דעה: המאבק בתאונות הדרכים נועד לכישלון

הרשו לי להיות פסימי לרגע - מדינת ישראל לעולם לא תצליח למגר את נגע תאונות הדרכים או לצמצמו באופן משמעותי. זו אינה נבואת זעם, אלא תחזית שמקורה בהכרה שכשאיש מהמובילים אינו יודע את הדרך, היעד אינו אפשרי. רק לפני ימים אחדים, סגנית שר התחבורה חברת הכנסת ציפי חוטובלי, מתוך המטרה לשפר את הבטיחות בדרכים, ניסתה להעביר בוועדת הכנסת שורה של תיקונים לחוקי התעבורה שכוללים, איך לא, החרפת הענישה ואף דרישה אחת שערורייתית - להעניק לשוטר את היכולת והזכות לקנוס ולשלול את רישיונו של נהג, גם אם זה כלל לא ראה את האחרון מבצע את העבירה. כן, שיהיה די לו בדעתו שלו או בדמיונו העשיר, שנהג כזה או אחר ביצע עבירה, כדי לשלול ממנו את הזכות הבסיסית לנהוג. במקרים רבים לאחרונה נוכחנו לדעת כי לעתים השוטרים לא בוחלים בעשיה זו גם כאשר בוודאות לא בוצעה כל עבירה. את דעתי על סגנית שר התחבורה כבר השמעתי בעבר, אולם עוד בטרם יבשה הדיו על הצעתה, מגיע "מומחה" נוסף שמציע להצליף בתושבי ישראל במשנתו השנויה במחלוקת.

הדוקטור אמיר זיו-אב שמש במשך כשנתיים בתפקיד המדען הראשי של משרד התחבורה. תפקיד שאמור להוות עמוד שדרה מדעי למשרד החשוב ועל בסיס המלצותיו המדעיות, לבנות תוכנית בדוקה לתחבורה, בטיחות והיסע המונים. את דעותיו התמוהות לעתים של ד"ר אמיר שמענו היטב לאורך השנתיים החולפות, אולם כעת, רגע לפני יום הבטיחות הלאומי, הוא ראה לנכון לשגר לחברי הכנסת שורה של שש המלצות שיש בהן כבכדי קסם, להעלים 100 הרוגים מדי שנה בכבישי ישראל.

כבר ברגע הראשון, קיבלנו את הצהרותיו של הדוקטור בחשדנות, אך רק כאשר ירדנו לעומקן, גילינו כי לא מדובר אפילו בתוכניות מגרה, אלא שוב באותן הצהרות תמוהות מפי מי שהיה עד לא מכבר המדען הראשי של משרד התחבורה.

בהמלצותיו, דרש ד"ר אמיר להתייחס אל רוכבי האופנועים מבחינה הסברתית כשם שמשרד הבריאות מתייחס למעשנים. אני רוצה להאמין שמומחה בטיחות ותחבורה היה יודע להבדיל באופן מדויק יותר בן אדם המעשן לאדם הרוכב על אופנוע. עישון הנה פעולה הכרוכה לרוב בהתמכרות ולאיש מקרב המעשנים אין ספק באשר לנזק הבריאותי. על פי נתוני משרד הבריאות, נזקי העישון גורמים למותם של כ-1,500 אנשים בישראל מדי שנה.

רוכבי כלי הרכב הדו-גלגליים כבר התרגלו להיות הילד החורג של מדינת ישראל. הם מופלים לרעה בכל תחום אפשרי - במיסוי על כלי הדו-גלגלי, בתעריפי הביטוחים, בעלויות רכישת הציוד ומה לא. גם הם מודעים היטב לסכנה שברכיבה בישראל, אבל למרות הכל, הם רחוקים שנות אור מקבוצת המעשנים. אופנועים וקטנועים הנם כלי תחבורה לגיטימי לכל דבר ועיקר ונראה שכולם מנסים להתכחש לעובדה הזו או לפחות ליצור דה-לגיטימציה לפלח זה בתחבורה. תפקידם, כמו כל מכונית, להסיע אדם ממקום אחד לאחר, ביעילות, בחיסכון ובקלות. על פי נתוני הרשות הלאומית, כ-35 רוכבי אופנועים נהרגים בכביש מדי שנה - לפחות כמחציתם באשמת נהגי המכוניות שמסביבם. פניות פרסה מסוכנות ונהגים שמתעלמים מקיומם של הרוכבים הם אלה שגורמים למותם - האם בשל כך יש להתייחס אליהם כגוף מנודה באוכלוסייה?

לא ניתן שלא לתהות, מדוע הד"ר אמיר בחר שלא לדרוש הענקת הטבת מס לאביזרי בטיחות בענף הדו-גלגלי? מדוע לא הציע כמקובל במדינות כה רבות להגדיר מסלולי רכיבה ייעודיים לדו-גלגלי בערים? מדוע לא דרש להחמיר עם נהגים שמבצעים פניות פרסה מסוכנות? מדוע המדען לשעבר לא יצא כנגד העובדה שבכל תוכנית תשתיתית באשר היא, אין שום התייחסות לרוכבי דו-גלגלי, בוודאי שבנושא הבטיחות? האם באמת יש להזכיר שוב את מעקות הבטיחות הקטלניים וצביעת הכביש המחליקה? הנה הזכרנו.

הד"ר אמיר קרא גם להגביל את גיל הוצאת רישיון הנהיגה על דו-גלגלי ל-25. האם המדען הראשי לשעבר טרח לבדוק שיש לכך אח ורע בעולם הנאור? אם המדען לשעבר היה טורח לבדוק לעומק את אותן מדינות שהזכיר בדף ההמלצות שלו, הוא היה מגלה שהן (צרפת, גרמניה, הולנד, שבדיה, פינלנד, איטליה, ספרד ועוד) מאשרות רכיבה על אופנוע במתחמים סגורים (מסלולים, שטח, יערות, פארקים ייעודיים) כבר מגיל 4! ולו רק מהתפישה שבגיל 16 יהיה לרוכב הצעיר כבר 12 שנות ניסיון ברכיבה. בשבדיה ופינלנד כבר מגיל 6 ילד יכול להשתתף במירוצי מכוניות ראלי וכביש כי החבר'ה האלה הבינו דבר אחד - ככל שהניסיון רב יותר, ככל שההבנה המוטורית עמוקה יותר, כך הנהג נעשה לטוב ובטוח יותר ומוטב שיחל עם זאת מוקדם ככל הניתן. מירוצים הם בית ספר מושלם לנהיגה, ללימוד יחס לנוהגים סביבך, להבנה מכאנית עמוקה ולנהיגה בטוחה יותר. מירוצים הופכים נהגים אינסטינקטיביים שרק מגיבים למתרחש מסביבם (מרבית הנהגים בישראל) לנהגים מודעים שיודעים לחזות מקרים מבעו מועד, לצפות סכנות ולמנוע אותן.

מומחה אמיתי לתחבורה היה אמור לדעת שרישות המדינה ב-3,000 מצלמות אכיפה לא ילמד תרבות נהיגה, אלא רק יתעד אותה. 3,000 מצלמות תיעוד ואכיפה היו נותנות לנו צילומים מחרידים של תאונת משפחת אטיאס בכניסה לטבריה (תאונה בה מצאו את מותן 8 מבני המשפחה), אך הן לא היו מונעות אותה. חינוך נכון לנהיגה והבנה מוטורית בסיסית כן היו מונעות את התאונה כשנהג הרכב יכול היה להסיק שדי בהוצאת ההילוך לסרק כדי למנוע את ההאצה הלא נשלטת של הרכב. אבל חינוך הרבה יותר קשה ליישם מהתקנת מצלמות. חינוך מושך פחות כותרות וגם לא ממש מעשיר את קופת המדינה אלא רק מרוקן אותה.

מומחה לתחבורה ובטיחות היה אמור להבין ששוק הליסינג אמנם מהווה רעה חולה בשל הבדל המחיר הניתן לצרכן הפרטי לעומת חברת הליסינג ובתחזוקה של מכוניות אלה כמשומשות, אך מדובר ב-70 אחוזים משוק הרכב בישראל ובזכותו עולות על כבישי ישראל מאות אלפי מכוניות חדשות. אלה לא רק ידידותיות יותר לסביבה, אלא בטוחות בהרבה מכל מכונית מיושנת שהצרכנים היו נאלצים לעשות בהן שימוש, אם היו נאלצים לרכוש אותן בעצמם.

מומחה אמיתי לתחבורה לא היה מציע להגביל את כמות הנסועה, אלא להפוך אותה, בכל קנה מידה לבטוחה יותר. זאת מתוך ההנחה שנהג שנוהג יותר, צובר יותר ניסיון. תן לנהג כלים להיות נהג טוב יותר ותמנע תאונות. זקיפת עלות הדלק על משתמשי הליסינג הנה לא יותר מאשר המלצה אומללה למניעת תאונות - האם הצרכן הפרטי שמשלם בעצמו על הדלק שלו מעורב בפחות תאונות או נחשב לנהג בטוח יותר? וודאי שלא.

מומחה אמיתי לתחבורה ובטיחות לא היה נחפז לדרוש את הורדת מהירות הנסיעה בתוך הערים מ-50 ל-35 קמ"ש. זאת בטח כאשר לפי נתוני המשטרה, מרבית התאונות בעיר נגרמות בשל התנהגות הולכי הרגל (חציה מסוכנת של כבישים, מעבר באור אדום וכו'), אי מתן זכות קדימה בצמתים, אי שמירת מרחק, ביצוע פניות פרסה ועוד. כל עבירות אלה קשורות בעיקר לאופי הנהיגה וההתנהגות בישראל ואינן קשורות כלל למהירות הנסיעה. אבל עדיין קל יותר פשוט להוריד את מהירות הנסיעה. האם המומחה בדק מה היא מהירות הנסיעה הממוצעת בגוש דן בטרם המליץ להורידה? אז נספר לכם, שבשעות העומס, נמדדה בתל אביב לבדה מהירות ממוצעת של 16 קמ"ש בלבד. השלב הבא הוא פשוט לעצור ואז לבטח ירד מספר התאונות לאפס.

מומחה אמיתי לתחבורה ובטיחות היה אמור לדעת שאין פתרונות קסם במניעת תאונות. אף אדם לא קם בבוקר ומחליט שהיום הוא יעבור תאונה, שהיום הוא ידרוס הולך רגל, או שממש בעוד חצי שעה הוא יסיים בעצמו את חייו על הכביש בדרך לעבודה ולא משנה אם זה במכונית, משאית, רכבת או אופנוע. מומחה אמיתי לתחבורה ובטיחות היה יודע שתאונות נגרמות מחוסר ניסיון בנהיגה, מחוסר הבנה של תפעול הרכב, מחוסר התחשבות בזולת, מחוסר הבנה בתחזוקת הרכב ומטעויות אנוש ולכן כל עוד לא נשפר את אלה, תאונות הדרכים ימשיכו לקרות על כבישי ישראל. לא קסמים או הצהרות פופוליסטיות דמגוגיות מונעות תאונות, אלא מעשים ואיחוד כוחות של כל הגופים האמונים על המלאכה.

איני מאשים את הד"ר אמיר על המלצותיו - הוא רשאי, כמו כל אדם במדינה להעבירן לחברי הכנסת, אולם אני כן מאשים את מי שהציב אותו בתפקיד כל כך חשוב, כאשר הוא עצמו אינו מוגדר כמומחה בטיחות. תפקיד שמסוגל להעניק מידה מכובדת של אמינות לדבריו, גם אם הנם דברי הבל הנובעים מחוסר הבנה בסיסי של תחבורה ותאונות דרכים. כשאלה המומחים שמדינת ישראל בוחרת לעצמה, לעולם לא ננצח במלחמה בתאונות הדרכים.

עוד בטיחות ונהיגה בוואלה! רכב

לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל