בשנים האחרונות, מרבית יבואניות הרכב בישראל גילו את המזרח. את סין ליתר דיוק. כמו הבהלה לזהב בארה"ב שלפני מאות שנים, היבואניות חיו על קו ישראל בייג'ינג ושנגחאי במטרה לתפוס ולכבול לעצמם יצרנית רכב סינית מהר ככל שיכלו. מהר לפני שלא תישאר אף לא אחת פנויה. מדוע? מה הם ידעו שאתם רק עכשיו מתחילים לגלות? שסין לא תישאר עוד לנצח מושא ללעג ולקלס ושיצרניות הרכב שלה, שנוגסות אט אט במניות חברות אירופיות (ע"ע וולוו), עשויות לכבוש גם את השוק הזעיר שלנו. כמה זעיר? קטן יותר ממספר מכירות כלי הרכב בשנגחאי בלבד.
זמן לא רב לאחר שחברת דוד לובינסקי הביאה לישראל את MG סאיק וה-550 אותה בחנו בעבר, גם חברת המזרח, יבואנית לנד רובר לישראל, מיהרה לתייג לעצמה יצרנית בעלת שם - גרייט וול (על שם החומה הסינית הגדולה). המוצר הראשון של החברה בישראל (לפחות עד שתפנה את מדפיה מכלי הרכב האחרים שברשותה שגנבו את עיצובם מפיאט, טויוטה ואחרות) הינו סטיד - טנדר עבודה שמכוון למעמד הפועלים ישר בפוני. המבחן העמיד בפניו שאלות קשות, האם הוא הצליח לענות?
מרחוק, מיליון דולר. מקרוב?
איך נאמר זאת בעדינות? מכוניותיה של יצרנית הרכב הסינית גרייט וול, לא נתברכו במקוריות, בלשון המעטה. רובן ככולן שאלו באופן לא חוקי את עיצובן ממכוניות אחרות שכולכם מכירם. גם סטיד עושה זאת, קצת איסוזו D מקס, הרבה מאזדה BT-50 ועוד כהנה וכהנה והמקבילים לעבודה שלו, אבל נניח לו מחמת הספק בעניין זה. כי המפגש הראשוני עמו, כשמבחינים בו בראשונה, כרוך כמעט בהתפעלות. הטנדר הזה פשוט נראה טוב, לפחות מרחוק. חלק ניכר מכך הודות להשתדלות בבחירת צבעים חריגים (כתום?!).
אולם כשמתקרבים, הסטיד חייב לכם 50 שקל. גם מבלי להשתדל וגם עין לא מקצועית תבחין בנקל כי משהו כאן לא כשורה. משהו כאן לא מתחבר נכון והכוונה היא למשטחי החוץ שלו. לא, לא מדובר בתאונה היסטורית, אלא רק בהרכבה רשלנית. רוצים דוגמה? רכב המבחן הציג מרווחים לא תואמים בחיבור דלת הארגז האחורית, במיקום מכסה המנוע, הדלתות ושאר חלקי מעטפת. גם המיקום של הגלגל האחורי בצד הארגז האחורי לא מוסיף לו חן ורק פוגע בנפח ההטענה החשוב כל כך (בשל התקנת מכל גז בתחתיתו, במקום פגיע במיוחד).
הפשטות וחוסר תשומת הלב ממשיך גם בכניסה אל תא הנוסעים. שם מוצאים חומרים תעשייתיים באיכות נמוכה, מרווחים גדולים בין חלקי הפלסטיק ופשוט גימור רע. אם עברתם אל סטיד מאחד ממתחריו הקיימים בשוק, השוני לרעה יעקוץ אתכם מיד, כבר עם הלחיצה הראשונה על אחד מהמתגים בתא הנוסעים, עם סיבוב בקר המיזוג, עם ניתוק תפס החגורה ממקומו. למרות שהיה חדש כמעט לגמרי, תא הנוסעים הזה הרגיש לא טוב בהרבה מזה של טנדר יפני מקביל בן עשור או יותר וגם בהשוואה לזה צפוי כאן קרב צמוד.
התמקמות בשורה הקדמית מגלה מושבים בסיסיים למדי, הן בתמיכה והן באיכות שלהם, למרות הניסיון לעטוף את אלו בעור (גם כן באיכות ירודה). מלפנים המרחב סביר, אך מאחור צפוף בהרבה והמושב מרגיש קטן ומפנק כמו ספסל אולם ספורט. רכב המבחן צויד במערכת שמע מתקדמת הכוללת גם ניווט ודיבורית בלוטות', אבל הניסיון לשדרג את הקבינה הזו עם אבזור חריג (ויש הרבה ממנו), לא צולח במקרה זה.
רועד, רועש, לא סוחב
גרייט וול סטיד מצויד במנוע בנזין 4 צילינדרים בנפח 2.4 ליטר ומערכת גז להוזלת התפעול השוטף. זה מפיק 125 כ"ס ב-5,250 סל"ד ו-21 קג"מ ב-2,500 סל"ד. לא, אתם לא טועים, אלה נתונים דלים במיוחד, גם ברכב עבודה מסוגו. רכב המבחן צויד במערכת גז (LPG) שהיבואנית מציעה כאופציה בתמורה לעלות של כ-10,000 שקל או בתשלום חודשי קבוע של 269 שקלים למשך 36 חודשים, אך הדבר לא מסייע בשיפור יחידת הכוח הפרימיטיבית הזו.
אמנם בהתנעתו ובמצב סרק המנוע נותר חרישי ובקושי מורגש בפעולתו, אך כבר עם התחלת הנסיעה (או הניסיון להתחלת נסיעה - ידית ההילוכים גילתה שוב ושוב סרבנות להיכנס למפרצי ההילוכים) המנוע הופך לרועש במיוחד. אבל לא רק לרועש, אלא גם לבעל ויברציה טורדנית שמחריפה ככל שעולים בסל"ד. תמשכו הילוכים מעבר ל-4,000 סיבובים ותתקלו בחיספוס טרקטורי אלים ונראה כאילו עוד רגע כמה מהבוכנות תנתקנה מהטלטלים ויעופו לשמים. אבל לנהג הסטיד אין כל כך ברירה - הוא נאלץ למשוך את המנוע לסל"ד "גבוה", שכן בסל"ד הנמוך תפוקתו של זה חלושה עד מאוד.
ה"חוויה" לא מסתיימת בשאון מנוע לא סביר. אל הקקפוניה מצטרפים גם שלל רעשים מכאניים מתיבת ההילוכים ומגל ההינע (דרייב-שאפט) שנוקשים ושורקים לאורך כל הדרך ומרגישים כאילו עוד רגע יצטרפו אל בוכנות המנוע המותשות בהתאבדות המונית. רוצים עוד דוגמה? שלבו להילוך אחורי בעמידה, רגע לאחר שעצרתם מנסיעה לפנים. אם תצליחו להתגבר על הסרבנות של הידית להיכנס למפרץ ועל רעש ה"כחחחחח" בגיר, המתינו למכה בגל ההינע. עד מהרה כל הטרטור הזה גורם לנהג להרפות מהכל ופשוט להפיק ממנו את המינימום הנדרש - רק שיגיע ליעד ויעזוב אותו בשקט.
לא בולם, לא פונה, לא נוח
אין ספק שמרבית הדרכים בסין מעמידות אתגרים של ממש בפני כלי רכב שם, אולם קשה להבין איך בכבישינו המודרניים יחסית, הסטיד ממשיך להפגין רפיון ודלות. נסיעה במהירות חוקית באוטוסטרדה משחררת שאון צמיגים בולט שמוחזר מהכביש, המנוע רוטט ורעשי הרוח מנשבים מכל פינה כמעט ולא, לא נשכח אף חלון לא סגור. ב-100 קמ"ש פועם המנוע ב-2,500 סיבובים בהילוך החמישי, אך מאחר ומדובר בסטייה של 10 קמ"ש מהמהירות האמיתית ע"פ מכשיר ה-GPS, מהירות המנוע הנכונה לשיוט מדויק על 100 קמ"ש הנה כ-2,800 סל"ד וזה אומר עוד יותר רעש, עוד יותר ויברציות.
זו אולי הייתה טעות לנסות ולקחת את הסטיד לכבישים מפותלים, אבל גם כשלא משתדלים לפנות עמו בקצב מעט מעל לחוקי, הסטיד מגלה חוסר תחושה ודיוק מוחלט בהיגוי ואף רכינה כבדה על המתלים בפניות. גם על האחיזה שהצמיגים מייצרים אי אפשר כל כך לסמוך. אותו הגה גם מציע מהלך ארוך במיוחד של 3.75 סיבובים מנעילה לנעילה, מה שאומר שיש להפעיל את הידיים בנדיבות בביצוע תמרונים הדוקים וגם אז מוצאים שלסטיד יש רדיוס סיבוב של רכבת משא.
והבלמים? עוד נקודה שאסור לשכוח, ולא לטובה. דוושת הבלמים של הסטיד מרגישה ספוגית מאוד וגם הנשיכה של הבלמים רחוקה מלספק. גם כשהרכב ריק ממטען, די במספר מצומצם של האטות מוחשיות ממהירות דו ספרתית גבוהה כדי כמעט להוציא את אלה מכלל פעולה. הדעיכה בכוח הבלימה מופיעה מהר מאוד ורגעים ספורים אח"כ גם מגיע ריח חריף ומעושן שמודיע חגיגית שמשהו שם למטה מתחמם ומאבד שפיות.
גם בסעיף הנוחות אין בשורה. המתלים הקדמיים בסטיד רכים יחסית והאחוריים קשיחים לטובת נשיאת משקל, אבל השילוב הזה לא מפיק אפילו טיפה של נחת לחוליות גב הנוסעים. הסטיד ממהר להתרסק על שיבושי אספלט, לחבוט וממש לאלץ נסיעה איטית יותר.
לא בהכרח משתלם
קשה לנו להיזכר במבחן שממנו חזרנו עם כל כך הרבה ביקורת וכל כך מעט מחמאות, אבל הסטיד פשוט נכשל במשימה. הוא אולי מתאים לשווקים מתפתחים בהם התחרות מול רכבי עבודה אחרים קלה יותר בשל פערי מחיר מורגשים מאוד. אולם אצלנו, עם תגי מחיר של החל מ-134,900 שקל לגרסת ה-4X2 הבסיסית או 147,900 שקל לגרסת ה-4X2 המאובזרת (עדיין ללא מערכת גז), או 157,900 ועד 168,900 לגרסאות ה-4X4, הפער לא גדול מספיק לזכותו של הסטיד, בטח שלא מבחינת המוצר עצמו ואיכותו. זהו כלי גס, חסר עידון, רחוק מהמודרניזציה ודל בתמורה ואין זו חכמה לשלם מעט (יחסית) על רכב חקלאי שכזה.
נוכחות יש לו בהחלט וגם מערכת השיווק של חברת המזרח מצליחה ליצור סביבו עניין רב (כ-30 יחידות מתוך הקצאה של 350 יחידות נמסרו ללקוחות) - כל נהג טנדר שנתקל בנו, מהר לברר כמה פרטים אודותיו ואף סיפר כי הביע בו עניין. אולם הסטיד פשוט אינו בר תחרות לטנדרים המקבילים, בייחוד בשוק שאיבד טוטאלית את ההכרה מצד רשויות המס. רכבי עבודה משומשים כמו איסוזו D מקס, טויוטה ויגו או ניסאן ווינר בני מספר שנים עדיין יהיו טובים ממנו.
מפרטים ומחירים של גרייט וול סטיד במדריך הרכב
עוד מבחנים והשקות בוואלה! רכב
ספרו לנו מה אתם חושבים על גרייט וול סטיד בפייסבוק של וואלה! רכב
