ציון אפס בתרבות: שבע תופעות מגונות בכביש

לפני שבוע, פרסמנו מאמר שעסק באחד מדפוסי ההתנהגות המסוכנים ביותר אותו אימצו נוסעים על כבישי הארץ – הנחת רגל על הדשבורד. זו דוגמא אחת, לצערנו, בתוך ערימה של התנהגויות "פרחיות" או קלות דעת של העם הנבחר. מילא כי היה מדובר רק על מעידה, אולם לבתי החולים מובהלים מידי יום פצועים שהיו מעורבים בתאונות דרכים שהסתיימו לעתים בנכות קשה.

לאפיין את התופעות שמתרחשות סביבנו בצורה מדעית תהיה משימה מורכבת, מה גם שמדי פעם הנהג המקומי דואג להמציא לנו "פטנטים" חדשים שטרם נראו על הפלנטה. מצד שני, כן ניסינו להצביע על מספר מנהגים שרצוי לתקן אותם עכשיו, כדי להפחית את מפלס העצבים של כולנו בימי הקיץ המהבילים. בחורף, תהיינה דאגות נוספות.

"אני רק קופצת רגע לכספומט!, מה אתה רוצה מהחיים שלי?".

חנייה במקביל למכונית החונה ליד המדרכה, היא אחת מהרעות החולות שקיימות על כבישי הארץ - תופעה שלא מקבלת התייחסות ראויה נוכח חומרתה. כל חניה שנעשית באופן הזה יוצרת שיבוש בזרימה הטבעית של התנועה ומאלצת את הנהגים לסטות מהנתיב. ישנם נהגים קצת יותר "מתוחכמים" שמתרצים את החנייה הכפולה בבעייה שקיימת ברכב; הם מרימים את מכסה המנוע, מפעילים איתות חירום, קופצים לפיצוציה לקנות סיגריות ושמים קצוץ על כולם.

מגיע שוטר או פקח? "אדוני הרכב תקוע, אני מנסה להניע, אולי הפעם זה יצליח". רק חסר שיבקשו ממנו גם כבלים.

הגישה "עד שלא חווית על בשרך, לא תלמד" מדויקת לחלוטין במקרה שלפנינו.

פחות תופעה, אלא יותר חוסר אחריות, כתבות על כתבות נכתבו על רמת הסיכון שכרוכה ברכיבה עם מכנס קצר, גופיה וכפכפים, אבל נסיעה קצרה בתל אביב בצהרים מלמדת על התעלמות מוחלטת - בעיקר (אבל לא רק) של המין הנשי. לא די שהן מסתכנות ורוכבות כך, אלא גם מרכיבות נוסעת שמכוסה גם היא בסנטימטרים בודדים של כותנה. סכנת נפשות.

הנה, ממש לפני שבוע, שתי רוכבות בנות 19 החליקו עם הקטנוע, במהירות של 20 קמ"ש. בנס הן לא נפגשו עם רכב חולף או נתקלו בשפת המדרכה אלא רק החליקו על הכביש. תאונה שהיתה צריכה להסתיים באשפוז ושחרור כעבור יום, הסתיימה אחרת לחלוטין: כוויות על הידיים, על הגב ואינספור ניתוחים קוסמטיים. צלקות שלא תעלמנה.

גם במקרה דנן, מדובר בשילוב בין חוסר תרבות לחוסר חינוך; מכירים רוכבי קטנוע שמניחים את הרגלים בצידי הכלי ולא במקום שיועד להן? הסיכון לספוג פציעה ברגל, עד לשבירתה, ולשיקום ארוך כתוצאה מכך – גדול מאוד. והנה, מספר עו"ד אסף ורשה על מקרה שהתרחש ממש לפני שלושה שבועות: שליח פיצה בן 21 מבית שמש שבר את השוק לאחר שרגלו נחבטה מעמוד מפלדה שהוצב על המדרכה. התוצאה היא ניתוח לשחזור וקיבוע השבר, מספר חודשים של שיקום וכאבי תופת. במילים אחרות, מרשמים על גבי מרשמים לאוקוסיקודון.

נכון, אנו נגיש תביעה בשמו לחברת הביטוח והוא יקבל פיצוי מלא עבור מכלול נזקיו, אבל במקום לטוס לתאילנד ולנפוש על האי, הוא מבלה בקפיטריה בבית החולים, ואוכל שניצל בנוסח הדסה.

לשון התקנות קובעת כי לנהג מונית מותר לעשן במונית רק וככל שאין הוא מסיע נוסעים. אולם בפועל, ישנם לא מעט נהגי מוניות ששמים פס על התקנות ומעשנים גם מעשנים בפניהם של הנוסעים. ומילא כי היו מבקשים את אישור הנוסע לעשות זאת (לא שהדבר מכשיר את השרץ), אבל הם פשוט מציבים עובדה: אלו הריאות שלך - אבל זו המונית שלי.

אין בכך, חלילה כמובן להכליל את בעלי המקצוע. ישנם הרבה נהגי מוניות קפדניים שמתייחסים למונית וגם לנוסעים שלהם למופת.

כבישי הארץ מטונפים, ובין השאר, גם מבדלי סיגריות. ישנם "צדיקים" שאת הבדל מכבים במאפרה, אבל הרוב כנראה פשוט מעיף אותו מהחלון. נו, בקטנה, אז הבדל ינחת על רוכב דו גלגלי שבדיוק נוסע בסמוך. לא נורא. ומה עם פני הכביש והלכלוך? הציבור כנראה לא חושש מהסנקציה שתוטל עליו כי אחרת, אין הסבר אחר להפקרות. אחת מהטענות הרווחות של הנהגים היא כי הבדל "נשמט מידם", חלילה לא נזרק.

ומה חושב על כך בית המשפט? לאחרונה נאמן הניקיון מאזור השרון הבחין בנהג שמשליך בדל סיגריה מחלון מכונית נוסעת. בהתבסס על הדו"ח שרשם, נשלחה לנהג, תושב כפר סירקין, בקשה לתשלום קנס בסך 250 שקל בגין השלכת פסולת. אלא שהנהג סרב לשלם את הקנס והתעקש לעמוד למשפט. כבוד השופטת דבורה עטר דחתה את טיעוניו והחליטה להרשיעו בעבירה, לגזור עליו קנס של 2,000 שקל או חלופה של 20 ימי מאסר.

חוסר האדיבות של הנהגים בארץ גובל לעתים באטימות שקשה לתאר. אחת מן התופעות המכוערות ביותר מתרחשת על הכביש כמעט כל רגע. שאלו את עצמכם, מתי בפעם האחרונה הפעלתם איתות במטרה להשתלב בנתיב והנהג שנמצא לידכם האיץ בכוונה, מצמצם את הפער מהרכב שנמצא לפניו למרחק שערה? לפעמים הוא יעשה זאת גם אם הוא מבחין שאתם במצוקה ועלולים להיות מעורבים בתאונה. אבל מה איכפת לו, הוא יגיע לרמזור לפניכם. הכי חשוב.

בכל עיר מוצבים רמזורים "קצרים" שההמתנה בהם בוחנת את גבולות הסבלנות האנושית. לפעמים נדמה שדווקא שם, ובדיוק כאשר הזמן דוחק בכם הנהגים שנמצאים מטר קדימה נכנסים למצב קפאון ומגיבים בשיהוי מפהק להתחלפות לירוק - מעלעלים בפיד, משוחחים עם הנוסעים, מכרסמים חטיף והיתר סתם, אדישים. תחכו לרמזור הבא, מה קרה.

אולם כשיש פקק בכל הכביש, על כל הנתיבים, המצב עשוי להיות נפיץ. במראת הצד, אתם מזהים מתגנבים פרזיטים שמנסים להידחף לראש הטור ולעקוף את כ-ו-ל-ם, עד כדי כניסה לצומת ועלייה על מעברי חציה. מה, לגיטימי, מה פתאום לחכות כמו כל שאר הנהגים המתורבתים? ל"ארטיסטים" שבהם גם יש את החוצפה לבקש בנימוס: "אחי, תן להכנס". בטח, בכיף.