נהג א' יושב בבר השכונתי ומרים לחיים עם זוגתו שתחייה ומברך על היום שהקוסמוס הפגיש ביניהם. לאחר שהם ברכו מספר פעמים ושתו מספר מועט של כוסות יין, הם נפרדו לשלום מהברמן ונכנסו לרכב שחנה בקרבת מקום. כאשר השיכר בדם ומלא בעייפות מתלאות היום הם פוגשים את מרפי - בדמות רכב נוסף שחונה בסמוך. התוצאה העגומה לא מאחרת להגיע: פגיעה בכנף הרכב. בפועל מדובר בנזק רכוש בלבד - איש לא נפגע, לא הפעם.
באותו זמן בדיוק נוסעים מספר חברים יחדיו בכביש החוף, שבים מבילוי כאשר דמם, כמו גם דמו של הנהג, שינה את צבעו לצבע זהוב בהיר בשל כמות "הוודקה רד בול" שזה הכניס לגרונו. מערכת הסטריאו משמיעה מוזיקה מחרישת אוזניים ונדמה כי האוטו מתנדנד מצד לצד. ברגע של חוסר תשומת לב פוגע הרכב ברכב חונה; הפעם מישהו נפגע: למעשה כל החבורה העליזה נפצעת באופן בינוני והרכב ניזוק משמעותית. רק במזל, איש לא קיפח את חייו
כיצד פועלת חברת הביטוח?
את שני הרכבים המוזכרים בדוגמאות לעיל מבטחת אותה חברת ביטוח. האם עליה לנקוט בעמדה שונה כלפי חובתה לפצות את בעלי הפוליסה בגין נזקי הרכוש שנגרמו? ובכלל, האם ניתן כלל לשלול מבעל פוליסה שהיה מעורב בתאונת דרכים ונגרם לרכבו נזק תוך שזה נהג בשכרות את זכאותו לקבל תגמולי ביטוח?
בניגוד לסמים מסוכנים הנדונים בפוליסת הביטוח התקנית לביטוח רכב פרטי ומסחרי, הרי שבמקרה אלכוהול, אף אם הוברר שהתאונה התרחשה בעת שהנהג היה תחת השפעת אלכוהול עולה הטענה שחברת הביטוח לא יכולה להתנער מחובתה לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח בגין נזקי הרכוש שנגרמו. כאמור, ומבלי להיכנס לסוגיית נהיגה תחת השפעת סמים, בין אם כאלו הנתפסים כקלים או קשים : ההגדרה בפוליסה חד משמעית נהגת תחת השפעת סמים ? כאילו נהגת ללא ביטוח מקיף.
אין ספק כי קוראים רבים ירימו גבה בשל חוסר האחריות לכאורה של המחוקק, שהרי אם זה חפץ לנהל מלחמת חורמה בנגע תאונות הדרכים, הכיצד זה ייתכן שלא קבע כי כל נזק שנגרם לרכושו של הנוהג בגילופין ,בגין תאונת דרכים, ישולם מכיסו שלו. האם הנחת היסוד כי הנהג עלול למצוא את עצמו, ללא רישיון ועם רכב פגוע ללא ביטוח, אינה במקומה?
בטרם תאוצו לחרוץ את עמדתכם בעניין, חשבו על סיטואציה נוספת: הרי ברור לכל כי חל איסור חד משמעי לנסוע מעבר למהירות המותרת, אולם ברגע נמהר הנהג איבד את שליטתו ברכב והתאונה לא אחרה להתרחש.
גם במקרה זה, המבוטח נהג ברשלנות, אולם איש לא מעלה על דעתו כי חברת הביטוח תתנער מאחריותה בשל כך. איש לא היה רוכש פוליסה שאינה מכסה תאונה שנגרמה ברשלנותו שהרי הדבר שומט את הקרקע מתחת לכל היגיון ביטוחי.
ומה אומר החוק?
אין ספק כי מדובר בסוגיה מורכבת, אולם עוד קודם לגיבוש עמדתכם הסופית, ישנו משתנה נוסף אותו יש להכניס לתוך המשוואה: לשון החוק קובעת כי במקרה שבו נפגע אדם בתאונה מכוונת, הרי שאין כיסוי והנפגע איננו זכאי לקבל פיצויים מכוח החוק. לפיכך, האם נהיגה בשכרות הינו מצב אשר צפוי בוודאות או בסבירות גבוהה כי יוביל להתרחשות תאונה ועל כן, מדובר בסיכון שהתממשותו ודאית?
מתלבטים בנוגע לסוגיה? אין הדבר מקרי. גם בתי המשפט שדנו בסוגיה קבעו לא אחת קביעות שונות ונכון להיום, טרם נתנה החלטה מחייבת אשר תביא סוף להתדיינות סביב הנושא האם נהיגה בשכרות מכוסה אם לאו.
לעיתים, בתי המשפט מוצאים מקום להתערב בענין זה וקובעים כמו "אשם תורם" של המבוטח אשר נוהג תחת השפעת אלכוהול ולא מזכים אותו בפיצוי או שמזכים בפיצוי חלקי. כך למשל, בפסק דין ת"א 48093/05 (שלום, ת"א) איוונוב ולדימיר נ' הפניקס (פסק-דין של כבוד השופטת אושרי פרוסט-פרנקל, מיום 25.5.2006); ת"א (שלום, ראשל"צ) גול אליהו נ' שוורצמן ואליהו חב' לביטוח (פסק דין של כבוד השופטת שלומית יעקובוביץ, מיום 19.9.2004).
היו אף מקרים בהם בתי המשפט קבעו באופן חד משמעי כי לא יינתן כיסוי ביטוחי בנסיבות אלו.
כך למשל, בפסק דין מפורסם שניתן בנושא: יבגני קובלנקו נ' איי די איי חברה לביטוח בע"מ קבע בית המשפט, מפי כב' הש' חאג' יחיא אשר קבע כי נהג שנוהג כאמור, מצוי במצב שבו קיימת וודאות שהנזק יתממש, כלומר שנהיגה תחת השפעת אלכוהול תגרום בהכרח לתאונת דרכים . לפיכך אין מדובר עוד במקרה ביטוח אלא בוודאות גמורה להתרחשות הנזק בדיוק כמו אדם הגורם לנזק במתכוון, ולזה אין כיסוי ביטוחי בפוליסה. כך קבע גם כב' סגן הנשיא גולדס בפסד דין בענין דומה
העמדה המוסרית שנוקט בית המשפט בתיק זה ואיתה אני מסכים , עומדת אל מול הטענה כי המחוקק לא כלל חריג בפוליסה לנהיגה תחת השפעת אלכוהול, ולשיטתו שתיית אלכוהול לא מהווה סיכון שהתממשותו וודאית.
ואם לא די בפולמוס ובסבך המשפטי שנוצר סביב סוגיה זו, לא ניתן להתעלם מסוגיה נוספת ובעייתית : בל נשכח כי אי מתן כיסוי ביטוחי במצב של נהיגה בשכרות משמעו כי אם רכבנו יפגע ע"י נהג שיכור, חסר אמצעים, ייתכן כי נאלץ לנהל מולו הליך משפטי ארוך על מנת לקבל פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לנו.
כב' השופטת בר-אשר צבן תמר כתבה בפסק דינה שניתן בתיק ברנה אברהם נגד ישיר איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ כי " המדיניות המשפטית הראויה, שעמדה לנגד עיני המחוקק, היא כי המלחמה בתאונות הדרכים ובנהגים שיכורים או עברייני תנועה צריכה להתמקד בתחום המשפט הפלילי והתעבורתי, בו ניתן להעניש - בכל דרכי הענישה הידועות - ולהרחיק מהכביש את הנהגים הללו; איש כמידת חטאו ייענש. אין מקומה של מלחמה זו בתחום הכיסוי הביטוחי, בו אין זהות בין מי שנושא באשם לבין מי שסופג את ה'עונש', ואין תאימות בין מידת האשם לבין הנזק הכספי שנגרם. שלילת הכיסוי הביטוחי מנהגים שיכורים, רשלנים או עברייני תנועה, הייתה עלולה לפגוע אנושות באזרחים תמימים אשר כל חטאם הוא כי מסרו את רכבם לבן משפחה או חבר, שנהג בקלות דעת".
אין ספק כי מדובר בסוגיה מורכבת וטעונה, הן בהיבט המשפטי, הן בהיבט הערכי והן במשמעויות הפיננסיות הנגזרות ממנה. גם במועד כתיבת שורות אלו, ממשיכים הצדדים להתדיין סביב הסוגיות האם עניננו בתאונה מכוונת ? וגם אם לא - האם יש מקום להתיר כיסוי לנהג שיכור שפגע והרג ? או גרם נזק במאות אלפים ? ומהו שיכור ? האם תחת השפעת אלכוהול ? האם שלילת פיצוי מלאה ? האם חלקית?
בסופו של דבר, עד שבית המשפט העליון לא יקבע באופן חד משמעי את עמדתו בנושא או לחילופין, שהמחוקק לא יאמר בשנית את דברו, יימשכו התהיות בעניין ובתי המשפט השונים יפסקו באופן משתנה ואולי טוב שכך - שהרי בית המשפט יכול לבדוק כל מקרה לגופו, כל תאונה ונסיבותיה וכל כוסית וודקה ומשקלה הסגולי.
סעו בזהירות ובמתינות.
הכותב הוא ד"ר עו"ד, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין
לאתר של ד"ר ועו"ד אסף ורשה
עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב