עברייני תנועה כבדים לא חוששים ממצלמות המהירות

אם נדמה היה כי תכלית הצבת מצלמות המהירות החדשות היא ריקון של כיסי הנהגים בישראל, ולא הקטנת מספר המרצחים הנוהגים בכבישי המדינה, הרי שמנתונים שפורסמו לאחרונה ע"י משטרת ישראל, מצטיירת תמונה ברורה: כבר אין המדובר בהשערה - כי אם במציאות מצערת. עיקר דוחות המהירות נרשמים לכולם חוץ מלנהגים רוצחים בפוטנציה ומנגד, עברייני התנועה הכבדים אינם מוטרדים מהמצלמות.

לאחרונה , פורסם מחקר ע"י משטרת ישראל שמתבסס על נתוני ניתוח שנת 2010 , ממנו עולה כי במהלך השנה, נרשמו מספר דוחות גבוה ביותר – כ 200,381 דוחות תנועה על עבירות מהירות בלבד. מצלמות המהירות הניבו שלל בלתי מבוטל – כ-26% מהדוחות הופקו בצורה זו באמצעות כ-10-12 מצלמות המהירות, שעודן חולבות במלוא ההספק. רק 12% מדוחות המהירות שהונפקו באותה שנה היו על עבירות "הזמנה לדין", קרי לכידת נהגים שמהירויות נסיעתם היתה גבוהה מהמהירות המותרת ב-40 קמ"ש בכביש בין עירוני (מעל 130 קמ"ש) וגבוהות ב-30 קמ"ש מהמהירות המותרת בכביש בין עירוני (מעל 80 קמ"ש).

ומדוע עבריין התנועה כבד, אינו חושש מרפורמת המצלמות? שכן, אף אם הוא יצולם נוהג במהירות של 190 קמ"ש, המדינה לא תוכל ליטול את רישיון נהיגתו. כיצד? פשוט וקל, כפי שעשה לא מעט פעמים, הוא ייגש לעו"ד עם הדודה (אחת מיני רבות שיש לו ) או הסבתא והיא בלית ברירה תסכים לבקשתו להצהיר שהיא זו שנהגה ברכב.

למשטרה לא יהיו כלים להתמודד עם הטענה הזו כי את המצלמה אי אפשר להעיד, והתמונה לא ממחישה את תווי הפנים של הנוהג ברכב. גם הנקודות יירשמו ע"ש הסבתא ולא על שמו. כשהסבתא תגיע לבית המשפט, לא יהיה אפשר להחמיר איתה כ"כ, כי בניגוד למי שנהג בפועל, העבר שלה תקין.

אין ספק כי מדובר במתן עדות שקר, אולם מי שנוהג במהירות כפולה מהמותר, אינו מאופיין כבעל אישיות נורמטיבית, בלשון המעטה, ובמקרים רבים, גם לא מתבייש למסור עדות שקר. מישהו זוכר מתי הגישו כתב אישום בפעם האחרונה על עדות שקר?

ואם בעדות בעייתית עסקינן, הרי שזו העת "להודות" לאלפי המעסיקים במשק שמעניקים לנהגי רכבי הליסינג חסינות בפני עבירות מהירות שבוצעו על ידם : מנתוני הדו"ח המשטרתי עולה כי במהלך שנת 2010, כ 8,000 דוחות תנועה בגובה 750 ¤ הניבו לקופת המדינה סכום נכבד ביותר של כ - 24 מיליון ¤ . לא מדובר בטעות בחישוב, אלא במחווה של המעסיק שהעדיף לשלם קנס בגובה של 3,000 ¤ , ובלבד כי שמו של הנהג ברכב לא ייחשף ולא ייצברו לחובתו נקודות.ב 4,000 מקרים אחרים, מצאו לנכון החברות להיפרד מסכום שגבוה פי ארבע מגובה הקנס המקורי של כ-250 שקל, הכל על מנת להשאיר את זהות הנהג בעמימות.

ומצעד האיוולת נמשך במלוא תפארתו המצערת : מנתוני המשטרה עולה כי חלקם הארי של דוחות המהירות האוטומטיים והידניים. ליתר דיוק -37% נרשמו בשנת 2010 בגין עבירות המהירות הקלות ביותר שנתנות בשל חריגה של עד 25 קמ"ש מהמהירות המותרת בכביש בין עירוני (מהירות של עד 115 קמ"ש) וחריגה של עד 20 קמ"ש בכביש עירוני (עד 70 קמ"ש).

בניגוד לעבריין שיביא את הסבתא, מרבית הציבור, הנהגים הנורמטיביים לפחות, זה שיחרוג רק במעט מהמהירות המותרת, זה שעושה צבא ומשלם מיסים, יקבל על עצמו את הדין, ישלם את הקנס ויביא על עצמו גם רישום נקודות. כמילות השיר "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם", למעשה נגבה כאן מס מכובס במסווה של קנס תעבורה.

בניגוד למסחטת הכספים המתוארת לעיל, בחסות המצלמות החדשות, הנהלת בתי המשפט מנהיגה רפורמה בבימ"ש לתעבורה, ובמרכזה התמקדות בעברייני תנועה שביצעו עבירות חמורות. דווקא שם קיימת הוראה לדחות מיומנם של השופטים, תיקים של מהירות נמוכה מעל המותר, ולקדם במקומם טיפול ב"תיקים אדומים" עם עבירות חמורות ונהגים "עבריינים מחזורית". השאלה מדוע ההגיון הבריא הזה לא היה קיים אצל מי שהחליט על מצלמות המהירות החדשות. כנראה שהניסיון להעשיר את קופת האוצר עולה על הרצון להילחם בעברייני תנועה כבדים.

ונסיים עם טיפ לנהג: לעיתים לוכדת המצלמה רכב נעקף ובפלט התמונה מופיעים 2 רכבים. הדוח נשלח לאחד מהרכבים, לעיתים לנהג שנהג במהירות המותרת. התוצאה היא שלא רק שהנהג הסורר נמלט מעונשו, אלא שנהג אחר חף מעבירה מורשע. ה"קלקול המשפטי" הזה ניתן לתיקון על ידי בדיקה ב"שבלונה" מיוחדת שנמצאת במעבדה המשטרתית, אבל כמה כבר נהגים מודעים לאפשרות לקרא תיגר על הדו"ח ולבקש מביהמ"ש שיורה למשטרה על בדיקה חוזרת?

לאתר של עו"ד אורן בושרי

עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב

כנסו לקהילה המוטורית הגדולה בארץ