צהרי היום, הטלפון מצלצל וקובי על צג הנייד. "מחר אני אוסף רכב חדש למבחן ארוך טווח". אני: "וואלה! מגניב, סוף סוף משפחתית מפנקת? הם בטח זוכרים שאנחנו 5 נפשות נכון?". קובי: " כן, בטח זוכרים. זו יונדאי i10. מתאים בול בשבילך! טוב חייב לסגור". אני: "אבל... הלו?"
אומנם לא צילמתי את עצמי בסלפי באותו הרגע, אבל הפה בהחלט היה פעור. את משפחת יונדאי אני מכירה היטב - רוב החברות הרווקות שלי נוסעות על יונדאי i20, ליסינג מהעבודה ועבורן נהגתי לא מעט פעמים בנסיעות מתישות ברחבי הארץ תחת התירוץ המוכר של "את בטוח תיהני מהדרך, את הרי נשואה לעיתונאי רכב".
המכונית השנייה בקטגוריה זכורה לי כרכב קטן ועיל וכזה שניתן למצוא לו חנייה די בקלות, אבל הי מדובר ב-i10 ואני כבר 10 שנים לא רווקה... את ה-i10 האחרונה שראיתי באותו היום אני זוכרת במדויק (אני תמיד זוכרת את המכוניות שחותכות אותי בלי בושה וזהירות בכביש) - רכב צנום ונמוך שנראה כאילו שכחו להאכיל אותו בגיל הינקות.
גדלת, הא?
באותו הערב כשהגעתי לחנייה שלנו הופתעתי לגלות את הרכב השחור שעמד שם - יונדאי i10 שאלמלא ציינו זאת הייתי בטוחה שחל בלבול לא קטן ומדובר באחות הגדולה i20. אני לא ממש יודעת מה עשו לה בשלב האינקובטור, אבל זה בהחלט עבד, והיא נראית לפחות כמו אחותה הגדולה.
הסקרנות לא הרפתה ואחרי שחטפתי את המפתח, גיליתי שהקנקן נראה טוב גם מבפנים - מושב הנהג מפנק, יש מקום לרגליים הארוכות שלי, ומי שיושב מאחורי הנהג נהנה ממרחב גם אם מלאו לו 37 שנים.
מבחינתי, אחד המדדים לרכב משפחתי הוא האם הוא יכול לאכלס בקלות 3 מושבי בטיחות (במקרה שלנו 2 בוסטרים וכיסא תינוק). אני שמחה לעדכן שלמרות שאינני בוגרת במסלול לוגיסטיקה, עם קצת תכנון וחשיבה נכנסו שלושת הכיסאות פנימה. היתרון בכלי הרכב החדישים בהם ניתן לנטרל בקלות את כרית האוויר במושב הקידמי, היא היכולת למקם בו כחוק בוסטר. 10 דקות של עבודה, והאוטו אובזר בכיסאות הילדים.
קטנה ואינטימית
הנסיעה למחרת לגנים הייתה מהנה ונינוחה, הבנות נכנסו עצמאית לכיסאות וחגרו את חגורות הבטיחות, וחסכו ממני את ההתעסקות הזו והקטן נהנה מהחלל החדש והלא מוכר, שגרר אחריו התנסויות רבות סביב פתיחת הדלת וטריקתה. נעילת הילדים פתרה את הבעיה הקטנה. היה משהו מרגש ואינטימי בתא הנוסעים, היינו קרובים אבל לא מדי, שמענו אחד את השני ומערכת השמע הנעימה את זמננו. לאחר פיזור בדרכי לעבודה הרגשתי כי הרכב הזה הוא בול למידות שלי אמא + 3 ילדים ומזל שלבעל יש אופנוע משלו.
לאחר תקופת הסתגלות קצרה ונסיעות משפחתיות בהרכב של 4, הגיע הוויקנד. מה עושים? נוסעים לצפון. נשמע מצוין רק שיש לנו יונדאי i10, אז כנראה שניסע בשני כלי רכב? אז זהו שלא. בחינה מחודשת של הצרכים אל מול הנתונים והופ שינוי קטן במיקום של הבוסטר למושב האמצעי והרי יחידת דיור מרווחת עבורי להמשך הדרך.
אז ממש כמו בבדיחה מתקופות רחוקות על איך מכניסים 5 פילים לרכב אחד, וואלה! נכנסנו, זו לא בדיחה והאמת שלא הרגשנו שיש פה קייס להצטרף למחאת הסרדינים. נסיעה לצפון על 5 נפשות ביונדאי i10 עברה ובקלות ואפילו מספר פעמים בתקופת המבחן. הבעיה העיקרית איתה נאלצנו להתמודד הייתה גודלו של תא המטען - פה לצערי ההשכלה שלי בנושא הלוגסטי לא עזרה, אבל בהחלט תכנון חדש לסדר העדיפויות עזר לנו למלא את התא בדברים הנכונים והנחוצים בלבד. מי אמר שתינוק חייב עגלה?
אין תירוצים לא להתחתן
במהלך תקופת המבחן נסעתי לא מעט ביונדאי הקטנה הזו. המיזוג עשה את העבודה בחורף ובימים הקשים של הקיץ היה לנו בהחלט נעים. החברה בעורף נהנו מהמיזוג בדיליי קטן אבל בהחלט נסבל.
לא היינו הרכב הכי מהיר בכביש, אבל גם לא איחרנו לשום פגישה או אירוע והקוטן שלה עזר לנו להיכנס לחניות שבדרך כלל היינו מוותרים עליהן בהחמצת פנים. תאורת הדרך פנתה איתי לכל כיוון ואומנם לא לטשו בי עיניים ברמזורים (בכל זאת יש לא מעט כמוה על הכביש), אבל אני מודה שמי שהסתכל לא הבין איפה לוגו החברה.
החברות הרווקות השתכנעו שהתירוץ - "יש לי רכב קטן ולכן אני לא מתחתנת, כי עם ילדים כבר צריך גם לחשוב על החלפה של הרכב" כבר לא תופס. ובאמת שבתמורה לכסף מקבלים פה רכב שאומנם נחשב למכונית לסינגלס אבל בהחלט יודע ויכול להיות ה"רכב המשפחתי" שלנו.
יונדאי i10 יוצאת למבחן ארוך טווח