צילום: דייב שחר
עריכה: בת גולן
כשקיה ויונדאי הגיעו לראשונה באמצע שנות התשעים, הם היו מושא ללעג ולקלס כמעט בפי כולם. למען האמת, כמעט שבצדק, משום שהמכוניות הקוריאניות נראו, הרגישו ונסעו כמו משהו שרק במקרה הונח על ארבעה גלגלים ובחזיתו נדחף מנוע חלוש. אולם, השנים חלפו והחברות הקוריאניות שהתאחדו השתפרו והפכו למעצמת יצור מכוניות הרביעית בגודלה בעולם. במדינה האפונית שלנו, יונדאי מככבת במקום השני בטבלת המסירות, קיה במקום השמיני (ב-2010) ושתיהן עושות כאב ראש למאזדה המובילה.
מה הלקח מכל זה? לטעמנו, הוא ברור - אסור, אסור לזלזל באף מותג ולא משנה מה מוצאו. זו הסיבה מדוע אין מקום להיתפס לדעות קדומות במפגש הראשון של עמישראל עם המכונית הסינית הראשונה שמגיעה אלינו. ובכל זאת, רמת הסקרנות שלנו עלתה מאוד טרם המבחן. אז איך היא באמת ומה סיכוייה בישראל? בואו לגלות.
בריטית לשעבר שיש בה הכל?
זמן לא רב לאחר שרובר הבריטית נאספה אל אבותיה ונעלמה בין דפי דברי הימים של תעשיית הרכב הבריטית, באו הסינים, ניקרו את שאריות הבשר מהגופה וחזרו הביתה עם השם MG וזכויות ייצור כלי הרכב של המותג. כעת, אחרי שהחבר'ה האלה עשו שיעורי בית שכללו למידה איך עושים את העבודה האחרים (בעיקר פולקסווגן), הם משחררים את ה-550. משפחתית גדולה ומרשימה שמבוססת על רובר 75 עליה השלום.
במבט ראשון במפרט הטכני שלה וברשימת האבזור, העולם מיד נצבע בוורוד. קבלו דוגמאות: בחזיתה מנוע 1.8 טורבו עם 161 כ"ס ותיבה אוטומטית עם 5 הילוכים. בתא הנוסעים יש מושבי עור חשמליים, בקרת אקלים מפוצלת, גג שמש, בקרת שיוט ומערכת שמע (עם שקע USB וקוראי כרטיסי זיכרון) הנשלטות מההגה, מנופים להעברת הילוכים מאחורי ההגה, שני מסכי TFT, גימור עץ והקטלוג אפילו מראה תמונות יוקרתיות של לוח מחוונים שעוצב בהשראת מסלול המירוצים סילברסטון. רשימת הבטיחות מלאה וכוללת בקרת יציבות, בקרת משיכה, בלמים מאווררים מלפנים ומאחור, 6 כריות אוויר, ABS, קדם מותחנים לחגורות הבטיחות ועוד.
אכן יש בה הכל. מדהים. אין ספק שהם לומדים מהר הסינים האלה והם בהחלט ציידו אותה בכל מה שתצפו למצוא במכונית יוקרתית מגרמניה ואפילו יותר מכך.
מפגש ראשון
הרושם החיובי ממשיך גם כשפוגשים בה פנים אל פנים. מלבד פרופיל מעט אנמי שמושפע ישירות מהחישוקים (16 אינטש) שנראים קטנים עליה מדי, היא נראית לא רע בכלל. מאחור היא הזכירה לנו את הלקסוס GS ומלפנים את פולקסווגן פאסאט וניסינו, באמת שניסינו למצוא בה פאקים. פאקים במרווחי הרכבת הפחים, בהתאמת מכסה המנוע, בפלסטיקה החיצונית ו... כלום. היא באמת בסדר! יש גם שפע של מקום במושב האחורי ויש תא מטען נדיב וקל להטענה. מעולה.
את הירידה ברמת האיכות מתחילים למצוא אחרי שנכנסים אל תא הנוסעים, אבל גם שם לא מיד. מחד, בכל הקשור לעיצוב הכללי, גם כאן אפשר לסמן V. הקבינה מפוסלת היטב, הצבעים משרים רוגע וגם מרקם חלקו העליון של הדשבורד מזכיר, אולי מדי, את זה של מכוניות פולקסווגן, אבל אין כאן באמת מקום להתלונן.
את התלונות אפשר לשמור לטאץ' הסופי המפוספס. זה מתחיל בגימור העץ שנראה ומרגיש זול להחריד, ממשיך בחוסר עידון בפתיחת תאים ומחזיקי כוסות, בצלילים הלא מחמיאים שמפיקה ידית ההילוכים בשימוש בה וה"קליק" הזול שמפיקים המתגים שבה וזה עוד לפני שמתחילים לנהוג בה.
כוח סביר והחלשות לא סבירה
התחלת הנהיגה ב-MG550 אינה שונה לרעה מכל מכונית אחרת אותה אנו מכירים. להיפך. את המושב מכוונים חשמלית (מצאנו קושי קל בכוונון גובה המושב, בייחוד להנמיכו והוא גם קצר ופוגם בנוחות לאורך זמן) וההגה מתכוונן גם למרחק (היינו שמחים אם היה מגיע קרוב יותר לגוף) והתחושה מאוד אוורירית במבט כולל החוצה. אולם, הראשון לקלקל את החוויה היה גלגל ההגה. זה קליל להחריד במשקלו ומאוחר יותר גילינו ששום תחושה מהגלגלים הקדמיים לא עוברת דרכו ומשקלו הקל גורם לעצבנות יתר בשיוט. הוא עדיין חד ומהיר, אך ללא ספק הרגיש כמו אחד ההגאים הפחות נעימים לשימוש שפגשנו מעולם.
גם המנוע ותיבת ההילוכים מתקשים לקבל ציון יותר מבינוני. מגדש הטורבו אמנם מפיח במנוע הקטן חיים ודף הנתונים מדבר על 10.8 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 205 קמ"ש, אבל הביצוע מפוספס. בניגוד למצופה, את הכוח המנוע מספק רק בקרבת 4,000 סל"ד, למרות שהמומנט של 21.9 קג"מ מושג כבר ב-2,500 סל"ד, לפחות על פי דף הנתונים ובסל"ד גבוה זה המנוע נעשה רועש, מחוספס וחסר עידון עד כדי שמאוד לא נעים למשוך אותו לסל"ד גבוה יותר (שם הוא דווקא נושם היטב) בשל השאון העולה ממנו.
תיבת ההילוכים ממשיכה את הקו המפוספס וחמשת יחסי ההעברה שבה לא מסייעים למנוע לנצל את מה שיש כראוי. ישנם לא מעט חורים בין ההילוכים (בייחוד בין 1 ל-2 ובין 3 ל-4), פעולתה נוקשה תחת עומס והשימוש במנופים שמאחורי ההגה (במצב ספורט) לא משפרים את המצב. להיפך, ישנה השהיה של כשניה וחצי בין הלחיצה על המתג להעברת ההילוך בפועל. נקודה שלילית במיוחד אנחנו מעניקים לבלמים. מעבר להיות דוושת הבלם ספוגית מאוד וחסרת תחושה, בכל מהלכה הראשוני ועד לאמצע, אין כל השפעה על עצמת הבלימה ואז בנקודתיות מרגיזה, מתגבר באחת כוח הבלימה, אך גם זה היה רחוק מלספק. בתנאים מעט תובעניים יותר, הבלמים מיהרו להתחמם, להסריח ולהיחלש באופן ניכר. נקודה שלטעמנו, גם היבואנית צריכה לתת את הדעת אליה.
עם זאת, למרות העומס הרב שהעמדנו בפני המנוע, צריכת הדלק במבחן שלנו עמדה על 8.9 ק"מ לכל ליטר דלק וזה לא רע.
מכונית המבחן שנמסרה לידנו עברה רק כ-2,500 קילומטרים, אך ככל הנראה הספיקה לעבור חיים קשים ואולי אפילו תאונה קלה בצדה השמאלי. זו יתכן הסיבה לקרקושי הפלסטיק הרבים שנבעו מדלת הנהג ופגמו בחוויית השימוש.
חדשה לא חדשה
בסופם של ימי המבחן ולמרות שלא ערכנו לסינית החדשה מבחן משווה מול אחת ממתחרותיה בקבוצה, קשה לראות אותה מתמודדת בהצלחה עם יריבה ישירה מקבוצת המשפחתיות הגדולות. יש ל-MG עור בשפע ואבזור עשיר, אבל היא נופלת בסעיפי האיכות והנוחות, היא תתקשה בסעיפי העידון והשימושיות של המנוע ותיבת ההילוכים והניסיון להראות יוקרתית מבלי ניחוח אמיתי של יוקרה, גורם לה להראות כמשתדלת מדי מחד וכנכשלת מצד אחר.
גם מהיותה מבוססת על מכונית מיושנת למדי, הרובר 75, היא מרגישה כמכונית שבילתה כבר לא מעט שנים וקילומטרים על הכביש. אין לנו ספק שה-MG550 תמצא לקוחות בישראל, לפחות 350 המכוניות שאישר משרד התחבורה להביא בשלב זה לצורכי בדיקת התאמתן, אבל נכון לרגע זה, היא לא מהווה איום כלפי סקודה סופרב, מאזדה6 ודומותיהן, בטח שבמחיר של 150 אלף שקל (לרכב המבחן המאובזר).
.