פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מניחים רגליים על הדשבורד? זה עלול להגמר בנכות

      אתם חוזרים מחוף הים, מותשים מהשמש, החום ומהגלים ומנסים לשחרר קצת את הרגליים בנסיעה הביתה. איפה תניחו אותן? על הדשבורד כנראה. עו"ד אסף ורשה, על תופעה מסוכנת בכבישים

      כפות רגליים על הדשבורד (ניר בן טובים , יחצ)
      רגליים על הדשבורד. אתם יודעים מי אתם, אז תפסיקו (צילום: יחצ)

      מתי לאחרונה ביקשתם מלוחם אגרוף תאילנדי במשקל כבד שיבעט לכם בעיטה מדויקת לתוך הפנים? או למשל, התנדבתם לעמוד בשער מתוך ידיעה כי בתור עומדים רונאלדו, מסי וניימאר, מחכים לבעוט לכם בוולה טיל ישירות לסרעפת? אין מתנדבים בקהל? נשמע לכם לא כיף בלשון המעטה? לגמרי. איני מכיר בר דעת שבמודע יסכים לספוג "פיצוץ לפנים" בעוצמה של 300 קמ"ש. אולם כל מי ששם רגל על הדשבורד תוך כדי נסיעה, נותן למעשה את הסכמתו לכך.

      מדובר בתופעה שרווחת מאוד בכבישי ישראל, בה רבים מניחים את הרגל במושב הנוסע על הדשבורד, בלא שהם מודעים לעוצמת הפגיעה ולחומרת הפציעה שתגרם במקרה של תאונה. כרית האוויר נפתחת במהירות של מאות קמ"ש וגורסת את הרגל, בעוד היא נהדפת בפראות לעבר פניו של הנוסע; השיניים, האף, עצמות הלחיים, הכל מתעוות ללא היכר.

      ישיבה ממושכת בכיסא שליד הנהג יכולה ליצור אי נוחות מסוימת. והנחת הרגליים על הדשבורד בהחלט משחררת את השרירים קצת, אולם הסיכון אינו שווה את זה. די שברגע אחד בודד של חוסר תשומת לב הנהג לא הבחין כי הרכב שלפניו עצר והתנגש בחלקו האחורי. ממצב בו מדובר על תאונת חזית-אחור, בה עיקר הנזק נגרם לרכוש, האירוע יסתיים בפציעה מדרגת חומרה קלה עד בינונית. רק כדי לסבר את האוזן, הפגיעה שתיווצר זהה לזו שנגרמת מנפילה מגובה של שלושה מטרים - על רצפת בטון.

      לא לומדים לקח

      אין זו הפעם הראשונה בה אנחנו מתריעים בפני הציבור על גודל הסיכון שטמון במנהג הזה, אולם נדמה כי היקף התופעה אינו קטן. כך לדוגמא, רק לפני ימים ספורים הועבר לטיפולי תיק של בחורה צעירה שהפכה לנכה בנסיבות כאלו. כף הרגל שלה נדחקה לעבר הקרסול ושברה אותו באופן שאינו ניתן לריפוי מלא. קוראים לכך "נכות צמיתה". בתביעה אחרת בה טיפלתי, הפגיעה היתה כה חמורה עד שגם מפרק הירך נחבל קשות. וכן, היו גם מקרים שהסתיימו במוות כתוצאה מפגיעה במכתש האגן. אולם גם בתרחיש הקל ביותר, הנפגע צפוי לשיקום ארוך של חודשים ולפגיעה שאת תוצאותיה הוא יחווה כל חייו. כמעט בלתי אפשרי לשחזר את האנטומיה של מפרק הירך, ובכל מקרה התהליך כרוך בכאבי תופת.

      החוק בישראל שותק בעניין צורת הישיבה המסוכנת ואינו מגדיר כיצד על הנוסעים לשבת, אולם נדמה כי הגיעה השעה לקבוע מפורשות איסור ישיבה באופן הזה. אם ההיגיון אינו מציל את הציבור מעצמו, על המחוקק להיכנס לתוך הוואקום שנוצר ולקבוע כי המעשה אינו חוקי. כבר כיום, משטרת ישראל יכולה לקבוע כי מדובר על נהיגה בקלות ראש בהתאם לסעיף 21/ג בו נכתב "כי לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך, או סמוך לה ובמצב הדרך".

      אולם במבחן התוצאה, החוק אינו נאכף דיו והסיכון אינו מקבל את תשומת הלב הנדרשת.

      ואם כל האמור לא שכנע אתכם לחדול מלהניח רגלים על הדשבורד, אתם בהחלט יכולים לפנות לאורטופד או להיוועץ עם רופא שעובד בחדר מיון, בשביל שיבהיר לכם כי זו עלולה להיות טעות עליה תצטערו כל ימי חייכם. אינני חסיד של שיטות הפחדה, מוטב אילו החינוך היה פותר התנהגויות אנטי-תרבותיות, אבל לפעמים גם סיבוב קצר בבית לוינשטיין, עשוי בהחלט לתרום.

      עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין.