הסלחנות הבלתי נסלחת

עם יד על הלב, מי מכם מכיר את השם איציק דרזי?! גם אם נוסיף (כמתבקש) לשמו את התואר ז"ל, השם עדיין זה לא יישמע מוכר כמעט לאף אחד. כי דרזי ז"ל, הוא "לא יותר" מאשר קורבן אחד מתוך עשרות האלפים שסיימו את חייהם בכבישי ישראל מאז קום המדינה. אם שמעתם חדשות לאחרונה, שמה של הילה מזרחי ודאי נשמע לכם מוכר יותר; הגברת מזרחי היא זו שלפני כחמש וחצי שנים סטתה מנתיב הנסיעה, פגעה באיציק דרזי וגרמה למותו. משפט שנמתח לאורך שנים, עורך דין טוב והעובדה שהספיקה להקים משפחה, הובילו את בית המשפט לגזור על הנהגת הדורסת עונש מגוחך של 8 חודשי מאסר. עונש שאינו עומד בשום פרופורציה ביחס לתוצאות הטרגיות של התאונה.

ב-5 בדצמבר 2006 נהגה הילה מזרחי ברכבה על כביש 40 מרחובות לכיוון גדרה. היא סטתה לפתע ממסלול נסיעתה (באחד הראיונות שנערכו עמה בתקשורת, סיפרה כי הסטייה נגרמה בגלל שהביטה בראי ולא שמה לב שהמכונית סוטה מהנתיב). כתוצאה מהסטייה, פגעה מזרחי בתמרור שהוצב לצד הדרך, במעקה הבטיחות שלצד הכביש וברוכב האופניים איציק דרזי שהועף אל מעבר למעקה הבטיחות כתוצאה מעוצמת הפגיעה.

מזרחי, לטענתה, לא הייתה מודעת לעובדה שפגעה ברוכב האופניים, ורק נהג טרקטור שעבר במקום וראה את המתרחש היה זה שהסב את תשומת לבה לעניין. דרזי הובהל לבית החולים קפלן כשהוא במצב אנוש ולאחר שבוע שבו נאבק על חייו, הוא מת מפצעיו והותיר אחריו אישה ושלושה ילדים.

את העונש שנגזר עליה, החלה מזרחי לרצות לפני כשלושה חודשים כשהיא בהריון ומלווה בבתה הפעוטה - מה שעורר ויכוח ציבורי עז ותהיות לגבי השימוש (יש שיאמרו – הציני) שעשתה מזרחי בילדה ובעצם העובדה שנכנסה להריון. מותו של איציק דרזי, ובעיקר סבלם של חנית אלמנתו ושל שלושת יתומיו, נעלמו מעין התקשורת. דווקא המאסר של הדורסת שנשלחה לכלא בהריון עם בתה התינוקת - הוא שהפך להיות הנושא העיקרי; היוצרות התהפכו, וממעמד של נאשמת, הצליחה מזרחי להפוך את עצמה לקורבן של "המערכת האטומה וחסרת הרחמים".

את יום כניסתה למאסר של הנהגת הדורסת הילה מזרחי, ליוו עשרות מצלמות ואנשי תקשורת. חמושה בתינוקת, בטן הריונית, בעל שנראה חסר אונים ושטף של דמעות, עמדה מזרחי בשער כלא נווה תרצה ופרטה על מיתרי הרגש של כל הסובבים. גם אחרי שנכנסה אל הכלא ואף בחרה לצרף אליה את בתה, לא עצר הקמפיין הרגשי לרגע - והיו מי שדאגו לעדכן בכל רגע נתון את התקשורת בנוגע למצבם הנפשי, של הגברת מזרחי, של התינוקת שעמה ושל ילדיה ובעלה שנותרו בחוץ. מצב שהוחמר והורע בעקבות ריצוי עונש המאסר. בין הלבבות הרבים שנחמצו לשמע הדברים, היה גם לבו של נשיא המדינה שהחליט לקצר את עונש המאסר (המגוחך מלכתחילה), ולהפוך אותו לחנינה רשמית.

השבוע, לאחר שריצתה בקושי שלושה חודשי מאסר, העניק נשיא המדינה חנינה להילה מזרחי, והמיר את יתרת הזמן שנותר לה לרצות בכלא, בעבודות שירות. לטובת המשפט "גויסה" התקשורת כשותפה פעילה ליצירת מניפולציות רגשיות שהשפיעו על דעת הקהל ועל הכרעת הדין. הרי "עוד" אלמנה ושלושה יתומים שהם תוצאה של הקטל בכבישים, הם הרי כבר לא סיפור יוצא דופן עבור התקשורת ובוודאי שלא אייטם פותח למהדורת חדשות. אימא בהריון הלוקחת איתה את בתה לכלא – דווקא כן.

איש אינו חולק על זכותה של מזרחי להמשיך בחייה ולהקים משפחה או ללדת ילדים, אבל כל זה קרה אחרי המקרה הטרגי ולפחות מהצד, נדמה כאילו שימש כלי מרכזי בניסיון לחמוק מעונש.

כשהילה מזרחי בוכה על שהיא לא יכולה להיכנס לכלא כי יש לה בעל ושלושה ילדים הזקוקים לה, היא צריכה לזכור שהאיש אותו הרגה גם כן היה בעל לאישה ואבא לשלושה ילדים. מאחר והיא נכנסה להריון בזמן המשפט, לא יהיה זה מפתיע לגלות יום אחד שהדבר נעשה בעצת עורכי דינה המתוחכמים, או כמו שהיא עצמה אמרה בראיון לתקשורת טרם כניסתה לכלא ""לא שיערנו, לא אני ולא גדולי עורכי הדין, שאני אכנס למאסר, כי יש לי שלושה ילדים קטנים".

כשמזרחי החליטה ללדת את ילדיה, היא הייתה בעיצומו של הליך משפטי והייתה צריכה לקחת בחשבון אפשרות שהיא תלך לכלא. כשזה אכן קרה, מה לה כי תלין?! העובדה כי היא התעקשה לקחת עמה לכלא את בתה בטענה שהיא זקוקה לטיפולה, מעוררת סימן שאלה שמא מאחורי ההחלטה עמדו דווקא שיקולים אחרים כמו דעת הקהל והניסיון להימלט מאימת הדין.

הילה מזרחי לא הייתה נהגת עבריינית והיא בוודאי שלא יצאה מהבית במטרה לדרוס מישהו, אולם חוסר תשומת הלב שלה לנהיגה היה זה שגרם לה לאבד שליטה ולקחת את חייו של דרזי. אי אפשר להאשים כאן את יד המקרה או איזשהו כוח עליון שגרם לרכב לסטות מנתיבו – ועל כן צריכה מזרחי להיענש בחומרה הראויה. במציאות הישראלית שבה אנשים מתייחסים לנהיגה כאל פעולה משנית שבה לגיטימי להקדיש את תשומת הלב לשלל עיסוקים אחרים מלבד הנהיגה, אנשים צריכים להבין שיכולות להיות לכך השלכות טראגיות – אלמנה ויתומים מצד אחד, אימא וילדה בכלא מצד שני.

פעם נוספת נכשלה מערכת המשפט שלנו, החל בפרקליטות, דרך בית המשפט וכלה בשר המשפטים ובנשיא שחתמו על החנינה. כולם נכשלו בהעברת המסר שהכביש הוא מקום מסוכן ושלכל פעולה בו עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת. כאשר כל הגורמים הללו קובעים, הלכה למעשה, כי זה באמת לא ממש נורא לנהוג בחוסר תשומת לב ואחריות, הם רק נותנים הכשר לכל אותם נהגים קלי דעת בכבישים. לכם נותר רק לקוות שלעולם לא תעמדו בדרכו של אחד מאלה.

עוד מאמרי בטיחות בוואלה! רכב