סטילס: רמי גלבוע, רונן טופלברג, תומר פדר
שוק מכוניות היוקרה תוסס ומבעבע בישראל אבל על העוגה הרווחית מתחרים יצרנים רבים, בעיקר אירופאים. כאשר מדובר במותגים ספורטיביים מובהקים, אחת משיטות המכירה הטובות ביותר היא לתת ללקוח הזדמנות לחוות את יכולת מכוניתו העתידה. לנו אין את מסלול 'נורברגרינג' המיתולוגי אבל מגרשי החנייה העצומים של נמל חיפה, עושים את העבודה. ראשי התיבות "AMG" שהוצמדו לאירוע הספיקו כדי להביא אותי לחיפה AMG היא החטיבה הספורטיבית של היצרן מ-שטוטגרט, המתמחה בסחיטת אדרנלין טהור מקשת דגמי מרצדס. שיפור הביצועים הספורטיביים מלווה תמיד בשדרוג העיצוב על ידי פסי קרב אדומים, חצאיות נמוכות, ושאר קישוטים המרחיבים ליבו של נהג.
'חפוז' בין הקונוסים
קשת הדגמים שהועמדה לרשותנו הייתה עוצרת נשימה; המרשימה ביותר הייתה E63 AMG S המספקת 560 כ"ס, אבל גם אחיותיה לא היו קוטלות קנים - A45 AMG , CLA45 AMG ,CLS63 AMG , SLK55 AMG. האמת היא שעבור מסלול הג'ימקנה המתפתל יכולנו להסתפק גם ב-360 הסוסים של 45A הקומפקטית, והיא באמת הייתה המענגת ביותר לזיגזוג בין הקונוסים. תאוצה מסעירה שמעלה לך את הדם לראש, כושר תמרון מרשים, וניהוג זריז ומתגמל.
את המסלול הקצרצר בלענו בסביבות 52-55 שניות, על פי מדידות זמנים של עופר אוגש אשר ארגן את המסלול. את זמני ההמתנה בין הקפה להקפה העדפתי לבלות מימינו של רז היימן, שאין כמוהו לדעת לנהוג בקווים אלגנטיים ונקיים. הרגשתי מסופק מאוד כאשר הקפתי את המסלול בפער של שלוש שניות אחרי רז, לכבוד הוא לי להיגרר בעקבותיו...
ה-E63 ארוכה וחזקה בהרבה מה-45, עם 560 כ"ס וצמיגים בחתך 30 ספורטיבי להפליא. מנוע V8 כפול המגדשים מייצר דחף אדיר (4.2 שניות מאפס ל-100!) אבל המשקל הגדול אינו מתאים למסלול היפר-טכני שכזה. מכיוון שהזמנים פחות עניינו אותי נהניתי מנחרות המנוע הברוטלי, כחכוחי הטורבו והתאוצות הברוטליות, ומהבלימה הנושכת בסוף הישורת. באחת הפניות החליטה המכונית שאני בסכנת התנגשות והחלה לסגור לי חלונות, להדק חגורות ולחדד את הבלימה, הדגמה נדירה של מערכות בטיחות אותן איננו מרבים לבדוק יום-יום... היה זה 'קוויקי' קצר, טעימה מרגשת ממכונית יוצאת מן הכלל. המחיר מתחיל ב-960,000 שקלים, בדרך כלל ירקיע עוד יותר. יוקרה יקרה, ללא ספק.
ויאמר דוד, "יהי גשם!"
בפינה אחרת של המגרש שטפה המכלית של 'דוד הובלות' את המסלול, במים מעורבים בסבון. המטרה הייתה לדמות כביש חלקלק, ולהדגים את יעילות מערכת ה-ESP. מאליו יובן שלא עניינה אותנו מערכת הבטיחות המוכרת היטב, וניסינו להעביר את הזמן ב-דריפטים קצרים ומשעשעים על האספלט החלקלק.
מתברר שעם צמיגי קונטיננטל הרחבים לא קל לאבד אחיזה, ו-211 הסוסים של ה-250E לא הספיקו כדי לפצוח בפירואט נטול שליטה. נטשתי את ה-250 בלב רחבת הריקודים וניסיתי את מזלי עם 400E החמושה ב-333 סוסים צוהלים. ההפרש עשה את ההבדל, וה-400 שמחה לצאת איתי במחול מסחרר, עד כלות הצמיגים והבנזין. לא הרבה טכניקה הפגנתי על משטח ההחלקה, אבל את מי זה מעניין? בכזו אורגיה מוטורית אינך מנסה אפילו ללמוד משהו על המכונית ויכולותיה, אז כל שנותר הוא ליהנות מהרגע. ההנאה הייתה גדולה, נשמח לחזור למסלול החיפאי בכל רגע!
