ידוע הוא כי משאב הזמן הוא משאב יקר, על אחת כמה וכמה אשר מדובר על זמן שיפוטי הזמן בו בית המשפט צריך להספיק ולדון בכל התיקים שהונחו לפניו. בין כה, ההליכים המשפטיים נמשכים זמן רב, עומס התיקים כבד, מספר השופטים מצומצם, המלאכה מרובה ונעשים מאמצים כבירים לקדם את מהלך הדברים. חרף זאת, מסתבר כי ישנן חברות ביטוח אשר לכאורה סבורות כי יש בהחלט מקום לבזבז באופן בוטה את זמנו של בית המשפט, תוך העלאת טיעוני סרק, מתוך רצון למשוך זמן עד התשלום למרות שברור כי מבוטחם התרשל.
את המחיר בגין התנהלות זו כולנו משלמים. חברות ביטוח מסתתרות מאחורי מבוטחם התמים, שכלל לא יודע כי מנהלים מלחמות סרק על גבו. כך לדוגמא, לשם העניין, אפשר להצביע על תובע תמים שרכבו נפגע בחניה ונדרש לרדוף אחרי נזקו על פני שנים, תובעים אחרים שדיונם נדחה בגלל הגנות ודיוני סרק שמביאים לגזילת זמן שיפוטי יקר ומעל הכל - בתי המשפט שזמנם הפך הפקר על ידי חברות ביטוח.
וכיצד בית המשפט מגיב להתנהלות פסולה זו ? המקרה הבא ממחיש היטב את הקלות בה מועלות לכאורה טענות סרק תוך בזבוז משווע של זמן שיפוטי ואת תג המחיר שבית המשפט הצמיד לכך : הוצאות שגובהן למעלה מפי שלוש מגובה הנזק שנתבע.
האותיות הקטנות
ביום 18.6.12 הגישה חברת פסיפיק תביעה בגין נזקי תאונת פח, נגד הנתבע שנהג ברכב הפוגע ופגע ברכבה שחנה. מנורה חברה לביטוח, אשר נהלה את ההגנה מטעם הנתבע כמבטחת רכבו לא הכחישה את אחריותה לתאונה, אך העלתה בפני בית המשפט מסכת טענות הגנה שונות, בהן בדבר אי הקטנת הנזק, ניפוח נזקים - ועל אף שמדובר על נזק בגובה כ 2000 שקלים, הוסיפה העדר קיזוז דמי השתתפות עצמית מסכום התביעה, חישוב מוטעה של שיעור ירידת הערך (י"ע), ועוד.
במסגרת זו, מצאה לנכון חברת מנורה לדרוש כי התובעת גם תעביר לרשותה את העתק חוזה השכירות והעתק חשבון גביית תשלום ההשתתפות העצמית. לדבריה, "באלה יש כדי ללמד על שיעורו האמיתי של הנזק, הן בפן של קיזוז דמי ההשתתפות העצמית, והן בפן של אופן השימוש ברכב כקריטריון לקביעת י"ע".
בקשות מעולם המדע בדיוני
חברת פסיפיק, באמצעות ב"כ עו"ד ד"ר אסף ורשה , טענה כי בקשת מנורה מופרכת, ואין שום טעם כזה או אחר לדרוש זאת, מלבד הרצון הברור של החברה לבזבז את זמנו היקר של בית המשפט ולנסות להיחלץ מתשלום התביעה ע"י העלאת מיני מינים של טענות ובקשות.
אולם חברת הביטוח מנורה לא הרפתה מהעניין. ושוב, בדיון נוסף שנערך, שבה וחזרה על טענתה כי יש להמציא את הסכם השכירות. לכאורה, בחוסר ברירה קבעה השופטת כי הדיון יידחה, לא לפני שחייבה את מנורה בתשלום הוצאות של 600 שקלים.
האם בכך די? לא לדעת מנורה. עוד בטרם הגיע מועד הדיון, היא שבה ופנתה בבקשה נוספת לעיון במסמכים. אותם מסמכים שנזכרו בבקשה המקורית. במהלך הדיון שנערך, כב' השופטת גלט גרסה כי העלאת אותם הנימוקים שוב ושוב ללא כל העלאת נימוק חדש, מהווה פעולה מיותרת ויש מחיר לפעולות מיותרות עוד 2,000 שקלים, שמנורה חויבה בהוצאות.
סיכום ביניים: מנורה חויבה עד כה לשלם 2,600 שקלים כהוצאות בעוד שגובה הנזק הישיר הינו רק כ 2,000 שקלים.
האם ההיגיון לא מנחה כי יש טעם של ממש להחליף טקטיקה שהוכח כי היא אינה יעילה? בהחלט. אולם את הרציונל הזה לא הבינה מנורה היא המשיכה לעמוד על גילוי ההסכם. משנוכחה חברת פסיפיק להבין כי מבחינת מנורה התיק יכול להתדיין עוד יובלות, היא העבירה לידיה את העתק ההסכם.
שלב ראיות
כשהגיע מועד ההוכחות, לבקשת מנורה, זומן הנהג של פסיפיק שרכבו נפגע לצורך חקירה ע"י מנורה. אולם מאידך, מנורה לא הביאה לבית המשפט את הגורם שהיה אמור לתמוך כהצהרתה בטענותיה.
התנהלות זו של מנורה אילצה את השופטת לבטא באופן חריף את מורת רוחה מהאופן בו היא פועלת. להלן מקבץ מהביקורת הנוקבת שהטיחה כב' השופטת גלט בחברת מנורה:
-"כבר מתיאור השתלשלות העניינים עולה הרושם הברור כי הנתבע הכביר טענות והאריך עד מאד את השלב המקדמי של המשפט".
-"עד זומן לחינם וזמנם של בית המשפט והתובעת בוזבז לריק".
-"לא ברור מדוע נזקק הנתבע לחוזה לצורך למידה על אופי השכירות, שהרי כבר מתוך תחשיב ערך הרכב בחוות דעת השמאי ניתן היה ללמוד במפורש שהמדובר בשכירות ליסינג"
-"מבט ראשוני על החוזה מראה כי כבר מתוך כותרתו ניתן ללמוד בקלות על אופי השימוש, שכן נכתב שם "הסכם שכירות תפעולית"; ללמדך, כי המדובר בחוזה מסוג ליסינג. לפיכך, לא היתה הצדקה לדרישה לגילוי מלוא תוכן החוזה"
בסיכומיו טען הנתבע: "הנתבע העלה טענות נכונות, המדובר בהתנהלות אשר יכול ואולי לא הוצגה בתיק זה, אך יכולה להיות בתיקים אחרים" (עמ' 11 ש' 1 לפרוטוקול). טענה זו, טוב היה לה לולא נשמעה, משנשמעה, שהרי אין זה המקום לדון במסגרת תיק זה, בטענות שאולי היה להן מקום, בתיקים אחרים."
-"כללו של דבר, התנהלות הנתבע עוררה את הרושם כי אמנם הגנתו היא הגנת בדים, שלא נועדה להתברר עד תום, מלכתחילה"
סופו של הליך, לאחר שהשופטת גלט לא חסכה את ביקורתה מהתנהלותה של חברת מנורה, היא פסקה כי יש ויש מקום לפסוק במקרה זה הוצאות לטובת התובעת. לפיכך: מלבד סכום הנזק בגובה 3,666 שקלים אותו נדרשה החברה לשלם, היא נדרשה לשלם עוד 4,000 שקלים הוצאות משפט.
לדברי עו"ד ורשה, נכון עשה בית המשפט הנכבד שמצא לחייבה בתשלום הוצאות גבוהות, באופן שהולם את התנהלותה למרות שהיה מקום לחייב בהוצאות גבוהות הרבה יותר. אולם בל נטעה, לא רק מנורה הפסידה במשפט. אומנם היא חויבה לשלם נזק כפול ומכופל, אך מה על התובעים האחרים שדיונם נדחה כדי לקיים דיון סרק זה, ומה על זמנה היקר של כב' השופטת גלט שהושחת לריק?
עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב
לכל מאמריו של עו"ד וד"ר אסף ורשה