מבחן השוואתי: MV אוגוסטה ריבאלה מול דוקאטי היפרמוטארד

יש בקרים שפשוט מתחילים טוב. מתעוררים על הצד הנכון, משמאל הפרטנרית האהובה לחיים שעדיין גונבת דקות שנת יופי אחרונות, הכלב לא גנב את נעלי הבית ויש מים חמים במקלחת. אפילו הקפה מריח טוב יותר בבוקר כזה. אבל מה שהופך את הימים האלה למושלמים, היא גם רכיבה טובה בתוך תמהיל של אספלט שחור, אוויר קריר ואופנוע בן זונה. אבל למה להסתפק רק באחד כשאפשר שניים כאלה ועוד לעמת אותם בתהיה מי מהם עושה את מה שהוא אמור לעשות טוב יותר? בוקר טוב, כבר אמרתי.

בקרים כאלה הם שעושים לנו חשק להתעורר לעולם דו-גלגלי ישראלי שנראה כמו אוהלו של איוב. עוד לא מספיקים לעכל מכה אחת ומיד מגיעה נוספת. מאז אותו ייבוש בגלל תקנות הביטוח וההתכווצות שבאה אחריו, וגם השיגעון של משרד האוצר להתנקם בספורט המוטורי, כמעט כולם מלקקים את הפצעים - יבואנים, מוסכים, משווקי ציוד וכמובן הרוכבים עצמם. שרשרת מזון שנקרעה בגלל מהלך נבזי של טורף יחיד. אבל שנת 2014 עשויה להתגלות כאחת שמתחילה טוב, ממש כמו אותו בוקר מיוחד.

לא רק שנתוני המכירות מראים שיותר ויותר אופנועים בעלי מנועים גדולים מוצאים בתים חדשים, שימו לב כמה מותגים חדשים נכנסו לשוק הצפוף שלנו, בכביש וגם בשטח. אחד מאותם לועסי אספלט, סיפק חומר לחלומות עבור הרוכבים במשך שנים ארוכות ועכשיו הוא כאן - MV אוגוסטה. לפני שבוע סיפרנו לכם מה אנחנו חושבים על הריבאלה - האופנוע החדש ביותר בהיצע שהגיע לארץ וכעת, הוא נבחן ישירות מול היריב החזק ביותר שלו, ההיפרמוטארד של דוקאטי.

הריבאלה הוא אופנוע שעוד משלב התכנון וגיבוש הרעיונות על לוח לבן, נועד להדליק לרוכב שלו את כל הנורות במוח. ירוקות, אדומות, צהובות, הכל הולך ובקצב של מסיבת טראנס בגואה. השיגעון הזה מקועקע לו בנפש וזה מתחיל עם עיצוב שלא משאיר בו אפילו סנטימטר שלא טופל, הובלט והוגזם וזה כולל הכל - הכנף הקדמית שנראית כמו ראש נחש ארסי, חיפויי מכל הדלק הזוויתיים, הזרוע האחורית, מגני הידיים והמראות. בקיצור, הכל. זה חייזר, לא אופנוע ואפשר לאהוב מאוד את איך שהוא נראה, או לגמרי לא.

הרמז השני לעד כמה משוגע האופנוע הזה מגיע כשמניפים רגל ומטפסים לאוכפו. תנוחת הרכיבה שמה את הרוכב קדימה, כמעט על המזלג, גבוה מעל האספלט (88.1 ס"מ), כפות הרגליים נמצאות מתחת לגוף בתנוחה ספורטיבית שמקפלת את הברכיים לזווית חדה והכידון הרחב והקרוב מפסק את הידיים ומותח אותן לצדדים. אי אפשר לטעות עם ישירות כזו. הריבאלה אומר זאת בבהירות - הוא מוכן לקרב, אז כדאי שגם אתה תהיה.

על המנוע של הריבאלה בפרט ו-MV בכלל, עוד ידברו רבות כאן בישראל. הוא ניעור מיד עם הנגיעה במתג ההתנעה ומשחרר צליל כמעט ולא מוכר בארצנו - גרגור של שלושה צילינדרים רגזנים. 798 סמ"ק יש שם מעל הבוכנות ודף הנתונים מספר על 125 סוסים שמתקבלים גבוה ב-12,000 סל"ד וגם 8.6 קג"מ שמגיע לשיר ב-8,600 סל"ד. הזינוק של הריבאלה מהמקום מעט מהוסס ויש למרוח את המצמד ולפתוח בנדיבות את המצערת כדי להתנתק קדימה, אבל מרגע שזזים, זזים חזק. המנוע הזה פועם בקצב היסטרי כשחוצים את ה-8,000 סל"ד והוא ללא ספק הכי מהנה בתחום הזה, אבל גם הרבה מתחת לכך, אפילו בסביבות ה-3,000 סיבובים, יש עם מה לעבוד. המנוע הזה מספיק גמיש כדי לאפשר לרוכב להאיץ גם מההילוך הגבוה ביותר קדימה בלי שום שמץ של השתנקות.

המרץ שהמנוע הזה מפיק פשוט ממכר והריבאלה משתפר ככל שמצליפים בו חזק יותר עם המצערת. צריך כמובן לבחור את מצב תפוקת הכוח המתאים לכם (ספורט, נורמל, גשם או לכייל אחד אישי בעצמכם) וגם להתרגל אליו ואל הפעולה הלא ליניארית של המנוע ואז קשה להוריד חזרה את הקצב למצב שפוי. במבדקי התאוצות שערכנו, הריבאלה הוביל על פני הדוקאטי המתחרה בזכות החדות שבה פועל המנוע, הקוויק-שיפטר (העלאת הילוכים ללא שימוש במצמד וללא סגירת המצערת) וכמובן יתרון הכוח - 15 סוסים יותר מאשר בדוקאטי. עם זאת, מצאנו שזה עלול להיות קשה יותר להשתמש בכוח הזה בכל קטע שאינו ישר לגמרי לעומת ההיפרמוטארד. בסיס הגלגלים הקצר והתפרצויות הכוח הקשו מאוד על המתלים במעקב אחרי האספלט וגרמו לגלגל הקדמי לנסוק גם כשלא רוצים. זה כיף, אבל לא ממש יעיל כשרוצים לדייק על קצוות האחיזה.

ברכיבת סולו על הריבאלה וגם בצמוד לדוקאטי, הראשון ממשיך להסעיר גם כשהאספלט מתעקם. בעצם בעיקר שם. הוא קל יותר בכניסה לפניות מאשר ההיפרמוטארד, אבל בתוכן וביציאה מהן הוא לא מדויק או תחושתי מספיק כמו שהיינו רוצים ולפעמים גם מרגיש לא אפוי עד הסוף, אבל הוא עדיין מעלה את הדופק כאילו היינו על סמי מרץ. הוא פשוט פרוע ומאחר והאופנוע הזה גורם לרוכב לחשוש ממנו מעט, הוא מצליח לשמור על מידה של יראת כבוד - נהנים, אבל צריך להיזהר מהנשיכה שעלולה להגיע. להיות דרוכים. אופנוע המבחן הגיע עם בלמים אדירים של ברמבו שמייצרים נשיכה חזקה מאוד, אך ללא מערכת ABS (ניתן לרכוש עם ABS) וכשמוסיפים לכך את הקושי הממשי לחבוק את מכל הדלק הרחב עם הברכיים, כל עומס הבלימה נופל על הידיים והישבן וזה פוגם באפקטיביות ומעייף.

תכונות דומות לאלה של הריבאלה כבר פגשנו בעבר וגם כן באופנוע איטלקי - בהיפרמוטארד 1100 של דוקאטי עליו השלום. הסוס המשוגע מהדור הראשון של משפחת ההיפרים הציג עוד בשנת 2007 קיצוניות זהה בהתנהגות, פראות דומה במנוע (עם פחות סוסים ויותר קג"מים), תנוחת רכיבה קרובה ואפילו המראות היו זהות לאלה של הריבאלה ברוחבן המעיק. אנשי דוקאטי הבינו שהקיצוניות הזו אולי העיפה לרוכבי הארד-קור את הראש, אבל הם מעטים מדי מכדי לבסס עליהם תורה כלכלית שלמה. כפי שגילינו במבחן הראשון שערכנו לו בישראל וגם כעת במסגרת המבחן ההשוואתי, הדור החדש של ההיפרמוטארד שימר את היכולות הספורטיביות, אך הוא נעשה לידידותי הרבה יותר למשתמש. האם MV קיבלו את ההשראה לריבאלה מהאופנוע הלא נכון? תלוי את מי שואלים.

המעבר להיפרמוטארד של דוקאטי נראה מפוקח ובוגר לעומת יריבו למוצא. גם כאן מוצעת תנוחת רכיבה גבוהה וזקופה, רק שהכל נעטף בציפוי הגיוני יותר. המושב רך ונוח בהרבה, או לפחות יותר מזה הקשיח עד כאב של הריבאלה, הגוף כולו הוזז אחורנית אל עבר אמצע האופנוע והכידון שאמנם רחב לא פחות, גבוה יותר והידיים מונחות עליו באופן פחות תובעני ומעייף. אלו בדיוק השינויים שחוללו דוקאטי במעבר בין דורות ההיפרים כחלק מתהליך ההתבגרות.

מיד עם התחלת התנועה, ההבדלים המוחשיים ממשיכים להיחשף. המצמד, המצערת וגם תיבת ההילוכים מעבירים תחושה רכה ומדויקת יותר והזינוק מהמקום נעשה בקלילות וכשפותחים את המצערת, הדוקאטי פורץ קדימה בשאגות טווין בשרני וקולני בהרבה, למרות האגזוז המקורי. למרות שהוא מסוגל לעלות בקלילות לווילי פוטוגני, הוא לא יעשה זאת ללא דרישה מפורשת של הרוכב. תוספת של 9 סנטימטרים מלאים בבסיס הגלגלים (150 ס"מ) לעומת הריבאלה (141 ס"מ), אחראית במידה לא מועטה לכך. לכן הוא גם מרגיש יציב יותר בקו ישר בכל מהירות וגם בפניות ארוכות ומהירות. הריבאלה לעומתו מנענע את הראש וחסרונו של משכך היגוי מורגש בו מאוד.

ההיפר מצויד במנוע L טווין בנפח 821 סמ"ק והוא מפיק 110 כ"ס בסל"ד נמוך בהרבה - 9,250 וכן 9.1 קג"מ ב-7,750 סל"ד. המשמעות של המספרים האלה, היא כוח זמין לכל אורך רצועת הסל"ד שגם מופק בצורה לינארית בהרבה. אמנם גם ההיפר לא התברך במצערת סופר מדויקת (בטח שבמצב ספורט), אבל החיבור בין סיבוב פרק כף יד ימין למה שהמנוע משחרר אל הגלגל האחורי, מדויק יותר מזה של הריבאלה.

ההיפרמוטארד כאמור מעט חלש מהריבאלה, אבל לגמרי לא נופל בהגדרה של אופנוע איטי. המומנט שהוא מפיק מאפשר לרוכב להזדרז בכל מצב מבלי להזדקק להורדות הילוכים ויחד עם בקרת אחיזה מדויקת, גם לפרוץ החוצה מעיקולים חדים בכוח. בו התיישבנו בסופו של דבר על מצב הטורינג בבורר מצבי הרכיבה והתגובות שנלוות לכך הופכות את הרכיבה למדויקת יותר ומסעירה לא פחות. בניגוד לריבאלה, ההיפרמוטארד הרגיש לנו נטוע יותר בפניות כאילו נע בתוך קוליס אספלט בלתי נראה והוא בעיקר הצליח לצלוח את הפניות עם הרבה יותר תחושה מהגלגל הקדמי. אמנם הוא זקוק לדחיפה הגונה יותר בכניסה לפניות מאשר הריבאלה, אבל בשיאן הוא מעביר לידי הרוכב תחושה ברורה יותר אודות טיב החיבור לאספלט ולמרות העומסים, הוא נשאר חד ומדויק.

התחושות הטובות יותר שעולות אל הכידון של הדוקאטי מאפשרות לרוכב לסמוך עליו יותר ולכן, יחד עם מערכת ABS מצוינת שלא ממהרת להתערב וגם יכולת ממשית לחבוק את מכל הדלק עם הרגליים, עם ההיפר הצלחנו לבלום חזק יותר לקראת פניות, לצלוח אותן בבטחה וגם לצאת מהן מהר יותר מכפי שהצלחנו עם הריבאלה. לאורכו של קטע הרכיבה הטכני, גם היינו מהירים יותר עם הדוקאטי. במקום לגרום לרוכב לחשוש ממנו, הוא חושף את כל היכולות ואת גבולות המעטפת באופן ברור. רוצה לנוע קרוב אליהן? בבקשה - שום דבר מפתיע לרעה לא יקרה וזה מסר שהריבאלה לא מצליח להעביר.

היום הארוך נגמר טוב אפילו יותר ממה שהתחיל. כזו כמות של אדרנלין הגוף שלנו לא הפיק כבר חודשים ולמשך זמן רב כל כך. שני האיטלקים שנבחנו כאן הציפו אותנו בתחושות ופשוט הרקידו אותנו עד שהתמוטטנו תשושים ומאושרים על הספה. אבל אם נסכם עד כה את העימות בין שני האופנועים, נגלה מצד אחד שהריבאלה הוא האופנוע המסעיר יותר והוא גם חזק יותר בכוחו ובביצועים שהוא מפיק לעומת הדוקאטי. הוא גם מציע מערכת קוויק-שיפט שמעוררת מאוד את הרכיבה ולרוכבים רבים זה מספיק כדי לבחור בו. אולם לעומתו, ההיפרמוטארד לא פחות ספורטיבי (בחלק מהמקרים אף יותר), אבל נוח יותר לישיבה ורכיבה, עבודת המתלים שלו מדויקת יותר, הוא תחושתי יותר תחת עומס בכבישים מפותלים, יש לו ABS כסטנדרט ומצמד מחליק ובסופו של דבר, מצליח להיות מהיר יותר בקטעי הרכיבה הספורטיביים בזכות הדיוק והתחושות העדיפים.

אם המבחן היה נגמר כאן, הרי שהתוצאה היית הנסמכת על רשמים ותחושות בלבד, אך כאשר מכניסים למשוואה פרמטרים נוספים חשובים לא פחות שכורכים גם את החיים האמיתיים לחוויה, התמונה מתחילה להתבהר. במבחן שערכנו לשניים, התגלו גם פערי ענק בכל הקשור לצריכות הדלק. הריבאלה ביקר בתכיפות גדולה מאוד בתחנת הדלק - כל 90-100 קילומטרים, שכן מכל הדלק שלו מכיל רק 12.9 ליטרים והצריכה הממוצעת עמדה על 11 קילומטרים לליטר. לעומתו ההיפרמוטארד, עם 16 ליטרים במכל הדלק, הצליח יותר מלהכפיל את טווח הנסיעה בין תדלוקים, שכן בתנאי רכיבה זהים, יצר צריכת דלק טובה משמעותית של 19 קילומטרים לליטר. *עדכון: MV אוגוסטה מתקנים כעת את מרווח האחריות לשנתיים ללא הגבלה במקום שנה כפי שפורסם במקור. בדוקאטי גם כן שנתיים ללא הגבלת קילומטרים ועם אפשרות להרחיב לשלוש שנים (תמורת 2,500 שקל) בדוקאטי. גם במרווח הטיפולים ישנו הבדל גדול כאשר הריבאלה יזדקק לשירות כל 6,000 קילומטרים וההיפרמוטארד כל 15,000 קילומטרים להחלפת שמן מנוע ומסנן שמן בלבד (טיפול מלא כל 30,000 ק"מ). מי שנועצת את המסמר האחרון במבחן זה היא שורת המחיר. לריבאלה, האופנוע החדש של MV אוגוסטה כאן, מוצמד תג מחיר גבוה במיוחד של 127 אלף שקל - 21 אלף שקל יותר ממה שתידרשו לשלם על ההיפרמוטארד של דוקאטי שמחירו כאמור 106 אלף שקלים.

הריבאלה הסעיר, ריגש והקפיץ לנו את הלב בכל קילומטר, אבל הצריך תדלוקים רבים יותר כדי לגמוא את אותו מרחק ולתמוך בשיגעון שלו, הוא שימושי ונוח פחות ברכיבה יומיומית וגם כאמור, יקר מאוד. ההיפרמוטארד הצליח להוכיח במבחן זה שבגרות היא לגמרי לא תכונה שלילית באופנועים - הוא שמר על תכונות ספורטיביות מעולות ומנגד, לא פגע בשימושיות היומיומית, כפי שקורה במקרה של הריבאלה ממוקד המטרה. בכביש המפותל הוא תקשר טוב יותר עם הרוכב וגם את הדרך הביתה העדפנו לעשות על מושבו המפנק. וכן, גם עשינו את הדרך חזרה מצפון הארץ מבלי להזדקק לעצירות תדלוק נוספות.

MV אוגוסטה ריבאלה 800
מנוע: 3 צילינדרים, 798 סמ"ק
הספק: 125 כ"ס ב-12,000 סל"ד
מומנט: 8.6 קג"מ ב-8,600 סל"ד
מצבי מנוע: ספורט, נורמל, גשם, קאסטום
בקרת אחיזה: 8 מצבים
קירור: נוזל
מצמד: רטוב, לא מחליק
מתלה קדמי: מזלג בפוך מרזוקי, 43 מ"מ קוטר, 150 מ"מ מהלך, כוונון מלא
מתלה אחורי: זרוע חד צדית, בולם זקס, 130 מ"מ מהלך, כוונון מלא
צמיג קדמי: 120/70 R17
צמיג אחורי: 180/55 R17
בלם קדמי: קאליפרים מונובלוק רדיאלים ברמבו, דיסקים 320 מ"מ
בלם אחורי: קאליפר ברמבו 2 בוכנות, דיסק 220 מ"מ
בסיס גלגלים: 141 ס"מ
גובה מושב: 88.1 ס"מ
משקל (יבש): 178 ק"ג
מכל דלק: 12.9 ליטר
מחיר: 127,000 שקל
מרווח טיפולים: 6,000 ק"מ
אחריות: שנה אחת

בעד: אטרף, כוח, ביצועים, עיצוב
נגד: דיוק מצערת, נוחות מושב, צריכת דלק, מחיר

דוקאטי היפרמוטארד
מנוע: 2 צילינדרים, 821 סמ"ק
הספק: 110 כ"ס ב-9,250 סל"ד
מומנט: 9.1 קג"מ ב-7,750 סל"ד
מצבי מנוע: ספורט, טורינג, גשם
בקרת אחיזה: 8 מצבים
קירור: נוזל
מצמד: רטוב, מחליק
מתלה קדמי: מזלג הפוך, קיאבה, 43 מ"מ, 170 מ"מ מהלך, כוונון מלא
מתלה אחורי: זרוע חד צדית, אלומיניום, בולם זקס, 150 מ"מ מהלך, כוונון מלא
צמיג קדמי: 120/70 R17
צמיג אחורי: 180/55 R17
בלם קדמי: קאליפרים מונובלוק רדיאלים ברמבו, דיסקים 320 מ"מ
בלם אחורי: קאליפר ברמבו 2 בוכנות, דיסק 245 מ"מ
בסיס גלגלים: 150 ס"מ
גובה מושב: 87 ס"מ
משקל (יבש): 175 ק"ג
מכל דלק: 16 ליטר
מחיר: 106,000 שקל
מרווח טיפולים: 15,000 ק"מ
אחריות: שנתיים ללא הגבלת קילומטרים

בעד: דיוק, אבזור, נוחות, צריכת דלק, מחיר, מרווח טיפולים
נגד: דיוק מצערת, שדה ראיה לאחור במראות

עוד חדשות דו-גלגלי בוואלה! רכב

קונים אופנוע או קטנוע חדשים? כדאי שתבקרו כאן

לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל