מבחן: טויוטה פריוס פלאג-אין

הפנטזיה של טויוטה היא חלום פרברים: אדם חוזר לחיק משפחתו אחרי יום עבודה מפרך, מחנה את הפריוס בחניה מקורה, מתנדנד למטבח, אוכל, מתקלח וקורס לישון. בבוקר מתעורר, לוגם קפה, מחבר את הפריוס ל-10 שניות לשקע החשמל, והנה לרשותו 200 ק"מ שקטים ונקיים; לא דלק מטנף, לא חשבון חשמל שמן, ומצפון שקט מול ארגוני איכות הסביבה. העתיד כמו שחזו האופטימיים כבר פה. בעוד עשרים שנה.

טויוטה היא יצרנית הרכב הגדולה ביותר בעולם. היא אחראית למכונית הנמכרת ביותר בכל הזמנים ( קורולה), על ההיברידית העממית הנמכרת מסוגה, ועל לקסוס שייצרה את מכונית הפאר ההיברידית הראשונה בתולדות הענף. הדור הראשון של הפריוס יצא לכביש ב-1997 וכבש את ארה"ב. זה שאחריו שווק ב-2004 ואוטומטית קיבל מעמד כאחד המוצרים המבוקשים על הפלנטה הגוועת.

חמש שנים אחרי כן הוכשר הדור השלישי, אולם החגיגה הייתה מהולה במתח, שכן טויוטה פריוס לא הייתה לבדה. מולה התייצבה, במגרש הבלעדי עד אז, הונדה אינסייט ההיברידית (ועקיצה בדמות ה-CRZ לא אחרה לבוא). גם סערת קריאות התיקון הייתה בשיאה (דוושות האצה נתקעות) והסתמן שטכנולוגית הטעינה הביתית לא תהיה נחלתה הבלעדית, שכן ג'נרל מוטורס הבשילה את הוולט ההיברדית לקראת השקה ב-2011. את הפלואנס החשמלית לא ספרו.

פריוס פלאג-אין היא כאשנב או קדימון אל העתיד. ומובן שחברת ענק כמו טויוטה חושקת בעוד רבת מכר שתפורה לאקלים של המאה ה-21, שבה כל דבר, זולת יד אנושית, מתחבר לחשמל. בישראל, הובאה פריוס פלאג-אין לצורך בחינה ותקן, ולפיכך מוגדרת אב-טיפוס על בסיס דגם הראווה מ-2010. כנגזר מכך, לא כל מה שמותקן בה כעת יופיע בגרסה הסדרתית (וזה מעודד כי יופחת משקל והנתונים יהיו טובים יותר). על ההבדלים הטכניים נעמוד בהמשך.

במפגש מולה אין הפתעות. הפערים החיצוניים בינה לבין הפריוס ההיברידית דקים מאוד, ואלה מסתכמים בקישוטים קוסמטיים בעיקר: כיתובים כחולים על ספי הדלתות בחסות האקולוגיה, סימול קטן מאחור והן על הקשת הימנית, שקע טעינה בדופן הקדמי ו...זהו, פחות או יותר. תהיה אופציה לציידה בצמיגים בעלי מקדם חיכוך נמוך לטובת חסכון.

חלל הפנים משרה אווירה נעימה. יש מקום ומרחב לכולם והכול ארוז במעין חבילה עתידנית. התפאורה היא ממש כמו פיקוד על חללית לעומת משפחתיות קונבנציונליות. זאת בין היתר בזכות שילוב בהיר של גוונים ודפנות, מתגים גדולים, וצגים אלקטרוניים במרכז ובקומה העליונה של הדשבורד (שסובל מתאורה חשוכה עם משקפי שמש על העיניים).

המושבים רחבים ומתאימים כמעט לכל מידה אנושית, אבל התמיכה הצידית קצת לוקה בחסר וגם לא נוח בגב – צריך לכוון את הידית ברגישות כדי לקלוע לתנוחה הנוחה. ההגה מתכוונן לעומק ולגובה, עמדת התצפית טובה (למרות שהפרונט מתעגל מטה וקשה לראות איפה הגבול) ובגדול, העיצוב מסביב נחמד ומזמין. התעלה העבה במרכז וידית ההילוכים הגמדית יוצרים הנדסת אנוש לא שגרתית. החומרים די בסדר, ותא המטען יתפח ל-446 ליטר בדגם הסדרתי (403 ל').

המערכת ההיברידית של הפריוס פלאג-אין, אינה שונה משמעותית מהפריוס ההיברידית - היא חולקת עימה כמעט הכול, פרט לאפשרות הטעינה וסוג המצברים (ליתיון איון עם 56 תאים לעומת ניקל היידריד עם 168 תאים). מנוע הבעירה הוא בנפח 1.8 ל' בעל הספק של 98 כ"ס ב-5,200 סל"ד ו-15 קג"מ ב-4,200 סל"ד. לצד זה שוכן מנוע חשמלי לו 80 כ"ס, וביחד מצטברת תפוקה (היברידית, לא משוקללת) של כ-133 כ"ס. התיבה המשודכת למנוע היא רציפה.

ברירת המחדל של המערכת היא להתחיל את הנהיגה על המנוע החשמלי, בתנאי שהמצבר טעון במלואו (90 דקות בלבד משקע הבית). המפרט טוען כי המרחק המרבי הוא 21 ק"מ (23 ק"מ בגרסה הסדרתית), ועד 750 ק"מ ריאלים - טווח נסיעה משולב. אם משווים זאת לפריוס נטולת הטעינה לה 2 ק"מ חשמליים, כאן תוכלו לפתח מהירות של עד 96 קמ"ש מבלי לערב את מנוע הבנזין. זה נכנס רק תחת מאמץ ומסייע בעת הצורך, אך כל עוד נמצאים בעיר ועם רגל קלה על ההאצה, הוא מחכה לפקודות על פי הנדרש.

הנהיגה בפריוס-פלאג-אין לא מתאימה לאנשים עם חרדות. אם לתאר את החוויה הרי שהיא קצת מזכירה עליה במעלית, רק לאט יותר ובלי ריח של חדר מדרגות. מכל מקום, מד המרחק, בעת ההתנעה, מורה 20 ק"מ חשמליים וקצת עם היציאה מחניון יוניון מוטורס בתל-אביב. אלא שכבר עם הפעלת המיזוג, אורות הדרך ורדיו, צונח הטווח ל-18 וממשיך לצלול מטה בהדרגה על רחוב יגאל אלון. עוברים כמה רמזורים, ועוד כמה, מגיעים לירידה לאיילון צפון וממשיכים בדרך והנה נשארנו עם 16 ק"מ.

מאיצים צפונה, עולים במחלף ההלכה, מסתובבים עוד קצת והמצבר כבר ב-13 ק"מ בלבד. מאיצים בחוזקה בהזדמנות הראשונה, והפריוס מגיעה ל-100 קמ"ש ב-11 שניות. לא רע למשקל של 1.53 טון. מסביב לה מתאספים כמה סקרנים ששואלים "למה לוחיות המבחן", ואחרים להם פריוס ישנה יותר (בכל זאת תל-אביב) מנסים לברר בהחלפת דעות ביניהם, אם לפניהם עומד "הדגם החדש".

באחד הרחובות הצפופים חושפת הפריוס בעיה כפולה: א. שדה הראייה לא משהו בכלל, ובהחלט צריך להעיף מבטים תכופים עם כל הגוף ולצדדים בכל תנועה קטנה. ב. המנוע החשמלי כל-כך שקט, בלתי-מורגש בחוץ, עד שעוברי אורח לא שומעים אותה מתקרבת אליהם וזה עלול להיות מסוכן. ישנן כמה יצרניות, לוטוס ביניהן, שהמציאו פטנט שפותר את הבעיה הזאת עם מנגנון צלילים ייעודי לרכב חשמלי. פה אין, וגם לא יהיה ככל שידוע. קחו את זה בחשבון אם בתי-קפה הם דבר שבשגרה.

יורדים לדרך נמיר ומגיעים לכביש החוף. קצת כוח על המצערת, עוברים למהירות תלת-ספרתית ומנוע הבנזין ניעור לחיים בצליל מחוספס. לקראת הרצליה נקלעים אל הפקק היומי ליד מחלף הסירה, ושוב המערכת החשמלית נוטלת את האחריות לפלוט אפס זיהום אוויר ולנוע בחרישיות. מתגלגלים בין ערמות הליסינג ומביטים בצגים, בחרדה כמובן, אל עבר ההתראות. הסימון מראה שנשארו פחות מ-2 ק"מ. עד שמגיעים לרשפון מגרדים את תחתית המצבר, ואת היתר מחסלת המכונית על הדרך ומשדרת בצגים שהסוף קרב ובלתי נמנע. זהו, נגמר.

אחרי החגיגה האקולוגית חוזרים דרומה, עולים לכבישי יהודה ובודקים מה נותנת המכונית בסעיף הדינאמי. התנהגות הכביש, למרות המשקל הגדול, די בטוחה. היא אמנם מרגישה עצלה וגמלונית, ואפילו מעוררת מחלת-ים לעתים, אבל התנועה של הבודי השמנמן לא מפרה את הביטחון של הנהג. הבלמים לעומת זאת היו יכולים לצבור יותר מחמאות עם נשיכה יותר חזקה, שכן החרטום קצת מתנדנד בהעברות משקל. מנגד, נוחות הנסיעה לא נופלת מהרף הקבוצתי, אך נרשמה חבטה מידי פעם שאינה נעימה לישבנים.

התעשייה מוכנה לקדם פתרונות ידידותיים לסביבה, כמו פריוס פלאג-אין. הרעיון של מכונית היברידית, משפחתית ונטענת משקע הבית, עם טווח נסיעה נקי של 20-23 קילומטרים בעיר מפתה את בעל הבית לפנות אל הרכב האידיאלי לכאורה. הבעיה היא, שבשביל להיות חבר בכנופיית הירוקים – Made man בלקסיקון המובסטרים, אתה גם צריך להיות עם כיסים עמוקים, בדיוק כמו החבר'ה הטובים.

עלות הכניסה לפיכך עומדת על 200 אלף שקלים. ואולם התעריף הסופי יקבע רק על ידי רשות המסים, כאשר זו תכריז על גובה המס לרכב כלאיים (היברידי) מול רכב חשמלי. הניתוח יכול להסתיים בקיזוז של 30 אלף שקלים, קרי, פריוס פלאג-אין על הכביש ב-170 אלף שקלים בעוד פחות משנה. הטענת המכונית מרשת החשמל הביתית אגב, עתידה לעלות לצרכן כ-2 שקלים אך גם כאן, מותנה הדבר באישור ממשלתי לחבר את האוטו לשקע בבית, ולא להיות כפופים לעמדות טעינה חיצוניות.

לסיכום, עולה שאלה גורלית של תועלת מול מחיר. גם בתמורה ל-170 אלף שקלים, נניח, עדיין מדובר במכונית היברידית עם יכולת מוגבלת לעיר, שאין לה יתרונות עצומים על משפחתית מודרנית מצוידת במנועים קומפקטיים ומוגדשים, שלא להזכיר יכולות אחרות אותן ציינו, ושנפקדות מהפריוס. נכון להיום, פריוס-פלאג-אין היא פנטזיה שהגשמתה תלויה בטכנולוגיה הרבה יותר מתקדמת שאיננה בהישג ידנו. בינתיים, יש חלופות אחרות.

עוד מבחני דרכים בוואלה! רכב

כנסו לדף הפייסבוק שלנו