פרסה: התמרון הכי מסוכן על הכביש

חגי היה אחד מנושאי הכתבה הראשונים שלי כעיתונאי אופנועים. כשנפגשנו בבית שלו, הוא הכין לי קפה ואז התפנה להציג בפני את אלבומי התמונות שלו; תמונה בלי חולצה על החוף באילת, אחרת על אופנוע הסוזוקי שלו, עם החברה, עם חברים בטיול ובעוד עשרות מצבים שמיטיבים להציג בחור צעיר, חייכן ושמח, אנרגטי ומלא שמחת חיים. יום בהיר אחד הכל השתנה; בכביש בדרך לכנרת היה נהג טנדר שהחליט לעשות פניית פרסה באמצע הכביש. אם הבחין בחגי או לא, אם טעה בחישוב המרחק והמהירות, או סתם זלזל באופנוען שמתקרב – לחגי זה כבר לא ישנה... כשישבנו בסלון ביתו, חגי היה ספון בכיסא הגלגלים שלו, משותק בשתי הרגליים, עדיין מחייך, עדיין אופטימי - אבל נכה לצמיתות. בלי יכולת לעשות שום דבר ממה שאהב לעשות קודם לתאונה.

מתברר כי סיפורו של חגי הוא ממש לא סיפור יוצא דופן – לצערו של דבר. רק בחודש שעבר נהרג מוטי גולן, אופנוען בחסד, אדם בוגר ומיושב בדעתו אשר נפל קורבן להחלטה טיפשית וחסרת אחריות של נהג טרקטור מבוגר שהחליט לבצע פניית פרסה במקום אסור. גולן ז"ל, שהוביל כהרגלו חבורת רוכבים אשר נהגו לטייל יחד מדי שבת, לא הספיק לבלום ונהרג במקום. הוא לא השתולל, הוא לא היה ילד פרוע חסר שליטה או מעצורים – אבל הוא גם לא ציפה לפגוש טרקטור איטי וכבד חוצה לרוחב את המסלול שלו. אפשר להמשיך ולמנות עוד אינספור סיפורים דומים, כי עם עובדות קשה להתווכח; כשני שלישים מתאונות הדרכים בהן מעורבים אופנועים וכלי רכב אחרים הן תאונות חזית-צד שנגרמו בגלל עבירה שביצע הרכב. לא מעט פעמים, הסיבה לתאונה היא פניית פרסה שביצע הרכב במקום אסור - מה שמלמד שלפחות עבור אופנועים, פרסה – אינה מסמלת מזל והצלחה...

על פי הגדרות החוק, פניית פרסה מותרת כמעט בכל מקום שבו לא צוין מפורשות שהיא אסורה. המקומות בהם אסורה פניית הפרסה, הם בדרך כלל בצמתים כאשר פנייה מהסוג הזה מפריעה או מסכנת את התנועה הנגדית. העניין הוא שישנם גם מקומות בהם פניית פרסה שמאלה מותרת, בעוד שפנייה רגילה שמאלה - אסורה. כלומר: גם אם ישנו תמרור האוסר פניה שמאלה, עדיין לא מדובר באיסור לבצע פניית פרסה. בכביש דו-סטרי בעל נתיב אחד לכל כיוון, מותר לבצע פניית פרסה כאשר אין פס הפרדה רציף ("קו לבן") במידה ולא צוין אחרת. וכאן בדיוק הבעיה: נהגים שטעו בדרכם והחליטו לשוב על עקבותיהם, יכולים בכל רגע נתון לשנות כיוון ולבצע פניית פרסה באמצע הדרך. נכון שמוטלת עליהם חובת הזהירות, אבל הסטטיסטיקה מוכיחה כי חובה לחוד, שיקול דעת לחוד, ומציאות טראגית לחוד.

קשה להאשים נהג, חסר שיקול דעת ככל שיהיה, ברצח בכוונה תחילה. על אף הסלידה שרבים מנהגי המכוניות חשים אל רוכבי האופנועים, קשה להאמין שיש נהג אשר גרם לפציעה או מוות של אופנוען והתכוון לכך מראש. סביר יותר להניח שהסיבות לפניות הפרסה אשר נהגים מבצעים, נובעות בגלל כמה גורמים אשר המכנה המשותף לכולם הוא חוסר זהירות ושיקול דעת מוטעה. לנהגים מסוימים ישנו קושי אובייקטיבי להעריך נכון את המרחק והמהירות של האופנוע. מדובר בכלי צר ולא בולט אשר נע לרוב במהירות גבוהה בהרבה יותר מזו שנהג רכב פרטי רגיל אליה. "אני אספיק לעבור עד שהוא יגיע", חושבים לעצמם לא מעט נהגים ששוגים בהערכה – אלא שבסופו של דבר זה עולה למישהו בגוף ונפש.

סיבה נוספת לכך שדווקא אופנועים הם הנפגעים העיקריים טמונה בביטחון האישי שחווים נהגים; אופנוע נראה הרבה פחות מאיים ממשאית, או רכב כבד, כך שנהגים שלא ייקחו סיכון בפניית פרסה כאשר משאית מגיחה בנתיב ממול, יסכימו לבצע את הפנייה כאשר אופנוע לא מאיים דוהר לכיוונם. אף נהג לא מחשב לעצמו את הסיכוי אם יספיק לעבור בזמן, מאחר והוא יודע שבמקרה של טעות, הוא זה שישלם את המחיר. במקרה של אופנוע - לנהג אין חשש שיקרה לו משהו, גם במקרה והאופנוע ייפגע בו. וכאן טמונה בעיה קשה: הזלזול התת הכרתי של נהגים רבים ברוכבי האופנוע.

הדרך להימנע מפניות פרסה קטלניות תואמת את הקלישאה: אם יש ספק – אין ספק! או במילים פשוטות: אם אתם לא בטוחים במיליון אחוז שאין שום סכנה לכם או לרכב, לאופנוע או להולך רגל, אל תבצעו את הפנייה. חכו עוד רגע, הביטו היטב, חכו שהכביש יהיה פנוי ואז רק בצעו את פניית הפרסה במהירות האפשרית. אם אין מספיק שדה ראייה, המשיכו עוד קצת וחפשו מקום בטוח יותר לבצע את הפנייה. נהגו בזהירות. לחגי זה כבר לא ישנה אבל בהחלט יכול לשנות לרבים רבים אחרים.

עוד הרבה מאמרי בטיחות ונהיגה בוואלה! רכב