סיפור המעשה התרחש בשנת 2011, אז התקבל קטין לעבודה כשליח בחברת שליחויות תוך שהוא סיכם עם המעסיק על הסדר לפיו בימים בהם ישובץ למשמרת בוקר בתום משמרת ערב, הקטנוע אשר משמש אותו לצורכי עבודתו, יישאר ברשותו ויתאפשר לו לעשות בו שימוש.
הסטטיסטיקה לא אחרה ללכוד ברשתה גם את הנער הצעיר, וכעבור מספר ימים מאז תחילת עבודתו, היה מעורב בתאונת דרכים: בבית החולים אליו הובהל אבחנו פגיעה משמעותית בפניו, אפו נשבר ובשל חומרת ואופי הפציעה, נאלץ לעבור שורה של טיפולים רפואיים מתמשכים.
במהלך אשפוזו התברר לנער כי הקטנוע כלל לא היה מבוטח בביטוח חובה ולפיכך, הוא נאלץ לפנות לבית המשפט על מנת שיחייב את קרנית הגורם שתפקידו לפצות נפגעי גוף במצב בו אין ביטוח חובה בתוקף שמכוחו ניתן לתבוע חברת ביטוח - לשלם לו את הפיצויים בגין נזקיו.
במסגרת הדיון בבית משפט השלום בהרצליה, העיד בעליה של חבר השליחויות וטען כי הבחור ידע גם ידע כי הקטנוע אינו מבוטח ובכל זאת הסכים לרכוב עליו: "הוא הגיע, דיברנו, שאל אותי בגדול מה העבודה ואמרתי לו והסברתי לו את סוג העבודה והוא שאל אם הכל מסודר ובסדר ואמרתי לו יש לך הכל חוץ מביטוח. הוא אמר לי אין בעיה אני לא חדש בזה".
מנגד, במסגרת עדות שמסר הצעיר במשטרה הוא אמר כי "האופנוע היה ברשותי ואני שאלתי אם יש ביטוח וטסט וזה ענה לי שכן, וגם זאת חברה שיש לה עוד כמה אופנועים, והייתי בטוח שזה מסודר ולא בדקתי". הצעיר טען כי הוא שאל את המעסיק האם יש לקטנוע ביטוח, ונענה בחיוב. לדבריו, המעסיק אמר לו שמסמכי הביטוח נמצאים מתחת לכיסא.
ומה טענה קרנית? לדבריה, אף אם יתברר כי אכן הוצג בפני הנער מצג מטעה, בכל זאת, "משהתובע העיד כי הקטנוע היה צמוד אליו, גם לאחר עבודתו, חלה עליו חובה מוגברת לבדוק האם הקטנוע מבוטח, אם לאו, ולא יכול היה להסתפק בדבריו של תום כי יש ביטוח. משהתובע לא עשה זאת לא התקיימו התנאים הקבועים בס' 7א לחוק הפלת"ד".
חובת ההוכחות
אז למי להאמין? לבעל העסק שטוען כי הבהיר לנער כי הקטנוע אינו מכוסה בביטוח חובה או לנער בן ה-17 שטוען ההיפך?
בית המשפט התרשם כי מדובר על נער תמים שעבודתו הראשונה היתה כשליח בבית העסק ושאין זה סביר כי הנער היה מסכים לרכב על קטנוע שאינו מבוטח ואף אם כן, השופט לא שוכנע כי התובע הבין למעשה את הסיכון שהוא נוטל כאשר הוא מסכים לרכב על הקטנוע ללא שזה מבוטח.
ומה לגבי חובת הנער לוודא כי לקטנוע יש ביטוח? במקרה הנדון פסק בית המשפט כי מאחר והנער הוטעה ע"י המעביד, למעשה לא חלה עליו החובה לוודא כי מתחת למושב אכן נמצאת תעודת ביטוח בתוקף. לדברי השופט " מילא התובע אחר התנאי של סטנדרט הזהירות של האדם הסביר בעת ששאל את תום האם השימוש בקטנוע מבוטח והסתפק בתשובתו החיובית של מעבידו". לפיכך, בסופו של יום קבע בית המשפט כי קרנית תשלם לנער פיצוי כולל בסך של 76,000 שקלים ומנגד, בעליה של חברת השליחויות ישיבו לה את הסכום ששלמה לנער.
לדברי ד"ר ועו"ד אסף ורשה, מומחה בדיני ביטוח ונזיקין , שעומד בראש הוועדה לתביעות רכוש ושיבוב בלשכת עורכי הדין, "התנהלותו של הנתבע חסרת אחריות באופן שהדעת לא יכולה לסבול, ורק בנס התאונה לא נגמרה בפציעה קשה שהיתה מותירה את הנער עם נכות ומאלצת את הנתבע לשלם לקרנית סכום שיכול היה להגיע גם למאות אלפי שקלים ואף יותר. בו בעת, תהיה זו טעות להסיק כי פסק הדין שולח מסר על פיו המשתמש בכלי רכב פטור מחובת הווידוא כי יש לו ביטוח חובה בתוקף. משכך, ועל מנת לא להגיע לכדי מצב בו בית המשפט יידרש להכריע בסוגיה , מוטב לוודא את העניין, אף אם מדובר על שליח שמועסק בחברת שליחויות".