אם מזדמן לכם לשהות בגרמניה החודש, יש לנו המלצה בשבילכם: בין ה-21 ל-25 במרץ, כדאי לקפוץ לתערוכת 'טקנו קלאסיקה' שנפתחת באסן. במסגרת האירוע המתקיים זו השנה ה-24 ברציפות, מרצדס תחלוק כבוד לאחת המכוניות החשובות בתולדותיה החוגגת ששה עשורים מרצדס SL.
המתחם הפרטי שהוקצה למרצדס-בנץ, משתרע על אזור נרחב של ארבעה דונם וקצת, ופרט לשלל דגמי ה-SL שיככבו בשטח על במות ענק, היא תחשוף את המכונית השנייה במספר שירדה מקו ההרכבה של ה-SL בשנות ה-50, בתום מלאכת שחזור מקיפה וקפדנית.
לשאלה מה עלה בגורלו של הרכב הראשון שיצא את המפעל, ובכן לכך יש תשובה מעניינת. מתברר שדגם מס' 001 של סדרת ה-SL, ושהיה בבעלות מנכ"ל מרצדס, נמחץ מתישהו בשנות ה-50 המאוחרות בשל טעות אנוש. אבל העותק השני, עליו מוטבע הכיתוב 194 010 00002/52, כאשר הספרה 2 מסמנת את המקום ברצפת היצור, נותר ועומד בארכיון החברה.
סופר לייט
לכיתובים ולוגואים בזמננו לא תמיד יש חשיבות (ולעתים זה סתם קישוט שכונתי). אבל כשדנים במרצדס SL, יש לצמד האותיות הללו משמעות טכנולוגית הקשורה לאופן שבו תוכננה. ה-SL, הן ראשי תיבות ל-Sport Leicht בגרמנית, כעדות למשקלה הצנום.
גרסת האב-טיפוס, נולדה בתקופת שיקום גרמניה מתוך חורבות מלחמת העולם השנייה. היא החלה את מחזור חייה על מסלול המירוצים ב-1951 כפיילוט. רוב החומרים נלקחו מגרסת ה-300 הקודמת הכבדה, ולכן התרכזו הצוותים בדיאטת כסאח. החלק הראשון בתצרף היה שלדת צינורות שמשקלה היה רק 50 ק"ג, ובזכות כך ובשל מכסה מנוע קצר וגג נמוך, מקדם הגרר עמד על 0.25 בלבד.
היתרונות של ה-SL לא באו לידי ביטוי בכוח, שכן כל מה שהיה לה הסתכם ב-175 כ"ס, לעומת מנועים בריטים ואיטלקיים שהיו גדולים עליה. המהנדסים של מרצדס פנו לשיטה מתוחכמת לפיה הם יצקו את המכונית מתרכובות רזות, כמו אלומיניום במכסה המנוע, הדלתות ותא המטען, והיתר ממתכות קלות, וב-1953 אף משכבות מגנזיום. כך יצא שהפערים בהקפות בסופו של דבר הצמטקו, וה-SL סגרה על כולם את הפער עם משקל כללי של כ-1.2 טון.
במשך שלוש שנים, רשמה הישגים ותארים רבים בזירות מגוונות החל מהמילה מילייה, 24 השעות בלה-מאן, וכלה בקאררה פאן-אמריקה במקסיקו.
בסוף 1953, מרצדס שאלה את הפלטפורמה של הדגם התחרותי, והפיקה את ה-SL300 שנועדה למכירה מסחרית. בחסותה, חנכה החברה שני אלמנטים חדשים: מנוע בנזין (שלושה ליטר עם 215 כ"ס) בהזרקת דלק ישירה לצילינדרים, והתקנת זוג דלתות השחף (גוולינג) מעל הראשים ב-1955. לזמנה, היא היתה המכונית המהירה ביותר בעולם עם 260 קמ"ש מרביים. גרסת הרודסטר נוספה ב-1958 עם 234 כ"ס.
פטנט דלתות השחף אגב, לא היה ללא פאשלות ותקלות. חלק מלקוחות מרצדס טענו שהכניסה למושב הנהג אינה קלה, משום שתקרת המכונית הייתה נמוכה. במרצדס ניסו לפתור זאת על ידי הוספת מנגנון מתכוונן לגלגל ההגה, אבל גם לאחר מכן לא חסכו מדיימלר ביקורות.
פגודה
ב-1963, עם מהפך פני התעשייה והתרבות, מרצדס השיקה את הפגודה 230. סדרת ה-W113 ירשה אמנם רשמית את מקומה של הגוולינג, בעיקר בגלל שמחירה של ה-300SL היה גבוה מאוד, אולם מעצבי מרצדס ובראשם פרידריך גייגר, חששו לוותר על המראה המיוחד של הגוולינג, ולכן שמרו על מרכוז הכוכב המוכסף בלוע השבכה, ועל קווי מתאר ספורטיביים בגוף נקי.
הפגודה התבססה על שלדת מרצדס סדאן מקוצרת ב-30 ס"מ. כמו הגוולינג, גם היא הורכבה מאלומיניום כדי לשמור על משקל נמוך ויחידות ההנעה תוכננו מחדש עם הזרקת דלק משופרת. כשהושקה בתערוכת ז'נבה, עם מנוע 2.3 ל' יעיל יותר (150 כ"ס), היא זכתה בהרבה מחמאות.
אחד האנשים הבכירים שהושם אחראי על פיתוחה, היה רודולוף אולנהוט, שתחת ידיו יצאה המרצדס 170V ב-1931, וכן גרסת ה-SLR לגוולינג ב-1955. פרט להיותו מהנדס רכב, היה מוכשר בנהיגת מירוצים, ולעתים אף התעלה על סטרלינג מוס ופנחיו. כדי להדגיש את יכולות הניהוג של הפגודה, לקח אותה למסלול מבחן בגבול צרפת-שוויץ, בסמוך לעיירה אנמסה באלפים.
אולנהוט טען שהמרצדס 230 SL תקרא תיגר על כל פרארי בקבוצתה. ובמסגרת נסיעת מבחן שערך למכונית, קבע זמן של 47.5 שניות, לעומת הפרארי 250 GT של מייק פארקס, נהג קבוצת הפורמולה 1 של פרארי לשעבר, שהצליח להקדים אותה בשברירי מאיות עם זמן של 47.3 ש'. ב-1971, אחרי קרוב ל-50 אלף יחידות, פסק ייצורה של הפגודה.
רוח חדשה
1972 הייתה השנה הראשונה שבה מרצדס חשפה את דגמי ה-SL וה-SLC. שני הדגמים קצרו הצלחה גדולה, ועם היצע מנועים רחב (2.8 ל' ועד 5.6 ל'), תיבות ידניות ואוטומטיות, פאר ברמה גבוהה וחזות מודרנית, מצאו לעצמן מקום אצל כל מי שנשבה בקסמה של מרצדס החדשה.
מרצדס השתילה למכוניות מנועי ששה ושמונה צילינדרים, בתפוקות שנעו בין 180 ל-240 כ"ס. רוב הגרסאות הבסיסיות צוידו בתיבות אוטומטיות שלושה הילוכים, אולם במשך השנים נוסף הילוך נוסף, והגרסאות החזקות יותר היו מבוקשות כשהן חמושות בתיבות ידניות עם חמישה הילוכים.
ב-1980, אחרי התנסותה החיובית של גרסת ה-SLC במירוצי ראלי, מרצדס רשמה את ה-500 החדשה (R107) לעונה הבאה, ואף החתימה בחוזה מנופח את וולטר רוהל כנהגה הרשמי. אולם לדברי מרצדס, לא הכול התנהל כשורה ברומן עם הנהג הגרמני, ומשם התקצרה הדרך לפרוש מהראלי, עוד לפני המירוץ הראשון. לפי דיווחים שונים, אחת הסיבות המרכזיות לנטישה, נבעה מכך שוולטר רוהל הביע חוסר שביעות רצון מאופייה של המכונית.
ה-SL של שנות ה-70 וה-80 נמכרה במשך 18 שנים, ובכך הייתה שנייה בוותק קו הדגמים, אחרי סדרת ה-G קלאס.
הדור הבא
ה-SL קלאס החדשה הושקה ב-1989. טכנית היא הייתה מכונית מתקדמת ועמוסה באלקטרוניקה. בין ההתקנים שלה אפשר היה לאבזר אותה עם מערכת מתלים בעלת שיכוך אדפטיבי, מערכות חשמל לחלונות, המראות, המושבים וגג נפתח.
בשלב ראשון, צוידה המכונית במנועים להם הספק של 190 ועד 326 כ"ס, אבל עם הופעתה של ה-SL600 ו-48 שסתומים, זינקה המרצדס ל-389 כ"ס. הנסיכה דיאנה המנוחה, הייתה בין הידוענים הראשונים שנהגו ב-SL, וכן השנויה במחלוקת שבהם לאחר שבבית המלוכה הבריטי כינו אותה "חוצפנית", על כך שהעזה לרכוש רכב מתוצרת זרה כשכולם נשבעו אמונים ליגואר.
בתחילת שנות ה-2000, לאחר 12 שנים, מרצדס השיקה את ה-R230. בפעם הראשונה, גרסת ה-SL נבנתה עם קורת-גג מתקפלת עשויה מפלדה, ובכך מיזגה שתי מכוניות, קופה וקבריולה, בגוף אחד. שבע שנים חלפו, ומרצדס הדקה את יחסיה עם חטיבת AMG וייצרה את ה-SL63 לה 525 כ"ס ממנוע 6.3 ל' V8, שגם נבחרה למכונית הפייס (הובלה) של סבב הפורמולה 1. גרסת ה-SL הבאה הושקה כאמור לא מזמן, שנה לפני ה-SLS AMG, והוכתרה מיידית לטובה, הקלה, והטכנולוגיות בכל הזמנים. עליה, תוכלו לקרוא כאן בהרחבה.
