בהיעדר מודעות לנושא כמעט אף אחד לא טרח לחגור אותן.
בפרק הבא בסדרה נעקוב אחר השינוי שחל בתפישת הבטיחות של עולם הרכב, ובאיש אחד שהצליח להביא את בטיחות המכונית אל התודעה העולמית ושינה לנצח את תעשיית הרכב כולה.
עוד הרבה מאמרי בטיחות בוואלה! רכב
הצטרפו לקהילה המוטורית הגדולה בישראל