חן, ועכשיו ברצינות, אחרי כל העבודה וההשקעה הגדולה, אתה מרוצה מהתוצאה?
"מאוד מרוצה. בגלל שבניתי את הכל בשלבים, יכולתי להרגיש בדיוק את התרומה של כל חלק וכל שינוי שעשינו. כשזורקים הכל במכה אחת לעבודה, לא יודעים אם התועלת מגיעה בגלל חלק אחד או אחר או שהיא יכלה להיות משמעותית יותר. כשכל שינוי נעשה בפרק זמן שונה, אפשר לכייל כל פרמטר ולוודא שהוא נותן את המקסימום או את מה שצריך."
את חן אנחנו יכולים בקלות לתייג כ"מורעל טימקס". בשיחה שקדמה לרכיבת ההתרשמות מהאקזמפלר האחרון, הבנו עד כמה עמוק מגיע החיבור שלו אל הסופר קטנוע של ימאהה. כיום נמצא בבעלותו דגם ה-530 בגרסת ה-R שהגיעה מצ'ופרת בכל טוב, ובעברו שלושה טימקסים נוספים שלכל אחד סיפור משלו וביחד הם סייעו לו ללמוד את רזי הקטנוע הספורטיבי של ימאהה לעומק.
למה דווקא טימקס?
לפני שנספר לכם על הטימקסים הקודמים, ניסינו לקבל תשובה ברורה - למה דווקא ימאה T-MAX? חן היה מאוד החלטי: "טימקס כי זה הכלי שנותן לרוכב הרגשה הכי קרובה לאופנוע בכוח ובהתנהגות ועם קלות תפעול ואוטומציה של קטנוע. אני משתמש בו ביומיום לעבודה ומבלה עליו שעות בכל יום, אז גם חשוב לי ליהנות מהדרך לעבודה ולא רק מהעבודה. לצרכים שלי, הוא הכי טוב. בעבודה שלי אני צריך תא מטען, בנסיעות מחוץ לעיר אני חייב את האופציה של הזריזות וכוח כמעט ללא הגבלה. ניסיתי קטנועים אחרים ואף אחד לא מרגיש טוב כמוהו. פשוט התחברתי אליו".
את דרכו בעולם ה-T-MAXים החל חן בשנת 2005 עם הכלי הראשון. הקטנוע המהפכני אז סיפק מנוע חזק מאוד ביחס למקובל וגם לא מעט חלומות עבור רוכבי הקטנועים. חן אהב מאוד את מה שהיה לקטנוע הזה להציע, מלבד המשקל הכבד ובו הוא הסתפק בהחלפת הווריאטור למשופר. אולם תאונה מצערת שלחה את הימאהה הזה לגמלאות מוקדמות.
לכן המעבר לדגם 2009 היה משמעותי מבחינתו. דגם זה הציע שלדה שבחלקה עשויה מאלומיניום, הביצועים השתפרו וגם תנוחת הרכיבה נעשתה גבוהה יותר. לדבריו, הוא העביר תחושה של יציבות משופרת וגם החיבור אליו כרוכב היה טוב יותר. אז ב-2009 גם התחילה "הג'ננה של השיפורים" כפי שהוא מכנה זאת. הקטנוע החדש קיבל במהרה ווריאטור משופר וכמובן שגם מערכת פליטה ששום טימקס לא שלם בלעדיה.
אל הטימקס השלישי הוא הגיע בשנת 2011 ובו כבר השקיע עבודה רצינית יותר. מאחר והתחביב הזה כבר נעשה יקר מאוד, חן התמקד בשדרוג אחד בכל פעם. הרווח היה גם בתחושה של השיפור שמביא עמו כל רכיב נוסף. הטימקס הזה קיבל מערכת פליטה מלאה של אקרפוביץ', ווריאטור משופר של פוליני (עם התאמה אינסופית במשקלות הווריאטור), ה'רולים' נחרטו בכדי למצוא את ההתאמה שהכי "מדברת" אליו. הזרוע האחורית קיבלה פולי חדש, הוחלפו שתי הצלחות (זכר ונקבה) עם קפיץ מחוזק של הווריאטור, המנוע קיבל מסנן אוויר פתוח ומחשב פאואר קומנדר (גרסה 3) ניצח על הכל. ואחרי כל זה הוא אהב את התוצאה? הוא כן, אבל משהו היה חסר שם. למרות הכל, הכוח לא היה משמעותי מספיק עבורו.
T-MAX 530: אופרה אחרת לגמרי
כמו טימקסאים רבים אחרים, דגם ה-530 תפס את חן בדיוק בזמן. דגם ה-2011 נמכר במהירות ומיד פתח הזמנה לגרסת ה-R המאובזרת. "ה-2013 היה אופרה אחרת לגמרי בשבילי. הכלי עצמו הרבה יותר חזק, הרבה יותר יציב, מתחבר לכביש בצורה מטורפת וכמובן גם אותו היה צריך לשפר מחדש כי שום דבר שנעשה על ה-2011 לא יכול היה להתאים", מסביר חן.
אז מסע הקניות החל במלוא המרץ והאשראי: מפוליני נרכשו ווריאטור מחוזק ופולי אחורי שיובאו במיוחד לארץ. עמו הגיע גם קפיץ מיוחד (לבן במקום הכחול) שנתן פעולה עגולה וחלקה יותר בניגוד לאגרסיביות של הכחול. משום שההחלפה הזו בין הקפיצים פוגעת בזינוק מהמקום, התקין 'רולים' של 12 גרם, כך שניתן פיצוי על החולשה בזינוק לצד היכולת לשייט באופן חלק גם במהירויות גבוהות.
במערכת היניקה הותקן פילטר "פתוח" ופאואר קומנדר (גרסה 5) הורכב ועבר כיול ממושך במגוון תנאים כדי לבחור את המפה הנכונה והמתאימה ביותר לצרכיו של חן ולבסוף עם תהליך ה'פיין-טיונינג', חן סבר שהמשימה הושלמה. "מבחינת השיפורים, הם היו הרבה יותר מורגשים מאלו שעשיתי בדגם הקודם. בניגוד לדור הקודם, למרות כל מה שמשנים בו (בווריאטור. ק.ל), שום דבר לא מפריע לביצועים הקיימים, בטח שלמהירות הסופית. זה מה שיפה בכלי הזה".
אבל מלאכת השדרוג לא הסתיימה. חן שחבר לקבוצה בפייסבוק של מועדוני טימקסים באירופה, החל לראות שיותר ויותר אנשים מעלים תמונות של הקטנועים עם שרשראות שמעבירות את הכוח לגלגל האחורי במקום רצועות. הוא החל לחקור לעומק את הסוגיה, עד שמצא סדנא באיטליה שמתמחה בשדרוג טימקסים ומייצרים בעצמם ערכת הסבה לשרשרת, כמעט באופן מחתרתי. בסופה של תכתובת מיילים ארוכה סביב התועלת, היתרונות והחסרונות, ביצע הזמנה.
"הפוטנציאל של השינוי הזה היה עצום. תחשוב שרק גודלם של גלגלי השיניים יכול לתת תוספת של בין 5 אחוזים ל-24 אחוזים בכוח ואתה יכול לבחור איפה יתקבל הכוח - בהאצות מהמקום או במהירות סופית" אומר חן בחיוך.
חן בחר יחס העברה כזה שמחזק את יכולת ההאצה, את התאוצות במהירויות הביניים, עם הקרבה קלה במהירות הסופית הרלוונטית פחות ממילא. את הערכה המלאה שהגיעה בדואר, לקח למוטומניה וטל שמתמחה בשדרוג כלי רכב דו-גלגליים, הרכיב הכל על הטימקס השחור.
הכשאגתה?
כל הדיבורים סביב השדרוגים, עשו אותנו סקרנים מתמיד. ה-T-MAX של חן לא רק אמור להיות חזק מאוד, אלא גם הראשון בישראל שעובר הסבה לשרשרת. אז יצאנו אל הכביש וכבר ברגע ההתנעה הסופר קטנוע הזה מזיז את האוויר ברצינות גמורה. אין רוכב שלא מכיר את הנהמה הטימקסית המוכרת עם האגזוז הפתוח, והפעם יש לה גם גיבוי אמיתי של ביצועים.
סיבוב המצערת משגר אותו קדימה בנחישות ובקלילות מרשימה ומהירה משמעותית מהמצב הסטנדרטי. אבל למרות הכוח, אין כאן ברוטאליות, אין סחרורים מיותרים של הגלגל האחורי, כאילו הותקנה כאן בקרת סתרים לאחיזה, אבל כן יש האצה שמכווצת את שרירי הבטן. לא צריך כביש ארוך במיוחד כדי לראות מהירות תלת ספרתית גבוהה וגם עקיפות מבוצעות בנחישות עם תפוקה והעברת כוח ליניאריות.
אבל לא נשארנו חייבים ומול הטימקס של חן הצבנו את הבריון השכונתי החדש - האפריליה SRV 850 שנמצא אצלנו במבחן ארוך טווח. לאיטלקי שלנו יש 840 סמ"ק, 76 כ"ס וביצועים שטורפים טימקסים סטנדרטיים בכל מצב. האם הקטנוע המושקע של חן יוכל לו לאפריליה הסטנדרטי?
על רצועת אספלט שוממה הצבנו את השניים ובהינתן האות, הברגנו את המצערת, אני על האפריליה, חן על הטימקס. מה זה? אני מביט שמאלה וחן עדיין שם, שואג לי לתוך הקסדה במקום להעלם במראות כמו כל הקטנועים האחרים, הוא מאיץ איתנו אף אל אף. רק מעל 100 קמ"ש האפריליה הופך את המומנט המפלצתי שלו לסוסים ומתחיל לייצר הובלה עד שהמחט נעצרת במהירות כמעט כפולה מהמותר בישראל. שוב מאיצים, הפעם מ-70 קמ"ש וגם עכשיו הוא איתנו אף אל אף, אחרי שבמטרים הראשונים אפילו קפץ עלינו למספר מטרים.
בכביש המפותל שבמקרה הכינונו מראש (לטעמנו החיים הם לא רק קו ישר), אנחנו מבינים מדוע חן כל כך מכור לטימקסים שלו. ה-530 שלו משדר תחושה קלילה ולא רק בהאצה, אלא היכן שחשוב - בכניסה לפניות, כי את הכוח לצאת מהן יש לו ובשפע. צריך להתרגל לתחושות שהטימקס הזה מעביר. הקלילות הזו מפחידה בתחילה ורק לאחר מספר קילומטרים שכוללים פניות הדוקות ובלימות, לומדים לאהוב אותה. מאוד. המעבר חזרה לאפריליה הרגיש פתאום כמו נהיגה במשאית עם כידון. האפריליה כבד משמעותית ומצריך יד יותר נחושה בדחיפת הכידון לתוך הפניות.
עוצרים בצד, מורידים קסדה ולא צריך עוד לשאול כלום. התשובה שלו תהיה ברורה. האפריליה אמנם חזק יותר עוד לפני שמשנים בו דבר, אבל המשקל שלו משחק תפקיד משמעותי במאבק פה. הטימקס השחור מרגיש כמו מתעמלת קרקע לעומת הבודי בילדר מאיטליה. אני בהחלט מבין מדוע חן מכור לימאהה הזה. ובכל זאת, שלוש שאלות נשארו פתוחות בפנקס.
זהו? מלאכת השיפורים הסתיימה?
"אולי. כרגע אני לא רואה משהו או יודע על משהו שנשאר לעשות ויתן את מה שאני אוהב לקבל ממנו. אני מעדיף של לגעת ברכיבים בתוך המנוע כמו הגדלת נפח והחלפת חלקים בראש המנוע כמו קאמשפטים. לדעתי זה פוגע באורך החיים של המנוע וזה משהו שאני לא יכול לסכן בכלי שמשמש אותי ביומיום."
וכמה עלה הכל?
"בחישוב ראשוני זה עומד על סביב ה-20,000 שקל. לפני קוסמטיקה. אל תשאל בכלל אם זה שווה. זה שווה. נקודה. יש רק שתי בעיות - הצמיג האחורי נגמר מהר וגם צריכת הדלק ירדה ל-12 קילומטרים לליטר. זה המחיר ואני מוכן לשלם אותו בשביל מה שקיבלתי.
אז מותר להניח שגם הקטנוע הבא שלך יהיה ימאהה T-MAX?
ברור. אבל נקווה שיעשו טימקס 700.
עוד מבחנים לקטנועים ואופנועים בוואלה! רכב
לייק אחד וגם אתם יכולים להיות חברים שלנו בפייסבוק
