דרום אדום: מסע בזמן אחר, למצפה רמון ובחזרה

סטילס: דודי מוסקוביץ, רמי גלבוע

על המפה נראה השביל ב'נחל לבן' מסולסל ורגוע, מתפתל בין דיונות זהובות המזמינות להתפלש בחול החם. הדיונות היו מקסימות אבל הטרקטורים נטולי המתלים, היטלטלו קשות על סלעי הקירטון שבתחתית הערוץ. לפנינו היו עוד 6-5 קילומטרים של שביל טרשי והמוצא היחיד מה'גהינום הלבן', היה באמצעות שביל שטיפס מהערוץ לכיוון מושב כמהין. הבעיה הייתה שהשביל נמתח 'ד?ו?ך?' במעלה הדיונות, רוחות המדבר ערמו חולות על השביל... השביל הזה התאים לזוג RZR'ים קלילים, לא לטרקטורים בני 40 ו-55 שנה!

אבל באותו רגע נראה שכל פתרון יהיה עדיף, על המשך הטלטולים בערוץ. גרי הפנה את חרטומו החייכני של הפרגוסון-1961 במעלה השביל, מטרטר בנינוחות עד שדיונה מגודלת איימה לשאוב אותו לקרבה. כמה ניסיונות ימינה ושמאלה, וגרי מצא את עצמו על פסגת הדיונה, כ-250 מטרים מעל פני הים. גם חיים שחרר קלאץ' והחל לטרטר במעלה הדיונה, בנינוחות של חקלאי שמאחוריו שני דורות של טלטלות במושב הטרקטור. קצת קדימה, קצת אחורה, וכוחותינו התאחדו על פסגת הדיונה. לאורן הקסום של קרני השמש האחרונות הוביל גרי את שיירתנו הקטנה בין החולות הנודדים, בואכה דירת המסתור בניצנה. לילה טוב!

הנאמנים בין קוראינו זוכרים שבשנה שעברה כתבנו על מסע הטרקטורים של חיים וגרי ממושב בית חנן, שנסעו לביקור משפחתי ברמת הגולן. השנה החליטו חיים (בן 82, ברוך השם) וגרי (צעיר לנצח) לשחזר את החוויה. מכיוון שבפעם שעברה נסעו צפונה החליטו הפעם להדרים, למצפה רמון; למה? ככה! מכיוון שהמסע הקודם עבר בהצלחה, לא נדרשו הכנות מיוחדות. הם אפילו לא טרחו להרכיב גגון ברזנט שיעניק להם צל במהלך ימי המסע. "למה לא תארגנו לעצמכם קצת צל?" הקשיתי ושאלתי; "תשעה ימים להיטגן בשמש, לא חראם עליכם"? אבל חיים וגרי לא הרגישו שזה נחוץ, ואני חושד שהם לא רצו לפגוע בספרטניות הראשונית של המסע - אם יתחילו עם סככת צל הם עוד עלולים להידרדר למים קרים ומיזוג אוויר, רחמנא ליצלן...

הטרקטורים, אגב, התמודדו עם החום וקשיי המסע ללא כל בעיה; אלו שני Massey Ferguson, של חיים הוא מודל 1976 "יד ראשונה, לא ראה כביש". יש לו שלוש בוכנות וארבעה הילוכים, אבל במונחים של טרקטורים מודרניים - זוהי עגלה פרימיטיבית, עובדה המסבה לחיים הנאה מרובה. טרקטור ה'ר?טרו' של גרי (ללא ק?ש?ת) קשיש עוד יותר, זהו מודל 1961 שעבר שיפוץ מסור ואוהב לפני המסע הקודם. בגיל 54 הטרקטור האדמוני מתפקד כמו חדש, אין סיבה שלא יאריך חיים. בתחילת המסע עוד חששנו מצליחת הדיונות של ניצנה מכיוון שבסופו של דבר, אלו כלים ישנים בעלי מנועים חלשים, נטולי הנעה קדמית. בדיעבד גלשו הטרקטורים בקלות על הדיונות, ואף הצליחו להעפיל לפסגות הסכינים שמסביב לנחל לבן.

המסלול מבית חנן למצפה רמון ובחזרה חובק כ-700 קילומטרים; חלקו הצפוני גולש בין שדות ירוקים וחורשות מדבריות (בית חנן - נחל הבשור - הדיונות של חלוצה), אבל המסלולים הדרומיים עוינים וקשוחים יותר - נחל ניצנה המטלטל ונחלי עקרב ו-דורבן, המכתש ונחל רמון. בהתחשב בגילם המופלג של הטרקטורים ונהגיהם, ברור היה מראש שהמגבלה העיקרית תהיה שיבושי וטלטלות הדרך. ממושבו המרופד של הדיסקברי קשה היה לי לראות את חיים וגרי מיטלטלים כל היום, אבל גרי אמר לי בביישנות קלה: "אם אבא לא מתלונן, איזו זכות יש לי לקטר?"...

את מסע הטרקטורים ליווה אלישע בטנדר המנהלות הירוק, דורית ואני הצטרפנו ליומיים מסתלבטים. לחניון הלילה התמקמנו בין עצי אשל גדולים, על גבול שטחי האש אותם התכוונו לחצות למחרת היום. האווירה הייתה אפריקנית לחלוטין - דממה אלוקית ושקיעה זהובה, רוח קלה מלטפת את שולחן ה-Happy Hour אותו גדשנו בנקניקים וגבינות, בירות ויין. השיחה קלחה בנחת, חיים מפליא בסיפורי גבורה היסטוריים - האיש כריזמטי ומלא חיים, מספר צ'יזבטים ממלחמות ישראל והרפתקאות מוטוריות בנות חמישים שנה ויותר. עולמו הפנימי עשיר ותוסס, ולעת ערב הוא מתיישב לשלוח מסרונים ו'וואטסאפ' לכל הנכדים.

ברוב הלילות הסתפקו גיבורינו בארוחות יבשות וספרטניות, ועל כן שמחתי לפנק אותם עם מוקפץ תאילנדי; כאשר שאלתי את חיים איך לתבל את האטריות, ציפיתי לשמוע - אני לא אוכל את זה, לא אוכל זה... "שים הכול" אמר לי חיים בתאווה של זאטוט בן חמישים; "אחרי שבע שעות על הטרקטור, הכול הולך גם צ'ילי חריף!"...

בלילה נרדמנו לקולות נפץ עמומים מרצועת עזה הסמוכה, ובבוקר יצאנו דרומה. לפתע גילה גרי פנצ'ר, ואני עצרתי לנד-קרוזר 75 שחלף לידנו; "איפה הפנצ'ריה של הקיבוצניקים?", שאלתי. מהטויוטה דילג רז פאוקר היחף, והתחיל לחפש עבורנו צמיג לטרקטור של גרי. בינתיים שוחח חיים עם רז וכמובן, מצא מכרים משותפים - עוד מימיו ב-אגרקסקו, כאשר הכיר את כל העולם ואשתו... אין גבול לקשרים של חיים בעולם החקלאות הישראלי, ובחיבורו העמוק לגידולים ויבולים. כבר אין כאלה אנשים, המדברים בעברית של 'ק?מ?ה', 'ש?ל?ף' ושאר מילות משוררים!

אבל נוסטלגיה ומילים לחוד, חיים וגרי נותנים בגז דרומה. 'נותנים בגז' אומר 20-15 קמ"ש מקסימום, מהירות מצוינת לשבילי החולות המתערסלים מעלה-מטה. לפרקים טיפסו דורית וחגית על כנפי הטרקטורים, יוצרות סצנות המזכירות צילומי שחור-לבן מימי קום המדינה - ממש בגילו של חיים שעדיין היום, הוא איש וויטאלי ועז צבעים.

בבוקר טר?יקט?רו? גרי וחיים להשקיף על מעבר הגבול בניצנה, בעוד אנו מבקרים בתחנת הרכבת העתיקה של ניצנה. במונחים של קטרי הפחם מ-1915, גם חיים והפרגוסון נחשבים לילדים... כאן התגבשו ב-1949 הסכמי שביתת הנשק בין ישראל למצרים והאזור שופע עתיקות מימי הנבטים, ה-עות'מאנים והבריטים. היום יש לנו זמן רק לביקור חטוף, כי אנו צריכים להגיע אל בורות לוץ - דרך ערוצי הנחלים ניצנה, עקרב ודורבן. הדרך ארוכה ומג'עג'עת, והדיסקברי הופך להיות ג'פ"ס זריז המדלג קדימה ואחורה, מחפש נתיבות ומקומות להפסקת קפה.

מסתבר כי לא כל מה שמסומן במפה כ'חורשת עצי שיטה' מתאים להפסקת קפה, ובמציאות זה עלול להתגלות כמקבץ שיחים שאינם מעניקים צל ראוי. את חניית הצהריים האולטימטיבית ערכנו בסוכת אבלים המותקנת ליד בית קברות בדואי; שם הרגענו את עצמותינו הל?אות, פולחים מלון קר ומתענגים מהרוח המדברית. ב'באר חפיר' ש?לש?לנו ג'ריקן אל הבאר ושטפנו מעלינו את אבק הדרכים, במי תהום צלולים. איזה עונג, מים צוננים במדבר! את החניה הבאה נערוך שלוש שעות מאוחר יותר, בנקיק סלע בנחל עקרב. לאחר יום שלם באוכף הטרקטור, חיים נראה כאילו קם כרגע משנת צהריים ארוכה - שופע חוויות וחידודים, בדיחות וצ'יזבטים... מאיפה יש לו את האנרגיות האלה?

משיקולי מרחק ועבירות בחרנו לוותר על ערוצו הקסום של נחל א?לו?ת הסמוך, אבל לא ויתרנו על הרתחת קנקן תה מתחת לעץ הא?לה, בנחל דורבן. משם דילגנו אל בורות לוץ שם בילו גרי וחיים את הלילה, עם אלישע שחזר מהצפון. במידה של צער נטשנו אותם ועלינו צפונה, ממשיכים ללוות את מסע הטרקטורים מרחוק - הטיילים העליזים צלחו את מכתש רמון והחלו להצפין דרך נחל חווה, נחל צין, ערד, הר עמשא בואכה חבל לכיש. היה זה עוד מסע קסום שגדולתו בכך שאין בו כל צורך וטעם ממשי, חוץ מטעם החיים והחוויות - טעם המוביל את חיים תמיר מזה למעלה משמונים שנה. "ובשנה הבאה?" אני שואל אותו באחת ההפסקות, "להיכן נוסע יהודי?". נראה, אומר חיים; נגיע לחורף ואז נחליט לאן ניסע באביב. כל עוד יש שבילים, יש להיכן לטייל.

עוד שטח ופנאי בוואלה! רכב

לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל