זכותך שלא ידעו כי נפצעת בתאונת דרכים

לפני מספר חודשים קיבל בית המשפט השלום את הבקשה להטיל צו איסור פרסום על חשיפת פרטיה הרפואיים וההיסטוריה הרפואית של מורה אשר נפצעה בתאונת דרכים, שהועמדה בפני מצב לא נעים – החשש כי פרסום זה יגרום לתלמידיה ולסובבים בבית הספר לשים אותה ללעג ולמעשה לפגוע בה קשות. לאחרונה, ניתן פסק דין בבית משפט העליון, אשר מרחיב באופן משמעותי את הפתח עבור נפגעי תאונות הדרכים לבקש כי יטילו גם במקרה שלהם צו איסור פרסום.

בפסק הדין נדון מקרה של בני זוג שנפצעו בתאונת דרכים והגישו תביעה לחברת הביטוח לקבלת פיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו להם. מאחר ובני הזוג טענו לנכות אפשרית שנוצרה בשל הפגיעה, מונו מספר מומחים רפואיים ע"י בית המשפט, שמצאו כי הן הגבר והן האישה נותרו עם נכויות מהתאונה. בן הזוג, עו"ד במקצועו, הבין כי בקלות רבה, באמצעות הקשה פשוטה בגוגל, ניתן לאתר את פרטי המקרה לרבות מידע רפואי, אשר לדבריו "יפגע באופן חמור בפרטיותם".

גם במקרה זה, חברת הביטוח התנגדה לבקשה, וטענה כי יש להתיר את פרסום שמו של עורך הדין. לדבריה מדובר על "סטיה מהוראות חוק בתי המשפט, הכוללות רשימה סגורה של מקרים בהם רשאי בית המשפט להורות על בירור ההליך בדלתיים סגורות ולאסור פרסום פרטים שונים בנוגע להליך המתנהל בפניו. ההחלטה סוטה מהעקרונות שהותוו בפסיקתו של בית משפט זה לעניין אותה רשימת מקרים".

בני הזוג טענו מנגד כי חברת הביטוח אינה הוגנת בלשון המעטה, שכן "מניעיה הינם מניעים פסולים אשר נובעים מרצונה של המבקשת להשחיר את פניהם".

בסופו של הליך, השופט זילברטל דחה את בקשתה של חברת הביטוח תוך שהוא קובע כי "הפגיעה הפוטנציאלית בפרטיותו עקב חשיפת שמו ופרטיו ברבים, היא חמורה. כידוע, מידע אודות מצבו הבריאותי של אדם הוא היבט מובהק ומרכזי של צנעת חייו". כן כתב השופט כי "ההצדקה לאיסור פרסום שמו ופרטיו של עורך הדין נעוצה בפגיעה החמורה בזכותו לפרטיות. מכאן, שאף אם פגיעה זו לא הייתה מובילה לפגיעה בפרנסתו של המשיב, מובן כי עדיין היה מקום לאסור את הפרסום, וההיפך – מקום בו נפגעת פרנסת בעל דין מחמת הפרסום, אך אין מדובר בפגיעה בפרטיות, אין עילה לאסור פרסום".

השופט אף כתב, כי הוא "ער לכך שעמדתי עשויה להביא לכך שלכאורה ככלל יהיה מקום לאסור פרסום שמות תובעים בתביעות לפיצויים בגין נזקי גוף לסוגיהן, אם הדבר יתבקש על ידי בעל הדין. איני סבור שתוצאה זו אינה ראויה ביסודה".

לאור פסיקה זו, נפתחה כאמור הדלת בפני רבים לבקש מבית המשפט כי יטיל צו איסור פרסום, בכל אימת בו יש בעצם הפרסום משום להביכם או לגרום נזק תדמיתי. אולם, הדבר מצריך הגשת בקשה , תוך נימוקה, בלא שיש וודאות כי בית המשפט אכן יאשר זאת. לפיכך, אני סבור שמערכת המשפט לא צריכה להמתין לבקשה להטלת צו איסור פרסום, ולקבוע עקרון שלא לחשוף את פרטי התובע באופן קטגורי ברבים תוך הידברות עם מועצת העיתונות בנושא.

חיזוק לתפיסה זו ניתן לקבל גם מדברי השופט זילברטל שהדגיש: "האינטרס המרכזי הניצב אל מול עקרון פומביות הדיון, בשאלה האם יש להורות על איסור פרסום אם לאו, הוא הפגיעה החמורה בפרטיות, ולא פגיעות אחרות כמו פגיעה בפרנסה או פגיעה בשם הטוב".


הכותב הוא ד"ר ועו"ד, מומחה לדיני נזיקין וביטוח
עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב
לאתר של עו"ד וד"ר אסף ורשה