כלי דו גלגלי, הם קבוצת המיעוט בשוק הרכב בישראל ובמיעוט הזה שולטים כמובן הקטנועים. החלק הארי שבחבורה שייך לכלים החמושים במנוע שנפחו עד 125 סמ"ק (בזכות נגישות רישיון הנהיגה הבסיסי), שניים להם הם הכלים שלהם מנועים עד 250 סמ"ק, כאשר קבוצת הנפח הגדול יותר, קטנה משמעותית, אך עדיין מספיקה כדי לייצר תחרות של ממש.
סוזוקי, הונדה, ימאהה, פיאג'ו, כמעט כל מותגי הקטנועים מיוצגים ומתחרים על פלח השוק המצומצם יחסית הזה, כאשר דווקא סאן יאנג, שמובילה את מצעדי המכירות בישראל (כ-6,000 כלים בשנה) עם קטנועי 125 ו-250 סמ"ק, נעדרת. אולם, לא עוד. בשבועות האחרונים הגיע לישראל הקטנוע שעשוי להעביר את השליטה לסאן יאנג גם בקטגוריית הביניים של עד 400 סמ"ק, המקסים (MaxSym), דגם ה-400i החדש.
בבחינה שטחית, נראה שיש לו את כל הכלים להצליח במשימה: גודל, שימושיות, מנוע וכמובן מחיר. אבל האם הוא מצליח להקסים את רוכבו? יצאנו לבדוק וחזרנו עם תשובה.
כי הגודל כן קובע
המקסים 400 אינו קטנוע קטן. הוא לא מהגדולים ביותר, אבל כשעומדים לידו, לממדיו יש נוכחות מכובדת מאוד של סנטימטרים נדיבים. זה מתחיל בחזית זקופה ומעוצבת עם יחידות תאורה מתוחות שעשויות להזכיר את אלו של מכוניות ב.מ.וו, ממשיך עם משקף חזית גבוה שמאוחר יותר גם מתגלה כיעיל מאוד בתיעול הרוח מסביב לרוכב ומסתיים עם מושב רחב וארוך שתחתיו גוף נפוח ומורם.
הוא לא הקטנוע היפה ביותר בשכונה, אבל העיצוב שלו מצליח לשדר לא רק מכובדות, אלא להציע גם שימושיות טובה. הרוכב מוצא את עצמו על מושב גבוה יחסית (ונוח מאוד גם לאורך זמן), הכידון נופל בדיוק לידיים מבלי לעייף את אלה ברכיבות ממושכות, מתחת למושב ישנו תא אכסון גדול שבו הצלחנו לדחוק את הקסדה ומעיל הרכיבה ללא קושי וממול ברכי הרוכב ישנו תא ננעל לחפצים קטנים וכן שני תאונים נוספים משני צדי הכידון, אך אלה לא ננעלים.
השימושיות הזו מגיעה כמובן הודות לגודלו של המקסים והיא בהחלט מסייעת בשגרת היום. אפשר להכניס את התיק עם הלפטופ לתא שמתחת למושב (יש שם גם תאורה), יש מקום מוגן למסמכים ולאמצעי נעילה כך ששום דבר לא חייב להיות על הגב (וזה מעולה בימי גשם). איכות הגימור, ההרכבה והחומרים מהם עשוי המקסים נראים טוב בסך הכל. הכל יושב טוב במקום ומשאיר תחושת מוצקות טובה (מלבד מכסי התאים העליונים שמרגישים מעט חלשים).
הכל קורה במרכז העיר
את הבחינה הויזואלית המקסים עובר בקלות, אבל כשמתחילים לנוע עמו ברחבי תל-אביב, מתחילות הבעיות. בעצם, אפילו עוד קודם לרכיבה עצמה. בקרבי המקסים פועל מנוע חד צילינדר מקורר מים בנפח 400 סמ"ק ואת זה מרגישים כבר עם הלחיצה על מתג ההתנעה. המנוע מתעורר בעצלות משהו ונוכחותו מורגשת מאוד בוויברציות מפתיעות. הוא רועד, מאוד וזה מורגש מאוד בכל נקודת מגע עמו.
מנועי סינגל מטבעם יוצרים וויברציה בפעולתם הלא הרמונית, אבל במקרה של המקסים, ישנה תחושה כאילו המנוע מחובר באופן קשיח לגוף, כך שפעולתו מחוסרת כל עידון או בידוד מהרוכב. צריך להתרגל לזה, כי זה בהחלט מציק בהתנהלות העירונית סביב מרכז טווח הסל"ד ובעמידות ברמזורים. אולם מעבר ל-5,000 סל"ד, הרעידות משנות תדר ומציקות פחות.
המנוע של המקסים הוא לא מהנמרצים שפגשנו עד כה, אבל יחד הם הווריאטור החדש, הוא עושה את העבודה מבחינת צבירת קמ"שים. אין לו מחץ או כוח עודף או אפילו צליל מגרה, רק פעולה החלטית חלקה שמביאה אותו תוך 9.5 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש (אמיתיים לפי מכשיר ה-GPS, סטייה של 9 אחוזים מהמופיע בלוח המחוונים) כשמאיצים עם המצערת מסובבת עד לעצר.
אבל לא הביצועים או הרעידות מהווים את החיסרון המשמעותי של המקסים 400, אלא פעולת המתלים שלו. הקדמי שלו נוטה להיות רך עד חסר ריסון לחלוטין והאחורי קשיח באופן יחסי ועל הכביש העירוני, זה מרגיש כאילו הקטנוע הזה תוכנן בשני קצוות מנוגדים ורחוקים מאוד של העולם. במפגש עם בור, מהמורה או סתם מכסה ביוב שהונח ברשלנות, המתלה הקדמי מתרסק עד כדי סגירת מהלכו והאחורי חובט חזק. זה לא נעים, לא נוח ובעיקר יוצר נדנודים אורכיים מעיקים שממש גורמים לרוכב להאט מאוד את מהירות הרכיבה או פשוט לעוף מהעיר כי דווקא מחוץ לה, העסק משתפר מעט.
ת"א-חיפה-ב"ש-ת"א
הייעוד העיקרי של קטנועים בנפח של 400 סמ"ק ומעלה הוא כמובן להציע גם את היכולת לתפור מרחקים בינעירוניים לא מבוטלים. גם המקסים מציע זאת ובניגוד לחוויה העירונית, הוא אפילו עושה את זה לא רע בכלל.
המושב שהיה למקום בטוח להניח עליו את הישבן נשאר כזה גם כשמעבירים עליו 300 קילומטרים רצופים כמעט ומיגון הרוח שלו מסיט את הרוח מרוב הגוף לעבר חלקה העליון של הקסדה. גם את הרגליים ניתן למתוח קדימה למדרסים האופקיים כדי לשחרר מעט את זרימת הדם, או סתם כדי לגוון. השילוב של מיגון רוח טוב עם מנוע יעיל מבחינת תפוקה ליניארית יוצר יכולת שיוט טובה בכל מהירות, מהחוקית ועד למקסימלית שלו שהעמידה את המחט על כ-160 קמ"ש (145 קמ"ש לפי ה-GPS), אם לא חוששים ממצלמות המהירות.
במהירויות אלה, שגורמות למנוע להסתובב בחצי השני של סקאלת הסל"ד, גם הוויברציה המציקה, מציקה פחות ואחרי יומיים של רכיבות בינעירוניות, כמעט שכבר לא שמים אליה לב. מתרגלים. כשעולה מהירות הרכיבה, גם נוחות הנסיעה משתפרת. זה לא שפתאום המתלים מגלים אופי חדש או שכיולם משתנה, אלא שתכיפות השיבושים פוחתת בכבישים הבינעירוניים ובעיקר משים שלמתלה הקדמי הרופס אין עודף זמן להתעסק עם מהמורות - החבטה מתקצרת לחלקיק שניה וממשיכים הלאה. לפחות בתחום זה אין נדנודים מיותרים והגוף נשאר יציב ברוב המוחץ של הזמן.
אולם, גם את פרק זה מסיים המקסים עם חיסרון, השלישי במספר שלו ואלו הבלמים. מצד אחד, מדובר ביחידות שלא רק נראות טוב במציאות ועל הנייר (צמד דיסקים 275 מ"מ עם שתי בוכנות לקאליפר, רדיאלי) ואכן במהירויות עירוניות הם מתפקדים לא רע בכלל. אבל במהירויות בינעירוניות, בהאטה לקראת אחד מני רמזורים רבים שלאורכו של כביש 4, מגלים שחסרה באלה עצמת נשיכה ותחושב במנופים ומבחן הבלימות שלנו, די היה ב-3 בלימות חזקות ורצופות מכ-80 קמ"ש לעמידה כדי להוציא את הבלמים כמעט מדי פעולה. הרפידות התחממו עד עישון, הלחיצה על המנוף נעשתה ספוגית והנשיכה אבדה כמעט לגמרי. לא נעים. עוד בנושא הדיסקים במערכת הבלימה מספר כי לא הצלחנו להרכיב על אלה מנעול דיסקט סטנדרטי, בשל חריצים צרים מאוד.
לא הטוב שבקטנועי ה-400, אבל הזול שבהם?
סאן יאנג מקסים 400 החדש נקרע בין תכונותיו הטובות לרעות והקונפליקט מורגש בכל זמן הרכיבה עליו. הוא שימושי מאוד ומושבו נוח, אבל המתלים שלו פוגמים מאוד בנוחות הכללית. המנוע והווריאטור יעילים בכוחם ובצריכת הדלק (20 ק"מ לליטר במבחן שלנו), אבל יוצרים וויברציה מוחשית ומיותרת. הוא מסוגל להתמיד במהירויות גבוהות כמקובל בקבוצתו, אבל הבלמים שלו לא מיישרים קו עם יכולת זו.
אפשר להביט על העניין משני הכיוונים, שכן הפשרה שיוצר המקסים בשלושת רכיביו מעניקה כפיצוי מחיר הנמוך משמעותית ממתחריו וזה עומד על 36,000 שקל. מהצד השני, יתכן שמתוך המטרה להשיג מחיר הנמוך באלפי שקלים ממתחריו, בחרו סאן יאנג להוזיל את רכיביו אלה ופעולתם הלא מספקת היא למעשה המחיר של המחיר שאותו ביקש הרוכש לחסוך.
עוד מבחני דו-גלגלי בוואלה! רכב
כנסו לדף הפייסבוק שלנו