על אופניים אי אפשר לשכוח לרכב, על אופנוע כן, או לפחות להחליד בצורה מאוד מתסכלת. החודש הראשון עם הדוקאטי סטריטפייטר 848 החדש שניתן לנו למבחן ארוך טווח כמעט שהוציא אותי מדעתי. כבר במבחן שערכנו לו מיד עם הגעתו לישראל, יכולנו להתרשם שמדובר באופנוע שמצריך רוכב מעורב, פעיל ומודע על גבו. אחרת, שום דבר חיובי לא יצא מהרומן עמו. אבל למרות הכל, משהו מפריע לנו להתחבר.
שבוע של רכיבה עירונית הספיק לנו כדי לתפוס שמדובר באופנוע שרחוק מלהטריד בתחום העירוני. למרות הערות לא ברורות אודות תנוחת רכיבה קיצונית, מנוע מחמם ועוד כל מני זוטות, יותר מאלף קילומטרים בעיר בלבד חשפו תמונה אחרת לגמרי.
נכון, לא מדובר כאן בדו"ש זקוף וארוך מתלים, אבל את העיר הוא אוכל בלי בעיה. המבנה הרזה שלו מאפשר לו לנוע בסינרגיה עם התנועה שמסביבו, בקרת המשיכה מרסנת את הגלגל האחורי בקטעים החלקים מדי, תנוחת הרכיבה לא מעמיסה על הידיים וגם הכידון מאפשר צידוד טוב גדי לנוע בין קופסאות הפח ללא רוורסים מיותרים. לחובתו אפשר לציין בעיר את המצמד הקשיח יחסית שמצריך יד שמאל חזקה בתנועה צפופה ומתמשכת והבלמים החזקים מצריכים אצבעות מדויקות, שכן אלה לא מוגנים עם מערכת ABS, עדיין.
שמו אמנם סטריטפייטר (לוחם רחובות), אבל קטנוע הוא לא. הדוקאטי הצהוב הזה בנוי על גנים של אופנועי מסלול ספורטיביים וככזה, הוא אמור לבלות את זמן האיכות שלו במקומות בהם האספלט מתעקל ומסתלסל ושם נתקנו במחסום.
הכל בגלל הדיאבל
כמעט חודש שלם עבר על גבו עם כמעט 2,000 קילומטרים של רכיבה בה אני מנסה לחזר אחריו, להתקרב אליו וקדחת. לא רק שלא הצלחתי לדגדג את היכולות שלו, הרכיבה אפילו נראתה מפחידה מדי. אז עצרנו לחשבון נפש ועם לא מעט חשיבה מעמיקה. האם האופנוע הוא שמקולקל או אני זה הדפוק במערכת היחסים הזו?
ובכן, כמו בוויכוחים הרגילים עם אישתי שתחיה, גם הפעם אני האשם. באמת שזה אני, או לכל הפחות מה שהדיאבל, אחיו הגדול של הסטריטפייטר הרגיל אותי. הדיאבל, מגניב ככל שיהיה, הופך את רוכבו לפאסיבי מאוד. הוא מצדו עושה הכל ובכלל לא מעניין אותו היכן נמצא גוף הרוכב על המושב או לאן נוטה הראש. לחיצה על הכידון גורמת לו לפנות, סיבוב המצערת גורם לו לטוס ולחיצה על מנוף הבלמים מקמט את האספלט מתחת כמו שטיח על רצפה חלקה. שזה ההיפך הגמור מהסטריטפייטר.
אי אפשר להגיע אל אופנוע שכזה עם מטען פאסיבי שכזה, ממש כמו שלא ניתן לרקוד סלסה עם מקל מטאטא במקום עמוד שדרה. לכן, כדי לרכב כמו שצריך על הסטריטפייטר, נאלצתי ממש ללמוד לרכב מחדש. שוב לזכור איך מניעים את הישבן על המושב, איך מעבירים משקל עם הכתפיים, איך אוחזים במכל הדלק עם הברכיים ואיך מגששים אחר האספלט עם הברך. ה-כ-ל מהתחלה. על אופניים אי אפשר לשכוח לרכב, על אופנוע כן, מסתבר. למרות זאת, בסוף זה קרה, אבל היינו צריכים להרחיק עד לאיטליה כדי לפתוח את הצ'אקרות מחדש ועל כך נספר לכם בדיווח הבא.
ממצאים עד כה:
תנוחת רכיבה: הסטריטפייטר נבנה מראש להיות פחות קיצוני בתנוחת הרכיבה שלו מה-848 אבו למשל. המושב הושטח, הכידון הוגבה ולכן הגב פחות רכון לפנים. זה אומר שכב במהירויות תלת ספרתיות נמוכות הרוח נושאת את רוב משקל פלג הגוף העליון. אולם גם בלעדיה, בעיר התנוחה לא מפעילה לחץ מיותר על הידיים.
מיגון רוח: אין מיגון רוח, על כל המשתמע מכך. אין ולו משקף חזית קטנטן ועדיין, איכשהו, הסטריטפייטר מאפשר לרוכב להעפיל למהירויות גבוהות מאוד מבלי להרגיש כאילו רוכבים עם הראש בקיר. הם הסטריט אפשר לשייט בנינוחות גם ב-160 קמ"ש ואף מעבר לכך. בימים החמים האחרונים, העדר מיגון הרוח אומר שהגוף מקבל קצת יותר אוויר ברכיבה וזה בהחלט מקל על החום.
צריכת דלק: הסטריטפייטר 848 יודע להיות חסכוני, אפילו מאוד. ברכיבות עירוניות אפשר בקלות לגמוא יותר מ-220 קילומטרים על מכל אחד (צריכה ממוצעת של כ-18 ק"מ לליטר) אם מקפידים לרכב רגוע. ברכיבה ספורטיבית יותר, הצריכה יורדת עד לכדי 14 ק"מ לליטר ומתייצבת שם.
בתוך העיר ובפקקים: נקודה שמצריכה התייחסות מיוחדת ואף מחשבה על שינוי בקרוב. הסיבה - יחסי ההעברה בתיבת ההילוכים. אלו באופן כללי ארוכים למדי וזה מקשה על השימוש באופנוע בתנאים צפופים מאוד. שם ההילוך הראשון ארוך מדי ולעתים יש להשתמש תכופות במצמד (קשיח) כדי לנוע לאט מספיק. יתכן ובחודשים הקרובים נקטין את גלגל השיניים הקדמי בשרשרת, בדומה למה שעשינו עם המונסטר שניתן לנו למבחן ארוך טווח. אולם מנגד, קיצור יחסי ההעברה יהפוך אותו לעצבני יותר בתגובותיו ולכזה השואף להרים את הגלגל הקדמי בהאצות בהילוכים נמוכים.
פינוי חום: פינוי החום ממנוע הסטריט 848 טוב וברכיבה לא מרגישים שום התחממות מיותרת. רק בעמידות ממושכות וכשהטמפרטורות מסביב גבוהות, ניתן להרגיש התחממות קלה באור רגל ימין.
התנהגות: מרכז הכובד של הסטריטפייטר 848 גבוה, הישיבה גבוהה, רוב המשקל מונח על הגלגל הקדמי והוא גם יחסית ארוך. זה אומר שברכיבה בקו ישר הוא יציב מאוד ומרגע שנבחר כיוון, דבר לא יזיז אותו משם. אבל למרות שבתחילה נראה שצריך לא מעט כוח כדי להטות אותו לתוך פניות, אחרי תרגולת והבנה של מה הוא צריך, אפשר להיות איתו מהירים מאוד בכבישים מפותלים, אך לא צפופים מדי. הסטריט מצריך שילוב של חדות ודיוק בתנועות עליו ובדחיפות הכידון כדי להפיק ממנו את המיטב ובמרב. זה לא אופנוע שאפשר להיות פאסיביים עליו.
נוחות: המושב של הסטריטפייטר 848 קשיח וכך גם המתלים (למרות כיול ה'קומפורט' שנחבר על פי הגדרות היצרן), אבל זה לא אופנוע שמעניש את הרוכב עם חבטות מיותרות. להיפך, גם בקטעים משובשים מאוד וגם במפגש על מהמורות במהירות גבוהה, הוא סופג את הזעזוע או לכל הפחות מוציא ממנו את העוקץ.
בטיחות ואלקטרוניקה: לסטריטפייטר יש בקרת אחיזה רבת שלבים שמאפשרת לרוכב לבחור בדיוק מה רמת ההתערבות האלקטרונית לה הוא זקוק, אבל אנחנו אהבנו פחות את האופן שבו הבקרה מתערבת ופשוט סוגרת את המנוע. בנוסף לכך, המערכת שחסרה לנו יותר מכל, היא מערכת ה-ABS.
בלמים: הבלמים טובים מאוד. התגובה ליניארית ומדויקת וגם התחושה טובה מאוד. זמן לא רב לאחר קבלת האופנוע, קיבלנו גם רפידות חדשות וגם נוזל בלימה חדש שרעננו את המערכת. וכן, גם כאן נציין שחסרה לנו מערכת ה-ABS.
עוד על דוקאטי בוואלה! רכב
כאן תמצאו מבחן לאופנוע הבא שלכם
ממשיכים לדבר על אופנועי בפורום הרכב של וואלה!
"לייק" אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל