כביש מסוכן: נס הרים, זה לא מסלול מירוצים סגור

למי שאינו נמנה על "מביני העניין", נסביר כי מדובר על תא שטח אותו חולקים רוכבי האופנועים עם מאות מטיילים, רוכבי אופנים ונהגי כלי רכב וכולם צריכים להגיד הגומל מידי שבת על כך שהצליחו לחזור לבית בשלום. מילא כי שדה הראיה היה פתוח אולם רבים רוכבים בו על "עיוור" ונכנסים לפניות בלא שיש להם מושג האם בסופן ממתין להם ילד בצד הכביש, מכונית שסטתה ממסלולה או רוכב אופניים מיוזע שלרגע מצא את עצמו באמצע הנתיב. יהיה זה עוול להכניס את כל הרוכבים הספורטיביים בישראל תחת מטריית חסרי האחריות וישנם לא מעט שצברו עשרות שעות ניסיון, רכשו מיומנות ויודעים כיצד להתאים את אופי הרכיבה לתנאי הכביש והדרך. אבל ישנם רבים יותר שאינם. די להתבונן בלולאה בכביש סדום ערד ובאנדרטאות הרבות שהוקמה שם במרוצת השנים בשביל להיווכח שמידת הסלחנות של הכביש הציבורי אפסית ורכיבת קצה עלולה להביא אותך בשניה אחת לקצה הדרך.

אולם את האצבע המאשימה אי אפשר להפנות רק לעבר הרוכבים, שכן גם למדינה יש מידת אחריות מסוימת. במשך שנים מתחננים רוכבי האופנועים הספורטיביים למדינה כי זו תייעד שטחים לצורך הפיכתם למסלולי רכיבה, אולם היא מצידה התנהלה באיטיות תוך והציבה אתגרים פרוצדורליים בלתי עבירים. שנים של התדיינות וגרירת רגליים וכלום לא נעשה, עד לכינונה של הממשלה האחרונה , בה החליטה כב' השרה מירי רגב לקדם באופן נמרץ הקמה של מסלולי רכיבה. נכון להיום, המסלול המיועד בערד טרם נפתח אולם כולם מקווים כי בתום החודש יגזר הסרט ויתחיל עידן חדש מבחינת רוכבי האופנועים בישראל.

בניגוד לכל קודמיה, השכילה השרה רגב להבין כי אין וואקום מבחינת רוכבי האופנועים ואת תאוותם לרכיבה ספורטיבית הם יתעלו (בחוסר אחריות) לכביש הציבורי. בואו נודה על האמת: איש לא קונה אופנוע סופר ספורט ששוקל 200 קילו עם אורווה של 150-200 כ"ס בשביל לרכב "איזי". אין רוכב שיושב על אוכף של 4 צילנדרים בשורה ויכול לעמוד לאורך זמן בפיתוי של האזנה למנוע כשהוא צורח ב-13,000 סל"ד. לשם כך הוא נועד ורכיבה מנהלתית עליו היא בגדר אתגר.

רק כיום, באיחור של עשרים שנה, מתחילה מדינת ישראל להבין כי עליה לאפשר לרוכבים לפרוק את "הדרייב" במסלול מסודר. אומנם לא מדובר על תקציבי ענק שהוסטו לצורך קידום תרבות הספורט המוטורי כמו במדינות רבות בעולם, אולם יש לברך על מיליוני השקלים שכן. אך צריך להודות על אמת נוספת, פתיחת המסלול בערד וכך בהמשך גם המסלולים בבקעה ובדלתון ימשכו רוכבים רבים אך יהיו גם אחרים שעדיין ידבקו בהנחת היסוד כי נס הרים ועוד מספר כבישים בארץ מהווים מסלולים לרכיבה אגרסיבית וחסרת אחריות.

הכבדת האכיפה מצד משטרת ישראל תוך הגברת הנוכחות באותם כבישים תקטין את מימדי התופעה אך לא תכחידה. חגיגת הגזים תימשך, אם לא שם אז במקום אחר ובכל מקרה, תפקידה של משטרת ישראל הוא לאכוף את החוק אך מסוגלותה מוגבלת. רוכב שנוטל סיכונים לא מחושבים יפגוש במוקדם או במאוחר את האספלט.

בסופו של דבר, הגורם היחיד שיכול וצריך למנוע את התאונה הבאה הוא הרוכב עצמו וכל הטענות על רשלנותם של נהגי הרכבים, מוצדקות ככל שיהיו, רלוונטיות אך ורק להליך השיפוטי ולא ישנו את תוצאותיה העגומות.

הכותב הוא מומחה בדיני ביטוח ונזיקין ורוכב דו"ג מושבע