כך תשרדו על האופנוע בכבישים הישראלים

על רקע הזינוק הדרמטי בצפיפות בכבישי ישראל בשנים האחרונות, התשתיות הרעועות והתרבות האגרסיבית, גוברת הסכנה להיפגעותם של רוכבי אופנועים. ביקשנו ממספר רוכבים מנוסים, מדריכים ועתונאים, להסביר לכם איך לשרוד שם בחוץ

תאונת האופנוע בים המלח ליד מצוקי דרגות (מד"א)
(צילום: מד"א)

לקראת סיום השנה הלועזית, שתזכר כאחת הקטלניות ביותר בשנים האחרונות בכבישים, ביקשנו מבכירי הרוכבים והגורמים הדומיננטיים בתחום הדו גלגלי בישראל, לחלוק עם הגולשים מספר תובנות מצילות חיים. הם נתבקשו לתאר דפוסי התנהגות מזיקים שהרוכבים נתקלים בהם מידי יום, וכן לחזק אתכם עם מספר טיפים חשובים. גם אם נדמה לכם שאתם יודעים לרכוב טוב יותר מולנטינו רוסי, מומלץ לקרוא עד הסוף.

החיים נעצרים, אבל חייבים להמשיך

לעתים קשה להעביר את חשיבות הנושא בהנחיות, ולכן מצאנו לנכון כי אמו של מאור בבלי ז"ל, תפתח את הכתבה עם מסר אישי . בנה של רינה, מאור, קיפח את חייו בתאונה שהתרחשה לפני שנתיים בנס הרים. האירוע, צולם ע"י חברתו והכה גלים בקהילת הרוכבים בישראל, בה מאור לקח חלק פעיל. על אף הקושי הרב, הסכימה רינה לדבר איתנו ולשלוח מסר לשבט הרוכבים בישראל: "אני רוצה להגיד לכל הרוכבים האהובים, שאם מאור שלי נהרג בתאונה, על אף שהיה רוכב מאוד מנוסה ומקצועי, אז זה יכול לקרות לכולם. התחושה כאילו אתם חסינים ודבר לא באמת מסכן אתכם – היא תחושה מוטעית. הכל מסכן אתכם. זה יכול להיות נהג שיכור או כזה שמתווכח עם חברתו ואינו שם לב לכביש. זה יכול להיות כל דבר שיסיח את דעתו מהכביש. תמיד אמרתי למאור כי אתה רוכב מעולה אולם אתה לא יודע איך אחרים נוהגים. מי יגיע מולך ובאיזה מצב הוא יהיה. רוכבים יקרים, בבקשה – תשמרו על החיים שלכם!".

סטפן אבנדיצ'י – נציג אתר הדו-גלגלי "דוגרי" ומבכירי וותיקי הרוכבים ומדריכי הרכיבה בארץ

העדר מחשבה ויכולת לצפות את העומד להתרחש בכביש, היא "אם כל החטאים של הרוכב\ת". כך למשל, כניסה לצומת ורק במהלכה הרוכב מתחיל לברר היכן ממוקמים שאר הרכבים שמתכוונים לחצות אותה. בנוסף, כך גם כניסה במהירות גבוהה על-עיוור לתוך פניה בה שדה הראייה מוגבל והרוכב אינו יודע מה מצפה לו. אולי יהיה זה רוכב אופניים אשר ממתינים לו מעבר לעיקול, אולי משהו אחר. דוגמא טובה לכך היא קטע הכביש המוכר לרוכבים בנס הרים ובו יש את שלושת הפניות העיוורות, שם הרבה רוכבים נוסעים הלוך-חזור, אני רואה לא מעט רוכבים ששועטים לתוך הפניות האלה בלי שיש להם קצה של מושג מה קורה בתוכן והאם יצליחו להשלים אותן בבטחה.לצערי והלוואי שאתבדה, אבל זה רק עניין של זמן עד שרוכב אופניים יפגע קשה עלידינו, רוכבי האופנוע.

הטיפ שלי:
את הטיפ בחרתי לתת דווקא להורים של בני נוער המבקשים להוציא רישיון ולרכב על דו גלגלי : בטרם יעלו על דו גלגלי, הם צריכים לנהוג באוטו תקופה מסוימת כדי שירכשו ניסיון והבנה של המציאות האכזרית בכבישי המדינה ובמקביל, אם הם מעוניינים, הייתי מאפשר להם לרכב רק בשטח. אומנם גם שם מתרחשות נפילות, אולם הסבירות כי הן תסתיימנה במוות או בפציעה קשה מאוד, קטנה לאין שיעור.

לאתר "דוגרי"

רוכב המירוצים אלי חן, מסדנאת מרוץ. מוטו טים 95

חלאס להשתולל על הכביש הציבורי. הוא אינו מסלול סגור אלא שדה קטל. רוצים לרכב באופן יותר ספורטיבי? יש כיום חלופות כגון המסלול בדלתון או במנחתים ובמקומות אחרים. גם עמותת מסלול מקיימת סדנאות במקומות יחסים סטריליים. הכביש בישראל הוא המקום האחרון שצריך לראות בו כמסלול רכיבה. הרבה כבישים רעועים, נהגים רעועים, מעקות בטיחות ותרבות נהיגה לא מתחשבת. אומנם החלופות לא ברמה של חו"ל, אבל הסיכון להיקטל על הכביש בישראל גבוה מאוד.

מה הטיפ שלך?
להקפיד הקפדה יתרה על כללים נוקשים כאשר מדובר על רכיבה קבוצתית. אומנם קיים קושי להנחיל נהלים כאשר מדובר על קבוצה אקראית שאינה רוכבת באופן תדיר, אולם בכל מקרה, חייב להעשות תדריך מסודר לפני יציאה.

עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין , רוכב אדוק על דו"ג:

מישהו מתנדב שיחבטו לו בראש עם פטיש חמישה קילו? אף אחד. אולם זה בדיוק מה שקורה כאשר רוכבים עם קסדה לא תקינה. הסיכון כי בעת תאונה היא תבגוד ברוכב – גבוה מאוד. בין אם מדובר על קסדה שגדולה למידות הראש ובין אם כזו שזמנה עבר – ההשלכה יכולה להיות משנת חיים. לא צריך להיות מעורב בתאונה במאה קמ"ש על מנת לספוג חבלת ראש קשה. די במהירות של 30 קמ"ש וחבטה שהראש מקבל מאבן שפה או מכל עצם קשה אחר- על מנת להגיע לבית לוינשטיין.

הטיפ שלי : מיועד דווקא לאלו שמורכבים: יוקר המחייה ועלויות רכישת הציוד מביאים לכך כי במקרים רבים מסתפק הרוכב ברכישת קסדה אחת טובה ואילו הקסדה הנוספת – רעועה. לפיכך, במקרה בו הקסדה אינה מתאימה למידות הראש או נראת בלויה – מסרבים בתוקף להצעה להצטרף לרכיבה. כיף ככל שיהיה ואכן זה נהדר לרכוב – הסיכון אינו שווה את זה. כמובן שהטיפ רלוונטי גם להורים שמרכיבים את ילדיהם. ישנם רבים שחושבים שאם מדובר רק בהקפצת הילד לגן או לסידור קטן – דבר לא יקרה. זו טעות גסה.

עו"ד אסף ורשה, מומחה לביטוח ונזיקין

שון בן יקר – יו"ר התאחדות הספורט המוטורי בישראל

ההיבריס זה חטא שהורג על הכביש. הפער בין האופן בו הרוכב תופס את מסוגלותו לבין זו שקיימת בפועל, היא אחת מהסיבות השכיחות לסטטיסטיקה המצערת. אני רואה יותר ויותר בחורים צעירים, שבמקום לשפר את יכולות הרכיבה שלהם הם משפרים את הכלים שלהם. לפני שהם מאלפים את המוח ולומדים איך לפעול כנגד אינסטיקט הלחיצה הפרועה על הבלם, הם מתאמנים בלהשכיב. במקום ללמוד איך להתחמק ממכשולים, הם משקיעים מאות שקלים בשביל לרכוש מראה מוקטנת ומסוכנת. המחשב היחידי שאתם צריכים לשפר הוא זה שבמוח שלכם ולא במנוע.

הטיפ שלי : כביש חלק ורטוב? רכבו על הילוך גבוה ובסל"ד נמוך מה שימנע מכם בריחות זנב והחלקות מסוכנות. רכבו תמיד כשאצבעות ידכם מונחות על גבי ידיות הבלם והמצמד דבר שיוביל להקטנת זמן התגובה וכפועל יוצא את מרחק הבלימה. כתם/רטיבות באופק הנתיב שלכם? מבחינתכם זהו שמן! עברו מראש נתיב בצורה זהירה ואם לא ניתן עקפו את הכתם מצידו.

כפיר לוין, מבכירי מדריכי הרכיבה בארץ,מבית הספר לרכיבה "פרוריידינג"

בדוחות תאונה רבים, מתברר כי הרוכב השתמש בתיאורים שתפסו אותו מופתע: "פתאום הרכב הגיע מהצד, פתאום הוא סטה מהנתיב, פתאום הוא החליט לבצע פרסה במקום אחר". השימוש במילה זו מצביע כי על אף אשמתו לכאורה של נהג הרכב, ייתכן והפעלת שיקול דעת מבוסס יותר מצד הרוכב והימצאותו במצב חשיבה מונעת, יכולים היו לשנות את פני התמונה. כן, גם רוכבים מיומנים מאוד מוצאים את מותם על הכביש אבל מעטות מאוד הדוגמאות של סיטואציות שלא ניתן היה להתחמק ממימוש הפוטנציאל המסוכן שבהן, באמצעות הקטנת המהירות וצפייה אפשרית מראש.

הטיפ שלי : כאשר מדובר על הגעה לרמזור אדום – ריק ממכוניות הממתינות למופע ירוק: יש לבצע עצירה לפני קו העצירה ולקחת בחשבון שהוא ממוקם על הקו הראשון בכניסה לצומת. המתנה למופע ירוק במצב זה צריכה להתבצע כאשר הרוכב ממתין בימין הנתיב הימני וקו העצירה פנוי לטובת רכב ממגיע מאחור ואינו מתכוון לעצור מבלי למחוץ את האופנוען. כמובן שתשומת הלב של הרוכב בנקודת הזמן הזו היא למראות על מנת לאתר את פוטנציאל הסכנה שיכול להתממש, ובמידת הצורך אף יפנה את מקומו באופן של התקדמות קדימה ולצד ימין על מנת לתת לרכב שמאחוריו "לעבור".

בית הספר לרכיבה פרוריידינג

קובי ליאני, לשעבר עורך וואלה רכב

מלבד תירוצים כמו עומסי התנועה וחופש התנועה האישי, רכישת אופנוע בכלל והעדפת כזה על פני אחר, נעשית מהבטן ולא מהראש. אנחנו אוהבים את האופנועים שלנו וזה בסדר גמור ובקלות ניתן להבדיל בין אופנוע שאהוב על ידי בעליו לעומת אחר שהיה משווע למעט יותר יחס ופחות תחושה של מובן מאליו. לרגשות אלה יש גם צד שלילי. הן גורמות לא פעם גורמות לרוכבים רבים לרכוש את האופנוע הלא נכון. לא במיתוגו או באמינותו, אלא בהתאמתו להם. לא רק בסוג השימוש (זה לא ממש הגיוני לרכוש סופרבייק לרכיבה בפקקי גוש דן מדי בוקר ואח"צ), אלא חמור מכך, בההתאמה שבין יכולות הרכיבה האמיתיים של הרוכב ליכולות האופנוע ומידת הסלחנות שלו לטעויות רכיבה. רכישה של אופנוע מתאים יותר לרוכב תבטיח עקומת למידה נכונה שגם מבטיחה לרוכב למצוא במדויק את הסגנון המועדף לו. קנו אופנוע עבורכם ולא עבור מה שאתם חושבים שאנשים חושבים עליכם כשאתם רוכבים עליו.

הטיפ שלי: רכבו חדים ומפוקסים. פעולת הרכיבה אינה טבעית עבורנו כמו למשל פתיחת דלת המקרר בבוקר רעב במיוחד. ולכן, לפני שאתם עולים על האופנוע, וודאו שאתם חדים ומפוקסים ושדעתכם אינה מופרעת ממחשבות טורדניות. החדות הזו תאפשר לכם להתמודד בהצלחה עם האתגרים הרבים שגם הרכיבה הקצרה ביותר יכולה להעמיד בפניכם.

דניאל פטרי, מיצו בדרכים

ישנם רוכבים שסבורים שהם מהווים מעין "טורפי על" על הכביש. אולם המציאות היא שלמעשה אנחנו נמצאים בתחתית שרשרת המזון של כלי הרכב הממונעים בכל הנוגע לבטיחות הפיזית שלנו. לכן בתור גורמים נחותים בשרשרת, חובה עלינו להיות חדים וממוקדים, למנוע הסחות דעת כגון שימוש בסלולרי או כל התעסקות עם דבר מה חיצוני כגון עישון וכו'. זכרו זאת היטב – גם שיחה עם דיבורית מסיחה את דעתו של הרוכב. זה רחוק מלהיות איום סתמי. אני מכיר כמה וכמה רוכבים מיומנים שהתרסקו כתוצאה מחוסר קשב ואי הקפדה על עירנות מתמדת לציר הרכיבה ולסובב אותנו. שמירה על קשב פנימי היא הכרחית. לא רק כלפי ציר הרכיבה והתכווננות לפניה בצומת הבא, אלא גם לחוש במכלול החושים ובכל רגע נתון את הסביבה הקרובה - החל מהנקודה בה הרוכב נמצא ברגע זה, תוך שימת לב לכל כלי הרכב הסובבים אותו באותה נקודת זמן, דרך כלי הרכב ומצב הכביש אליהם הוא מתקרב, ועד לאותה נקודה דמיונית הנמצאת אי שם מלפניו שבה הכביש הופך להיות נקודה באופק.

הטיפ שלי: הקפידו על זהירות מירבית בקרבת משאיות ורכבים בעלי מטען ושימו לב: האם זה נראה רופף או מונח בצורה חשודה. האם יש סכנה אפילו קלושה שמא הוא יעוף על הכביש לפנינו ויגרום לרכב אחר לסטות או אפילו לפגוע בנו, האם הצמיגים של המשאית שלידה אנו חולפים נראים "רע" עם חלקי גומי שמתנתקים מהם, האם יש קפיצה צפוייה בכביש שעלולה לגרום למשאית לזעזוע וכתוצאה מזאת יעופו ממנה חלקי מטען, חצץ או עצים המשמשים לקיבוע, ועוד.

מיצו בדרכים

משה פרחי, מבכירי מדריכי הרכיבה בישראל, לשעבר הבוחן הראשי של מגזין מוטו

מעורבות רוכבי דו-גלגלי בתאונות קטלניות עם מערכת ABS נמוכה בכ-40% מאשר רוכבים ללא המערכת החשובה הזאת,וזאת ללא קשר לרמת הרכיבה שלהם. על אף החשיבות המהותית של המערכת, אני רואה לא מעט פרסומים בהם מתעניינים ברכישת כלי תוהים לגבי הנחיצות והאם שווה לשלם עוד מספר שקלים עבורה. התשובה היא – חד משמעית כן. הדור האחרון של מערכות ה- ABS כל כך יעיל, שהמערכת לא רק מונעת את נעילת הגלגלים תחת בלימה (ובכך מונעת נפילה ודאית), מערכת ה- ABS גם מקצרת מרחקי בלימה, בתנאי אחיזה ירודים (גשם למשל) וגם על אספלט יבש.

הטיפ שלי : טלפון, מעבר לקו בחור בגיל ה- 40, מתלבט לרכוש אופנוע כביש. רוכב כבר כמה שנים רק בשטח על אופנועי אנדורו.מתלבט האם לרכוש S1000RR, ששוקל כ- 200 ק"ג ומפיק כ- 190 כ"ס, מלכודת מוות כמעט וודאית לרוכבים שאינם מיומנים ברכיבה על אופנועי סופר-ספורט. הוא משקיט את עצמו כי הכלי עמוס במערכות אלקטרוניות מתקדמות. אולם גם המערכות הכי מתקדמות בעולם לא יודעות לתקן כל טעות – למשל כניסה מהירה מדי פנייה.קל מאוד להתפתות ולרכוש כלי שמאיץ מאפס ל- 400 מטר בפחות מעשר שניות, אך קל לשכוח כי ככל שהמהירות גדלה כך היכולת של רוכב לא מיומן להגיב – קטנה. אומנם מדובר על דוגמא קיצונית אך אני רואה יותר ויותר רוכבים שמבצעים קפיצות קוואנטיות בשדרוג הכלי. ההמלצה: רוצים להתחיל לרכב בכביש? תתחילו עם 300-500 סמ"ק, כל הכלים החדשים מצוידים במערכת ABS, תרכשו ניסיון ורק לאחר מכן תשקלו האם לעלות על אוכף של 600-800 סמ"ק.