בחזרה מגן עדן: ביקור בפסטיבל גודווד 2023

כבר שלוש או ארבע פעמים שאני מנסה להתחיל לתאר את מה שקרה שם בין השעות 9:30 בבוקר לבין 19:00 של אותו יום בגודווד. אני מנסה ולא מצליח מכיוון שאני קודם כל לא ממש מבין בעצמי מה קרה באותן עשר שעות וחצי של שוטטות מפוזרת דעת בתוך מה שהינו לבטח החוויה המוטורית הגדולה ביותר בעולם.

הכירו את פסטיבל המהירות של גודווד, הנערך מדי שנה ב-30 השנים האחרונות בשטח האחוזה העצומה גודווד, ביתו של הלורד מארץ'. וכאשר אנחנו אומרים "ביתו" אנחנו מתכוונים לטירה עצומה המוקפת באחוזה עצומה, עם מדשאות עצומות, וגבעות עצומות. הכל כל כך עצום שסבו של הלורד הנוכחי הקים בשטחה מסלול מירוצים. בו מתקיימים מזה 75 שנים אירועים מוטוריים שונים ומשונים, סבא שלי בנה לול ושחט תרנגולות, שלו בנה מסלול וקרע סוסים, כל אחד והסבא שלו...

אבל היהלום בכתר הוא הפסטיבל - ארבעה ימים (שלושה השנה, בשל ביטול יום שישי לאור מזג האוויר הקשה) של שכרון חושים, מנועים רועמים, קלאסיקות מירוצים, מכוניות על, ההזדמנות לעמוד מרחק הבל פה מול פורשה 906, מול בנטלי 3 ליטרים או הפורד GT40 שניצחה במירוץ הלה מאן 1966, קאדילק לה-מנסטר מ-1951. מכוניות שאתם עם הרבה מזל תוכלו לראות באיזה מוזיאון מאחורי חבלים ומעקה נמצאות פה, ליד, מדיפות ריח בנזין, שמן וגומי.

וזה קשה, זה קשה לא לאבד את זה לגמרי כאשר ההיצע יכול להוציא מהדעת, כאשר התוכנית המפורטת שלי לאן ללכת, מה לראות קודם ועל מה לוותר מתנפצת לרסיסים כבר במגרש החניה שבו עומדת סתם כך על הדשא דודג' וויפר הנסי, אחת מאבני היסוד בבניית הסדנה שלוקחת מכוניות פסיכיות ואומרת "זה פסיכי? תראו את זה..." אחת מתוך 200 יחידות בעולם, לידה TVR ועוד RUF (שזה כמו הנסי, רק עם גרמנים שעושים למכוניות פורשה 911 דברים שאסור לספר למי שמתחת לגיל 18). וזה קשה גם אחרי שצולחים את הכניסה ומתהלכים כמו סהרוריים בין שדרות פורשה, ששלפה מהמוזיאון שלה שכיות חמדה נדירות, ובין ה-PIT LANE של הפורמולה 1, שם אני מתהלך בין לוטוס 25 ומכונית הפורמולה 1 של נייג'ל מנסל והרגליים ננעצות במקום והעיניים נקרעות מול כל אחת מהן.

ובזווית העין שורת מכוניות ששוברות את כל ההעמדה העדינה של אותן בלרינות מסלול - ברוכים הבאים לסככות של מכוניות הנאסקר. ואם כל החברות המצויצות מאירופה עומדות להן מצוחצחות ומלוקקות, אצל החבר'ה מהצד השני של האוקינוס לא בטוח שזרקו את פחיות הבירה שהתגלגלו על הרצפה בביאיק-מילר מספר 22 של בובי אליסון. המכונית הלבנה-אדומה עם הגריל שתפוס בניטים ונראה כמו העבודה הראשונה שלי במסגריה של הקיבוץ. מתערב על חתיכת טבק לעיסה שהיא נראית בדיוק כמו אחרי ה"סאות'רן 500", ההישג הגדול שלו בעונת האליפות 1983.

וזה ממשיך וממשיך, וסביבי המון אדם שנוהר מפינה לפינה ממכונית למכונית, בנימוס בריטי שמבקש סליחה אם נדמה לו שהוא עמד לחצות את הכיוון הכללי אליו התכוונת ללכת, או עושה עיקוף שלם כדי לא לעמוד בין המכונית שמישהו מצלם ובינו. וכל אחד ממתין בסבלנות להתקרב למכוניות, דואג שהידיים תהיינה מאחור, ששום דבר לא ייגע ביצירות האומנות רבות התהילה הנאות והנעות האלו. למרות שלא כולן באמת רבות תהילה, לפחות לא בהישגים על מסלול המירוצים. קחו למשל את המרצדס W165 של 1939, היא הייתה האבולוציה האולטימטיבית של מכוניות המירוץ של מרצדס בתקופת הזוהר של חיצי הכסף תחת המפלגה הנאצית. מנוע 1.5 ליטר בתצורת V8 עם סופרצ'ארג'ר ו-254 כ"ס, אבל היא זכתה להשתתף ולנצח רק במירוץ אחד, הגרנד פרי של טריפולי של 1939, נגנזה בשל המלחמה ולמרות שענתה לקריטריונים של מירוצי הגרנד פרי גם אחרי המלחמה, מעולם לא התחרתה שוב.

והיו אחרות שאינן נאות באופן מובהק כמו ה"לה מונסטר", מכונית המירוץ של קאדילק למירוץ 24 השעות של לה מאן ב-1951 - אבל הן חתיכת סיפור. תחשבו על משהו שנראה כמו שילוב בין מקרר גלידות ומכונת MRI, בשנייה הראשונה אתם חושבים שזה אמפיבי בכלל. השם שלה בכלל לא היה לה מונסטר, זה הכינוי שהצרפתים הדביקו לה. אתם מבינים, בשנים ההן, היה מותר לפי התקנון להתחרות עם מכונית סדרתית, אבל עם גוף אחר והמרכב הזה היה אמור לתת מענה אווירודינמי וחוסך משקל לקאדילק סדרה 61' עליה היא התבססה, כולל מנוע ה-V8 בנפח 5.4 ליטרים למעט שימוש בחמישה קרבורטורים. היא באמת שווה סיפור בפני עצמו, על איך העבירו מארגני המירוץ שעות בבדיקה טכנית שלה כדי לוודא שהיא אכן קאדילק סטנדרטית מתחת למרכב. אגב מרכב, הערה אחרונה - הוא נבחן במהנרת רוח ששימשה מטוסי ריסוס.

ובין מפלצות סבבי הקאן אם ששילבו שלדות בריטיות קלות משקל עם מנועי ענק אמריקנים, מאחורי מכניות הלה מאן וסבבי מירוצי הראלי ואליפות מכוניות הסאלון האירופית של אודי ומבעד לסככות מכוניות המירוץ מכל הסוגים שהעמידה שם פורשה, עובר הכביש אל "הגבעה". זה שחוצה את המתחם הענק לשניים ומעניק לצופים פה את ההצגה הכי טובה בעיר, כאשר המכוניות המשתתפות בפסטיבל - לפחות אלו שמעניין לראות נוסעות דוהרות במעלה הגבעה בלי לעשות חשבון לכלום. וכך, אחת לכמה זמן בוקעת השאגה. ולפעמים היא נחרת דיזל אדיר מגדשים של איזו משאית דקאר, לעיתים יבבת 10 צילינדרים של מכונית פורמולה 1, הנביחה הצרודה של פורד אסקורט MK1 במדי ראלי או זמזום מנוע V12 של פרארי ולפעמים זה ללא קול, וכל מה שנשמע מתגלגל מסביב זו אוושת צמיגים ולחישה בתדר ששומעים רק כלבים ופעילי איכות סביבה - אלו החשמליות.

רובן מגיעות מהשכונה הדרומית של העיר המוטורית הזו שנקראת במפות "supercar paddock", על פניו בעשרות האוהלים האלו בצורת "ח" עומדות מכוניות שכולן ביחד שוות את התל"ג של כמה מדינות מרכז אפריקניות. החל ביצירה האחרונה של גורדון מורי, אסטון מרטין וולקירי, פרארי, קונינגסאגג, רימאק, בוגאטי, פגאני, ה-AMG ONE, רולס רויס ספקטר החשמלית, למבורגיני, כל מיני מכוניות על שאם יש משהו יותר קשה מלהשיג כסף לאחת זה לומר את השמות המטופשים שלהן (מקלארן סולוס? בוגאטי בוליד? פרארי KC23?)ומה שיבהיר לכם עד כמה האירוע הזה גדול - כל הפאדוק הזה עם כל הטקס בישבן שלו - היה המקום הכי פחות מעניין בפסטיבל. הסיבוב בו היה מבחינתי לצאת ידי חובה ולטוס משם למתחם של מכוניות הגרופ B והראלי. תכל'ס מתחם הדוכנים והמזכרות, כולל חברה שעושה הסבות חשמליות לפרארי, פורשה 911, טרנספורטרים ודה שבו היו מעניינים יותר.

ומכוניות הראלי, אוי אוי אוי, לא משנה כמה פעמים דפדפתי אותן בעמודי הכרומו של מגזיני "אוטו" ו"טורבו", לא משנה כמה פעמים ראיתי את אותה קלטת VHS עם עונות 1986-1987 של סבב הראלי העולמי - לעמוד מול לנצ'יה S4, אודי קואטרו S1, פיג'ו 205 T16 E2 ולסמן למכונאים שם עם היד "אפשר?" והוא מגניב מבט לצדדים, קורץ לי ומסובב את הראש כאילו הוא לא שם לב ואפשר להושיט אצבע ולעשות עיגול מסביב הפנס של ה-S4, ולרפרף על הגריל של ה-T16, ולשים את הראש על הכנף של הקוואטרו ואז ללכת כי עם כל הכבוד, הם לא ירשו לי לנשק פה אסקורט RS1800. וזו סחרחרה של צבעים, שמות ומספרים, הכחול באימפרזה של קולין מקריי, ספרות ה-555 הצהובות (שאלת בונוס: מה הן מצייגות?). לעמוד ליד אלפא רומיאו 155 V6 TI רק בשביל הסיכוי שיניעו את התזמורת שמכונה "מנוע" אצלה. זה היה המכשיר שאיתו ניסתה אלפא באמצע שנות ה-90 לתת פייט לדומיננטיות של כל והמרצדסים (190E EVO2 ואחר כך ה-C קלאס) ב-DTM ואפילו הצליחה לקחת אליפות יחידה ב-1993.

ומעבר לכביש, כמו בעולם מקביל מתקיימת מציאות אחרת. במבנים ניידים ענקיים, עם מסכי וידאו ומיצגים, מעמידות היצרניות את מיטב התצוגות שלהן. בעידן בו תערוכות הרכב המסורתיות מתו, הן מגיעות לפסטיבלים האלו כדי להתבשם מניחוח האריסטוקרטיה, לקבל קצת אור מההילה של אגדות המירוצים. וכך ב.מ.וו מקימה תצוגה לסדרה 5 החדשה, ואניוס מרימה מבנה מכולות לגרנדייר, לוטוס משיקה את האלטרה - הקרוסאובר החשמלי שלה, MG עם הסייברסטר וה-MG4 X POWER, פולסטאר3, יונדאי עם האיוניק 5N, פורד עם האקספלורר האירופי החשמלי, ג'נסיס GV80 קופה קונספט, ביתן של טסלה, טויוטה עם יאריס GR מונעת מימן ואחרות. בואו נדבר קצת על המפגש הראשון עם המכוניות האלו וההתרשמות מהן.

אבל קודם כל, נפרע חוב של כבוד. בשבוע שעבר סיפרנו לכם על הטאמיה wild one, גרסת החיים האמיתיים למכונית השלט המיתולוגית שעליה גדלו ילדי אייטיז - אז קפצתי לראות אותה, היא הייתה כל מה שחשבתי ויותר. זה פשוט תעתוע מוח האופן בו פשוט לקחו צעצוע ובנו אותו במימדי מבוגרים. הייצור של המכונית מורשית הכביש הזה יהיה מוגבל מאוד והמחיר יקר מאוד, אבל ככה זה עם צעצוע לא?

פורשה 718 ספיידר GT4 RS - רגע לפני שהיא מתחברת לחשמל, מוציאה פורשה את האחרונה במשפחת ה-718 בוקסטר. היא החזקה ביותר עד כה עם 493 כ"ס ממנוע ה-4.0 ליטרים שישה צילנדרים בוקסר שמקורו ב-911 GT3 זה אומר קו אדום ב-9,000 סל"ד. השד יאיץ ל-100 קמ"ש ב-3.4 שניות. היא לא הייתה היקרה ביותר, הנדירה ביותר או החשובה ביותר בגודווד, אבל וואלק, כשאתה יודע מה היא מסמלת, נצבט קצת הלב.

מכונית נוספת שהיא הציגה היא ה-mission X קונספט. אישית אני לא סובל מכוניות קונספט, לרוב, הן סוג של תרגיל יח"צ שבו היצרנית אשכרה מחרטטת את שאר העולם תחת הסכמה. אבל פורשה חוגגת השנה 75 והיא גם כלת השמחה בגודווד, אז נו, נחרוג. המכונית היא תצוגת תכלית של הייפר-קאר חשמלית כמו שפורשה רואה אותה, יורשת לקאררה GT עליה השלום וה-918 ספיידר זכותה תגן עלינו - רק בחשמל. הרבה חשמל, 1,500 סוסים של חשמל.

ניו ET5. היצרנית הסינית שמכוונת גבוה כבר קיבלה מחמאות יוצאות דופן ערב פתיחת הפסטיבל עם ציון של 5 כוכבים במבחני הריסוק האירופיים. היא הציגה את ה-ET5, מכונית הסאלון שבאמת שמה את טסלה מודל 3 על הכוונת כהצהרה ולא כקלישאה. מגיעה עם שני מנועים חשמליים בהספק 489 כ"ס, תאוצה ל-97 קמ"ש ב-4.3 שניות. היא לא מכונית חדשה, אפילו די ישנה (הוצגה בדצמבר 2021). מארזי הסוללות הם של 75 קוט"ש, 100 ו-150 קוט"ש שיציעו טווחים של 385, 500 ו-700 ק"מ בהתאמה - הערכות על בסיס התקן הסיני.

MG4 X POWER. אחרי ששמה את הנהג במרכז עם ה-MG4, מתפנה היצרנית הסינית לשים אותו גם ראשון ברמזור - גרסת ה-X POWER מקבלת טיפול קוסמטי אגרסיבי, הנעה כפולה ו-429 כ"ס שמאיצה אותה ב-3.8 שניות. הכיוון הוא לייצר נישה חדשה של קומפקטיות חמות חשמליות, כזו שהיצרניות הוותיקות עדיין לא כיסו. לצד הדגם הסדרתי הוצגה גם גרסת המופעים - ה-EX4 שעושה שימוש באותה מערכת הנעה של ה-X POWER אבל לובשת מדי קרב שהם מחווה למטרו 6R4, מכונית הראלי של גרופ B בשנות ה-80.

MG סייברסטר. היצרנית ההיסוטרית MG, לפני שהפכה להיות חלק מ-SAIC הסינית התפרסמה בעיקר בזכות הרודסטרים שלה, כמו ה-MGF שהיא המשיכה לייצר ממש עד שנפחה את נשמתה הבריטית וקמה לתחייה. הסייברסטר רוצה להזכיר מצד אחד את העבר הזה, אבל גם לעשות את זה בשפה של העולם החדש. המראה החיצוני דרמטי מאוד, העיצוב קצת מצועצע אבל תודה לאל לא מנסה לנגן על נימי הרטרו. תא הנוסעים האדמדם במכונית התצוגה נראה טוב, מושבי הספורט שלו נתונים בסביבת נהג ש"עוטפת" את הנהג, כולל בפריסת המסכים של לוח המחוונים. שאר התא מינימלי בכפתורים, אבל לא בזה נמדדת מכונית ספורט. למרות שיש לה רק שני מושבים המימדים נדיבים - 4.53 מטרים לאורך ובסיס גלגלים של 269 ס"מ.

יחידות ההנעה יהיו עם הנעה אחורית ו-309 כ"ס או כפולה ו-536 כ"ס. למרות התקווה שהיצרנית תפרסם את המפרטים המלאים בגודווד, אנחנו נצטרך לחכות עוד קצת. מה שהיא כן פרסמה הן הערכות המחירים שלה, ואלו צפויים להיות מאוד גבוהים. עם 55 אלף פאונד לגרסת הבסיס ועד 65 אלף פאונד לחזקה, אפשר לשכוח ממסורת הרודסטרים העממיים. אנחנו מסתכלים על מכונית שבשוק הבריטי תעלה יותר מב.מ.וו Z4 (שמתחילה שם ב-40 אלף פאונד/415 אלף שקלים בישראל) ויותר מפורשה בוקסטר (44 אלף פאונד/545 אלף שקלים). מצד שני, גם ב-MG מצהירים שהכוונה פה היא לא מכונית של נפח מכירות אלא בעיקר מקדמת תדמית.

אניוס גרנדייר - היורש של הלנד רובר דיפנדר, שעושה שימוש ביסודות המכאניים שלו (שלדת סולם, סרנים חיים, קפיצי סליל), אבל במעטפת מודרנית, טכנולוגית עם ייצור אצל מגנה שטייר האוסטרית. בתא הנוסעים שמלא מחווה לעולם התעופה ועם מנועים של ב.מ.וו בחזית ועוד. החידוש המרכזי שלו לגודווד היה ההצגה שלו בתצורת טנדר בעלת שלדה מוארכת וארגז פתוח או סגור. בתצוגה בתערוכה ניתן היה להתרשם לא רק מהמימדים הנדיבים של הארגז (1.56 מטרים לאורך, רוחב של 1.62 מטרים וגובה של 48.5 ס"מ) אלא משלל הדיגומים שמציעה היצרנית ומאפשרים לאבזר אותו לכל משימת פנאי או יעני הרפתקנות. זו כן הייתה הזדמנות להתרשם מתא הנוסעים שלו, כל מי שישב אי פעם בדיפנדר יזהה את הקווים הכללים, אבל הטיפול שעבר הביא אותו לגבהים אליהם שום דיפנדר לא הגיע. שפע המתגים והחוגות הם תרפיה למי שנחרד מהעולם שוטף המסכים במכוניות המודרניות. רק נציין שבמפגש ראשון איתו פנים אל פנים, העיצוב החיצוני בולבוסי ולא מדגדג את הקלאסיות של האוריגינל. אבל כמה דקות עם משחזת וגריל של דיפנדר ישן ולא תשימו לב להבדל.

פורד אקספלורר EV - על בסיס משפחת ה-ID של פולקסווגן וכחלק משיתוף הפעולה בין החברות, הוא מציע את העידן החשמלי של פורד בהתאמה לטעם האירופי. למרות השם האמריקני, את התכנון הסופי והאפיון שלו הוא עבר בפורד אירופה וכך גם הייצור שלו שיהיה במפעלים בקולון גרמניה.
עם 4.46 מטרים לאורך, במידות שלו הוא קרוב (מלמטה) לאלו של המתחרים כמו מגאן E טק, סקודה אניאק, יונדאי איוניק 5 ואחרים. בגרסת הכניסה שלו תהייה הנעה אחורית עם 168 כ"ס, מעליה אחת עם 282 כ"ס ובגרסה החזקה שלו הוא צפוי להציע שני מנועים והנעה כפולה, 335 כ"ס. עם סוללות ה-77 קוט"ש הוא צפוי להציע טווח של עד כ-500 ק"מ.

פולסטאר 3 - הדגם השלישי של היצרנית השוודית-סינית והשני בפועל (הפולסטאר 1 הייתה בייצור מוגבל מאוד) הוא קרוסאובר גדול למדי עם 4.9 מטרים מקצה לקצה ובסיס גלגלים של 298 ס"מ שמתכוון להביא את היצרנית עוד צעד אחד קדימה ולמעלה בעולם מותגי היוקרה. הוא יגיע בשתי גרסאות הנעה כפולה, 489 כ"ס או 517 כ"ס בגרסת הפרפורמנס. סוללת 111 קוט"ש ענקית אחראית לטווח של 610 או 560 ק"מ בהתאמה לגרסאות.

התרשמות כללית מהירה מציגה מכונית עם נוכחות חיצונית מאוד בולטת, משהו שאורז את שפת העיצוב של לוטוס (גם היא כמו פולסטאר בבעלות ג'ילי), עיצוב פנים מתוחכם, נקי, איכות חומרים מצוינת וממה שהספקנו להתרשם - תפעול נוח יחסית של המערכות השונות למרות ההישענות על מסך אנכי בתא הנוסעים. המרווח במושב האחורי מעולה, וכך גם הכניסה והיציאה ממנו.