נכתב לא פעם שמקור ההשראה למכונית הספורט המשפחתית טמון בפולקסווגן גולף GTI. זו הנחת יסוד נכונה, אבל רק בחלקה: הגולף החמה תוכננה כמכונית קטנה בסיעור מוחות מזדמן ותפחה והשמינה לאורך שנותיה. מי שהייתה אחראית להחייאת הקטגוריה והמצאתה מחדש היא סובארו אימפרזה טורבו ב-1993. ואם לדייק עוד יותר, האיש שמונה כשגריר לעניין הוא נהג הראלי המנוח קולין מקריי; הסקוטי המעופף לקח מכונית סדאן אפרורית ואנונימית עם ארבע דלתות ותא מטען נפרד, והכתיר אותה לכוכבת בינלאומית על מסלולי הראלי, לפוסטר הכי לוהט בחדרי נערים, ולאלופת השכונות בערוב ימיה. מיצובישי אבו פשוט הלכה בעקבותיה בזכות רצף התארים של טומי מאקינן.
את ההצלחות שמקריי חולל בסובארו, לפחות בשנים הראשונות, הוא כשל לשחזר בפורד, שם חתם ב-1998 ועזב על רקע מחלוקות על שכרו. אול, הקרע בין הצדדים לא האט פיתוח גרסאות מוסבות לכביש וניסיונות לגזול מסובארו את התהילה בקרב המשפחתיות המושחזות בתחילת שנות ה-2000 ואחריהן; קודם עם גרסת ה-RS ובמקביל השקת מהדורות ST "מתונות" שתקלענה לטעמו של הנהג הספורטיבי חסר הניסיון - ומי שבכיסו מעט פחות לירות שטרלינג ודולרים.
ועתה, לאחר דחיות רבות, ובצל גוויעתן הממושכת של אימפרזה טורבו ו-STI, דלק מוטורס הנחיתה בארצנו הקטנה את ה-ST החדשה. ראשי התיבות מאחרי הכיתוב מתרחבים ל-Sports Technologies, והמשמעות היא שזו אינה עוד פוקוס ליסינג שתיקח אתכם מנקודה א' ל-ב' או למכולת מבלי להזניק את הדופק לשחקים. כל שנותר לגלות הוא, עד לאן מגיע האטרף ואם התמורה למחיר מצדיקה את הציפיות ממנה אחרי שנים של המתנה מורטת עצבים.
צהובה כמובן, וגם מושכת אש מכל כיוון
גוון החרדל של מכוניות המבחן הוא פשוט מקור לעימותים. תחשבו על קופסת טונה פתוחה שמושכת אליה עדר חתולים רעבים עם רעל בעיניים. לכך צריך להוסיף ספויילר "מסיט רוח" על הזגוגית, חישוקי ענק וגחון שמחליף נשיקות עם האספלט. זו אינה ביקורת על הפוזה המוחצנת של הפורד, חלילה, אבל אין זה מפתיע שגם הפעם, בחילוף מכביש 5 אל כביש 4 נצמדו אל אחוריה של הפוקוס שוטרי מתנ"א רכובים על אופנועים והמתינו להתפרצות לא חוקית.
מצד אחד, מובנת הסקרנות (צריך הלא לדווח על עולות חדשות ו"מסוכנות") ומצד שני, המנהג הזה מכובדי השוטרים הוא פשוט מביך, מקומם ומוציא את החשק מכל פעילות מוטורית. מד המהירות בכל אופן הצביע על 93 קמ"ש בפלס של בקרת השיוט, כך שהפנקס נותר בכיסם.
הפוקוס ST מושכת אליה הרבה תשומת לב, חיובית וגם שלילית. זה לא במבט ראשון וגם לא בשני, אלא איפשהו במרווחים ביניהם. זוג הלוגואים ST שצבועים באדום ומושתלים בפגוש הקדמי ובדלת תא המטען, קטנים מכדי לגלות ולחשוף אותה מבעד למראה המשפחתי הקלאסי. אבל חדי העין, מי שמבחינים בפרטים אזוטריים ושולפים את האייפון כדי לתעד מאורע נדיר, מיד קולטים שזו אורחת מבוקשת ומפיצים זאת ברשתות החברתיות (כן, זה מכוון אליך חביבי עם האיביזה FR השחורה שחתך אותנו מימין).
את הקבינה של ה-ST צריך להפנים בהדרגה. זה מתחיל עם התפעלות ממושבי הרקארו המדהימים, עבור להגה ספורטיבי בחיפוי עור בעל כיתוב ST עליו, ידית הילוכים בצבע כסף, דוושות מוכספות וכלה בבקרת גדישה נפרדת מעל הקונסולה הראשית. יתר הפרטים הרגילים הם שעתוק של הבכירות בסדרת הפוקוס, אבל נוספו לה במגילת האבזור כל מה שרק אפשר לחפוץ במכונית משפחתית: חיישני גשם אוטומטיים, חיישני חנייה ועוד מערכות לצד בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט וכן הלאה.
הנדסת האנוש בפוקוס היא נושא שנוי במחלוקת: הקונסולה המרכזית על מערכת ה-SONY אולי נראית הרבה יותר "פוש" מהדגם הפשוט, אבל היא עמוסה במתגים וקשה להתמצא בה ולהבין מה שולט על מה ומתי. טוב איפוא שישנה שליטה כמעט מלאה על הכול מגלגל ההגה ובלוח המחוונים המידע בהיר ונקי וקל לקריאה.
איכות החומרים זהה בכל דגמי הפוקוס, כלומר גבוהה ורציפה במשטחים רכים ועמוקים, והמרחבים בסדר גמור - מקום לשלושה מאחור, ותא מטען בנפח 316 ל' (לא הכי גדול אבל יעיל). בידוד הרעשים קצת פחות טוב, אבל זו תוצאה של התגלגלות על צמיגי ספורט.
מנוע: תוציאו את מקלות האזניים
אין תחושה מרגשת יותר מלהניע מכונית ספורטיבית בלחיצת כפתור, ולחוש את הגל הראשון שיוצא מהמפלט הממורכז ישירות למפשעה. כל מה שמתחרש ברקע מושתק ברגע שחגורת הבטיחות עושה "קליק" וננעלת, הגוף מכונס אל מושבי הרקארו, הרדיו על MUTE, העיניים מרוכזות בצגים והיד מלטפת את ידית ההילוכים המוכספת. מקריי היה גאה במכונה הזו, ואפילו היה מחמיא לסאונד המגרגר שלטעמנו שני רק לסובארו GT המקורית והבוקסר המתכתי המבעבע. ואם אתם רוצים לקרוא לה "אסתי" הצעירה, להבדיל המיתוג, אתם מוזמנים.
מנוע ה-2.0 ל' אקו-בוסט של פורד בחזית - מיזוג של מגדש טורבו והזרקת דלק רב-נקודתית ישירה לחלל הצילינדרים, הוא בהחלט פיתוח מרענן, וזאת משום שהנפח צומק מ-2.5 ל' וחמישה צילינדרים בדור היוצא. אבל עזבו רגע את הסמ"קים ואת הידיעה שהוא משותף למונדאו המשפחתית (גברת מכובדת בזכות עצמה, כן); הפוקוס ST נתפרה למימדי היחידה הזו בצורה מושלמת: משקל של 1.4 טון לא מכביד עליה כלל וכלל, ואפילו אם תמתחו את גבול המנוע בעליות תלולות שהיו גורמות לכל משפחתית 2.0 ל' להרים ידיים ולהתאבד על האספלט, הפוקוס ST רק מבקשת לא להרפות מדוושת ההאצה לעולם.
על הנייר, התפוקה המרבית עומדת על 250 כ"ס ב-5,500 סל"ד ו-36 קג"מ מטווח של 1,700 סל"ד. על הקונצרט הזה מנצחת תיבת הילוכים ידנית לה ששה יחסי העברה, ובזמנים שמדדנו מאיצה הפוקוס ST ל-100 קמ"ש ב-6.7 שניות ובהאצות ביניים, בהילוך שלישי, היא מסיימת את היציאה מ-80 ל-120 קמ"ש בתוך 3.9 שניות בלבד. העוצמה של הפוקוס ST זורמת אל הגלגלים בערך מ-2,000 סל"ד, אבל היא מתחילה להתעורר ולהדליק את הנהג מעבר ל-3,000 טורים וממשיכה עד מנתק ההצתה בתחום האדום בנהמות כוחניות.
מחד, חילוף ההילוכים, כמו במגאן RS, לא מבריק ולא מעודד שימוש תזיזתי - מיקום משענת היד המרכזית מפריע ומוט ההילוכים לא עובר בתיבה באופן משביע רצון לגמרי. מצד שני, לא תצטרכו לבחוש בהילוכים בתדירות גבוהה במיוחד שכן המנוע רווי במומנט ומתיר להילוכים הגבוהים (3,4) למשוך אותה גם במקטעי כביש בהם נדמה שהיא מאבדת כושר סחיפה. ונדיר שזה קורה.
הלו, זה סטייג' אחד או שניים?
בפוקוס ST אתה לא רק משנה את דפוסי ההתנהגות כלפי השימוש הנורמלי (וההגון) ברכב משפחתי עם חמש דלתות, יש גם צדדים רבים של הציפייה והדריכות המותחת בכל הזדמנות שמתקרבים לשלט שהסימון עליו מציין עיקול חד, והכוונה להאט את מהירות הנסיעה.
הניתוח והמבחן של הפוקוס ST מתחילים קודם כל בתחושות מההיגוי שלה, או יותר נכון בהיעדרן. בניגוד לגרסת ה-1.6 ל' הרגילה מנועי ה-2.0 ל' מחוברים להיגוי חשמלי - וזה כשלעצמו טוב ונכון מבחינת חסכון במשקל, אבל עשוי להעניש את המשוב לידיים, אם הטכנולוגיה שמפקחת עליו אינה ברמה אחידה עם שאר תכונותיה של המכונית.
למרבה המזל, ברגע שמערבבים את הכול ביחד הפוקוס ST החדשה מצליחה לכווץ את הבעיות הקטנות למימדי אפונה, ולהפוך את חווית הנהיגה לקטע מסמר שיער שלא תרצו לסיימו עד שיאזל הדלק במיכל. המנוע האדיר שלה, בעל מנעד הצלילים המטריפים גורם לסערה כפולה הן עבור מי שבתוך הרכב והן עבור מי שמאזין לה מבחוץ; וכך זה ממשיך וממשיך בכל כמה קילומטרים כשפוגשים כביש פתוח לרווחה שמזמין לרמוס את המצערת עד הרצפה.
המתלים (מקפרסון עצמאיים בחזית ורב-חיבורי מאחור) הונמכו בסך הכול בסנטימטר אחד, אך אלה מכוילים דרך בולמים בעלי שיכוך קצר ומהיר, חדים בריסון, ולכן תקיפת פניות נעשית בביטחון מלא בשל התמיכה שמפגין המנוע ובסיועה של בקרת היציבות; עליות, ירידות, קפיצות, בלימות חריפות, הטיות גוף כבדות משקל, הפוקוס ST היא, לצורך ההמחשה - השותפה הארוטית לכל מבצע ותמרון שתחפצו בו. אתם חגורים אל מכונית שלוקחת נוסחה משפחתית פשוטה ומוסיפה לה ערימות של רוטב חריף.
בדרך חזרה מאטים את הקצב, הדופק חוזר לקצב נינוח, וזה המקום גם לאפשר לבלמים (דיסקים כפולים בחזית) להתאוורר ולבחון אם אפשר לחיות עם החיה הזו בדרך לעבודה. ובכן, הפוקוס ST היא לא המכונית האידאלית למשפחה, אבל היא מציעה נוחות נסיעה מתקבלת על הדעת, טיפול ראוי בכבישים משובשים בערים ואפילו צריכת דלק מרוסנת - 8 ק"מ לליטר תחת מאמץ, ועד 11 ק"מ לליטר בנסיעה בינעירונית. רק אל תנסו אותה במקומות חנייה צרים מידי, שכן יש לה פחות מ-1.3 סיבובים! בין נעילה לנעילה.
220 אלף שקלים, פוקוס ST אולי יקרה מידי?
וואו, אז איך נסכם את החוויה עם הפוקוס ST? אחרי שנהגנו ממש לאחרונה ברנו מגאן RS, קשה היה לדמיין מכונית ספורט שיכולה להשיב מלחמה לצרפתיה הפסיכית ברמת האקשן והאדרנלין. קשה, אבל לא בלתי אפשרי מתברר. הפוקוס ST היא ללא ספק מכונית שצריך לחלק אותה עם כותנות אשפוז. כשבוחנים אותה על פי הערכים שהיא מקנה לכם בהיבטים של נהיגה נטו, עם כל מה שמתלווה במונחים של סאונד, תחושות, ריגוש ויכולת לנתק את הנהג מהעולם ולרתום אותו למושב הכי חם בסביבה, היא שייכת ל"פרמייר ליג" של מכוניות הספורט.
למי שיכול, אין כאן באמת שאלה של תמורה למחיר. הפוקוס ST עולה 220 אלף שקלים, אבל גם המתחרות שלה מציבות תג מחיר דומה. היתרון המעשי של הפוקוס זוקף קומה ברף השימושיות עבור חמישה אנשים - ומאחר וגולף דור שבע עוד לא בינינו, הפוקוס היא המועמדת לראשות המפלגה.
במאזן הכוחות הנוכחי, היא פחות מופרעת מהמגאן RS שבתנאי מסלול תתגבר עליה ותהיה מהנה יותר. אולם, עבור איש משפחה שאוהב לנהוג, מעריץ ספורט איכותי ולא מוכן להתפשר על גיר אוטומטי/רובוטי ומנועים עצלים - ויש לו מספיק תעוזה ומימון לכך, מסע החיפושים עוצר כאן, אצל פורד פוקוס ST.
עוד הרבה מבחני דרכים בוואלה! רכב
פורד בוואלה! רכב
לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל
