מבחן: KTM דיוק 200 החדש

"כן, נחמד, אבל הוא מיוצר בהודו" סיכם חבר רוכב אחרי חמש דקות שבהן אני מספר לו עד כמה נהניתי מהרכיבה על אופנוע הצעירים החדש של KTM, הדיוק 200 החדש. אז כן, אופנוע הנייקד בגלגולו האחרון מגיע אלינו ואל שאר העולם ממפעלי באז'אז' ההודית, השותפה של KTM האוסטרית. אבל האם לעובדה הזו יש בכלל השלכות מציאותיות?

מעט אחרי שרכבנו לראשונה על הדיוק 690 החדש, משפחת הדוכסים התרחבה עם שתי גרסאות צעירים עם מנועי 125 ו-200 סמ"ק ובקרוב ככל הנראה, גרסה בעלת נפח ביניים גדול יותר תצטרף להיצע. שתי הראשונות אמורות לסייע לרוכבי כביש חדשים להיכנס אל העולם הכתום והמשוגע של האוסטרים עם מחיר ויכולות תואמים. האם זה הצליח? יצאנו לכביש ולמסלול כדי לחזור עם תשובה.

לפני שבכלל נצא לרכיבה, יש כאן את העניין הזה של המוצא של האופנוע הזה שעומד על הפרק. הוא הודי. הודי הודי, ממש כזה שמיוצר בהודו. אז התקרבנו, מיששנו, התרחקנו, הבטנו והתקרבו שוב ואתם יודעים מה? לא מצאנו פאקים רציניים או בכלל. גם לא קטנים. זו בהחלט מחמאה עבורו שכן להזכירכם כבר נתקלנו בכלים דו-גלגליים אירופיים (וגרמניים רחמנא לצלן) שנראים לא טוב מבחינת ההרכבה וכאן כאמור, הכל תקין.

אבל לא הסתפקנו בזה והתקרבנו ממש כדי לחפש לו בעומק הקרביים דברים שלא אהבנו. אז מצאנו צמיגים שאינם ממותג מוערך (האם הם רעים? תיכף נדע) ומצאנו מנופי תפעול (בלם ומצמד) שנראים פשוטים ואינם מתכווננים, אבל הם עדיין מחוברים היטב למקומם. באותה נשימה מצאנו צנרת בלימה מפלדה שזורה (וזה אחלה) ו... זהו. אין עוד תלונות. להיפך, כל הפלסטיקה מהודקת במקומה, המרווחים מדויקים ואפילו הריתוכים נראים טוב. אם כך, השולחן נקי ואפשר להתחיל לעבוד - הודי או לא, בדיקת האיכות שהכלים עוברים אצל האוסטרים לפני שיווקם באירופה (ואצלנו) מעיפה אי סדרים ועמה גם דעות קדומות.

הדיוק 200 נראה ומרגיש זהה לגמרי לאחיו הקטן, דגם ה-125 סמ"ק והוא שונה ממנו רק בנפח המנוע וכמובן בכיתוב המדויק על מכל הדלק ולטעמנו הוא נראה טוב. ממש טוב. קטן, נקי, דחוס וקרבי בדיוק במידה. בעוד שהארכיטקטורה כללית נראית כמעט זהה לזה של דגם ה-690 שאותו בחנו לאחרונה, ה-200 מרגיש פצפון בישיבה ראשונה על גבו. לא רק פצפון, אלא גם קל מאוד - עם מכל דלק מלא (10.5 ליטר) הוא שוקל 135 ק"ג בלבד וזה ממש קל במושגי אופנועי כביש.

הדיוק הקטן אמנם קטן, אבל לא מרגיש צפוף ברכיבה עליו. התנוחה טובה, יש מקום לזוז לפנים ולאחור ולמרות שמישהו בחברה כנראה הידק את הכידון משוך קדימה מדי, שליפת מפתח אלן מהכיס סידרה את הבעיה. גם הרגליים מוצאות את מקומן מתחת לגוף, מעט מהודקות, אבל שוב, אין תלונות ואנחנו יוצאים לעיר.

הדיוק זורם מהר וקל מאוד להתחבר לראש שלו. ההיגוי שלו קליל, הוא מנתר קדימה בכל הילוך, גם המצמד והמצערת הקלילים עוזרים מאוד וזווית הצידוד של הכידון שלו מדהימה. פרסות נעשות ברוחב נתיב יחיד וגם מלאכת ההשתחלות בין טורי המכוניות הפקוקות הופכת לאומנות אחרי שלוש דקות.

ממול עיני הרוכב יש לוח מחוונים חדש ושונה מזה של ה-690 שצבעו כמובן כתום והוא גדוש באינפורמציה. ממהירות וסל"ד, דרך ההילוך הנבחר, מדי מרחק מתאפסים ושלל נתוני צריכות דלק, מהירויות ממוצעות וטווח רכיבה ממוצע. נפלא.

כמו מרבית אופנועי KTM גם הדיוק 200 מרגיש שובב על גבול הפרוע (באופן יחסי כמובן). מנוע הסינגל שלו בנפח 200 סמ"ק מפיק 26 כ"ס ב-10,000 סל"ד וכן 2 קג"מ ב-6,800 סל"ד. כמו שניתן להבין מהנתונים, המנוע הזה אוהב מאוד סל"ד גבוה והוא אוהב גם להזדרז דרך כל אחד מששת הילוכיו. הוא לא ירגש בביצועיו אם ירדתם מאופנוע גדול נפח, אבל בטווח ה-200 סמ"ק, מדובר כאן בכלי זריז מאוד.

חלק מהעניין מגיע תודות לתיבת הילוכים (מדויקת וקלה מאוד לתפעול) שבה יחסי העברה קצרים וקרובים מאוד (מאוד מאוד). כך למשל ההילוך הראשון יפגוש את מנתק ההצתה (10,500 סל"ד) ב-46 קמ"ש, השני ב-64 קמ"ש, השלישי ב-84 קמ"ש, הרביעי ב-104 קמ"ש, החמישי ב-120 קמ"ש והשישי, בעזרת ירידה קלה ורוח גבית יתקל במנתק ב-137 קמ"ש. התוצאה היא תאוצות קצרות בפרצים מתוזמנים שהופכים לתאוצה אחת ארוכה לעבר המהירות הרצויה.

המנוע אמנם תאב סל"ד, אבל מפתיע גם בגמישות שלו. כך למשל ניתן לשייט ב-100 קמ"ש ב-7,000 סל"ד (מעט מעל שיא המומנט) ולרדת אל מהירות של 40 קמ"ש (וגם לעלות משם חזרה) בהילוך השישי מבלי לחוש בפרפורי חנק מהמנוע. עם זאת, ולמרות היכולת לפרוץ מבין מכוניות מנומנמות על הכביש המהיר, יצירת עקיפה ממהירות של 100 קמ"ש מאחורי מכונית, היא פעולה שמצריכה תכנון מקדים, שפע של כביש פנוי ותקווה שלא יבוא רכב ממול.

אולם, גם לעצבנות הזו יש מחיר. מנועי סינגל לא אוהבים, בלשון המעטה, מצב של סל"ד גבוה וקבוע לאורך זמן וברכיבה לחיפה למשל במהירות התנועה, קרי מעל 120 קמ"ש (פרט לאזורי המצלמות), היה נדמה לנו שעוד רגע אנחנו הופכים את הבוכנה, הקראנק והשסתומים למרק מתכות. אין מה לעשות, קשה מאוד לאלץ מנוע קטן שכזה לטפס לתחום הקרוב לקצה היכולת ובלי לפתח רגשות אשם, לכל הפחות. הילוך נוסף (יש מצב כזה?) או הארכה קלה של יחסי ההעברה (בתיבה או הסופי) היו מאפשרים לפחות רכיבת שיוט בסל"ד נמוך ומאיים פחות על שלום המנוע.

עם הדיוק 200 אפשר לבלות שעות כל גבי שעות בתוך גוש דן מבלי להתבאס לדקה, אבל את היכולות האמיתיות שלו חושף אופנוע הצעירים בכבישי הרכיבה הנכונים. כל אותן תכונות התנהגות שמצאנו בדיוק 690 נמצאות כאן ברמה כזו או אחרת, שעדיין, למרות שמדובר כאן באופנוע תקציב, גבוהה למדי.

בקצוות שלדת המשולשים שלו נמצאים מתלים של WP ולמרות שאלה בסיסיים למדי, הם עושים עבודה טובה בריסון תגובות הגוף וביצירת העברות משקל מדויקות. בסעיף הנוחות לעומת זאת הם לא ממש מספקים, או נכון יותר, מספקים שפע של חבטות במפגש עם סלילה לא מושלמת. בהמשך וקרוב יותר אל הכביש מוצאים את הבלמים - BYBRE שמגיעים מבית ברמבו, אך מיועדים לכלים מוגבלי תקציב. גם הם בסיסיים מאוד, אבל מספקים עצמת בלימה טובה וגם מידה מכובדת של רגש במנופים.

אם היינו עוצרים כאן, עדיין היינו מרוצים מאוד מהתוצאה - הדיוק מהנה מאוד לרכיבה בקטעים הטכניים וכוח המנוע מאפשר לרוכב לחזור לגז בעצמה מוקדם מאוד ובאופן מדויק ונראה שככל שהעסק מסתבך, כך הוא מרגיש טוב יותר. אבל אנחנו לא עוצרים כאן, אלא חוזרים שוב אל הצמיגים. אלה מגיעים מבית MRF - יצרנית הצמיגים ההודית ואלה, בלשון המעטה, פוגמים ביכולות של הכלי הנהדר.

מה שהתחלנו להרגיש על הכביש המפותל, קיבל חיזוק כשעלינו עם הדיוק 200 אל מסלול ההדרכה בכוכב יאיר. הוא אמנם היה מהיר שם, מהיר מאוד וגם כיפי בתנאים הצפופים של המסלול, אבל 'ה'דבר שמנע ממנו להיות מהיר באופן חריג של ממש, מהנה ותחושתי שם, היה הגומי. רמת האחיזה הבינונית מינוס של הצמיגים תוגברה לרעה בצורך ממש להתעלל בהם כדי לחמם אותם וגם אז רמת האחיזה לא הייתה גבוהה מספיק, בחוסר האחידות שלהם (אותה פניה, אותו קו, אותה מהירות מניבה חוסר עקביות ברמת האחיזה) ובקושי שלהם לאחוז שוב את האספלט גם לאחר איבוד אחיזה קל (מורגש מאוד בבלימה ופניות).

התוצאה היא צמיגים שפשוט קשה מאוד לסמוך עליהם ברכיבה ספורטיבית או אפילו בבלימה בשל סכנה על הכביש. צמיגים דביקים יותר היו ודאי מעלים את הרף ואולי חושפים את החולשה בחוליה הבאה בשרשרת (מתלים), אבל עד אז, הדיוק היה לבטח מהנה הרבה יותר.

אופנועים זה עסק יקר בישראל, זו כמעט אקסיומה ואנחנו נמשיך להתבונן במחירים המקבילים בעולם, במיוחד בארה"ב ולאכול את הלב. כך גם המקרה עם ה-KTM דיוק 200 החדש. הוא אמנם עולה רק 2,000 שקל יותר מדגם ה-125 סמ"ק ולכן עשוי להצטייר כמציאה (אם יש לכם רישיון A1), אבל כשמביטים על שורת המחיר הסופי של 37,000 שקל, זה נראה קצת כבד. יקר.

הדיוק 200 הוא אופנוע כיפי מאוד, מהסוג שיגרום לרבים לבלות עליו שעות על גבי שעות לאחר הקניה. זה מה שקרה לנו במהלך המבחן שערכנו לו. נשיכת השפה לנוכח נתוני הכוח הנמוכים (יחסית) נעלמה כליל אחרי סשן הפניות הראשון מאז התקשינו לרדת ממנו (למרות המושב הקשיח). זה אומר שיש כאן לפנינו אופנוע שכיף להחזיק, בטח עם צריכת דלק של 25 ק"מ לליטר בתנאים קשים או מעל ל-30 ק"מ לליטר ברכיבה רגועה, אבל גם קשה לקנות.

מנוע: סינגל, 199.5 סמ"ק
קדח, מהלך: 72, 49 מ"מ
הספק: 26 כ"ס ב-10,000 סל"ד
מומנט: 2 קג"מ ב-6,800 סל"ד
תיבה: 6 הילוכים
קירור: נוזל
מצמד: רטוב, מכאני
שלדה: פלדה
מזלג קדמי: WP, 43 מ"מ קוטר, 150 מ"מ מהלך מתלה
מתלה אחורי: מונושוק WP, 150 מ"מ מהלך מתלה
בלם קדמי: דיסק יחיד 280 מ"מ, קאליפר 4 בוכנות רדיאלי
בלם אחורי: דיסק יחיד 230 מ"מ, קאליפר צף בוכנה אחת
צמיג קדמי: 110/70 R17
צמיג אחורי: 150/60 R17
מרווח גחון: 185 מ"מ
גובה מושב: 81 ס"מ
מכל דלק: 10.5 ליטר
צריכת דלק (מבחן): 25 ק"מ לליטר
משקל: 126 ק"ג יבש, 135 ק"ג עם דלק

עלויות טיפולים
1,000 ק"מ: 468 שקל
5,000 ק"מ: 644 שקל
10,000 ק"מ: 936 שקל
15,000 ק"מ: 644 שקל
20,000 ק"מ: 936 שקל

המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ



עוד מבחני אופנועים וקטנועים בוואלה! רכב

"לייק" אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל