רק לפני שנים אחדות, אגסי וחבורתו הצליחו לשכנע את קברניטי המדינה ואת מנכ"ל רנו-ניסאן שאנחנו, ישראל בפרט והעולם בכלל, מוכנים לגמילה מנפט. ואז תקע לכולם בגרון מכונית חשמלית מתוצרת רנו, עמודי טעינה וכמעט 40 תחנות החלפת סוללה. למרות שהמיזם של בטר-פלייס קרס וגם עלה לכם בכמה שקלים מהפנסיה, החזון לא היה רחוק מהמציאות. הוא לא נפל בגלל המכונית (למרות שהיו בה מספר מגרעות) והוא אפילו הצליח במידה רבה להביא מזור לבעיית טווח הסוללה, אבל הוא כשל בביצוע כשניסה לכבול את הצרכן בעסקת רכישה דמוית סלולאר שלפני חבר הכנסת כחלון ומפני שלא הצליח להוות חלופה כלכלית משתלמת במעבר מדלק מסורתי. יום אחרי מחיקת החברה, נשארה אדמה חרוכה בדמות חוק שתוקע את החשמל בעמדות מנוהלות ותדמית ציבורית רעה על הרעיון החשמלי כפתרון תחבורתי.
אולם גם באמצע 2014 חשמול התחבורה לא נמחק - הוא שינה צורה, שיטה ותמחור. במקום ארבעה גלגלים, יש רק שניים. במקום 1.6 טון, רק 185 קילוגרם. במקום מגבלה ל-130 קמ"ש, אפשר להעפיל ל-165. ובמקום טווח של 170 קילומטרים תיאורטיים בין טעינות, 275 אם נשארים בעיר. במקום רנו פלואנס משעממת, אופנוע ספורטיבי שידהים בתאוצות. לאופנוע הזה קוראים SR והוא מגיע מקליפורניה בארה"ב מחברת ZERO ועכשיו הוא אצלנו כדי להראות מה הוא יודע, והאם הוא מסוגל להיות המשיח על שני הגלגלים של התחבורה החשמלית בישראל.
איניגמה
בכל הזמן שלקח לחתום על הניירת, להוריד את האופנוע מהעגלה ולתת גז (או אלקטרונים בעצם), השתדלנו להגיע לרכיבה על הזירו SR ללא דעות קדומות וללא ציפיות וזה מה שגרם לנו להיות המומים ממה שקרה חלקיק שניה אחרי שהמצערת (או שמא פוטנציומטר) נפתחה לרווחה. ה-SR סבסב קלות את הגלגל האחורי על האספלט ופשוט ירה את עצמו קדימה בתאוצה שמוכרת לנו רק מעולם האופנועים הממש ממש מהירים. מאוחר יותר מדדנו לו 4.4 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש, שזה אמנם קצת יותר משניה ממה שמצהירה היצרנית (3.3 שניות), אבל, שלא כמוני, הם ככל הנראה מיקמו על אוכפו רוכב ששוקל פחות מ-90 קילוגרמים עם ציוד.
מנועים חשמליים ידועים ביכולת שלהם לתת את כל מה שיש להם כבר בסל"ד הראשון. כאן זה עובד קצת יותר עם שכל, שכן אם כל ה-14.8 הקג"מים שהמנוע מסוגל לייצר היו מגיעים לכביש, האופנוע הזה היה או מתגלגל אחורנית או שורף את הצמיג האחורי למוות מהיר. כדאי שנתעכב על זה שוב, 14.8 קג"מ. 14.8 קג"מ. זה יותר ממה שמפיק הטיל היבשתי של קוואסאקי ה-ZX14 והוא האופנוע בעל התאוצה החזקה ביותר בעולם כיום. ולא רק שהוא מייצר כאלה מספרים, הוא עושה את זה בלי תחומי כוח, כמעט מההתחלה ועד הסוף. למה כמעט? כי עד 30 קמ"ש וחלקיקי שניות, הוא מוריד "רק" 9 קג"מ לערך לכביש ואז נותן הכל. וההספק, אם תהיתם עומד על 67 כ"ס שהם בשפת החשמל, 50 קו"ש.
הכוח הזה שמלווה בשקט מופתי גרם לי לא פעם לחקות בתוך הקסדה רעשים של כלים מהמדע הבדיוני של הוליווד ופשוט להתגלגל מצחוק תוך כדי תנועה. פתאום שומעים הכל, רוח בענפי העצים, משאבת מים סמוכה, את עובדי מע"צ שעובדים בכביש ונביחה מהוססת של כלב שלא ידע אם לרדוף אחרינו או שלא.
התאוצה הזו תהמם כל רוכב ואין לנו ספק בכך, לא רק בהשוואה לכלי חשמלי, אלא לכל מה שנמכר היום בישראל. כדי שמכונית תשיג אתכם ברמזור, היא חייבת להיות מהזן היקר מאוד, עם צמיגים בעובי הבטן של ברלד. הדחיפות הזו לא נרגעת עד שעוברים את רף ה-150 קמ"ש, שם המנוע מאבד קצת לקראת הקרבה ל-6,000 הסל"דים המקסימליים וגם הרוח נכנסת לעבודה והמיאוץ נעצר במעט מתחת ל-170 קמ"ש. חשמלי, כן? ביום חם כמו שחווינו בזמן המבחן, המנוע החשמלי עלול להתחמם בשימוש תובעני וכשהוא עובר את רף ה-120 מעלות, מופחת כוח המנוע עד להתקררות.
מעבר לכוח
ההבטחה לספורטיביות מקוימת במלואה תחת סעיף הביצועים. ה-SR מעפיל למהירות גבוהה מהר מאוד בכל קנה מידה ובטח יותר ממה שניתן לשער שהוא מסוגל. אבל לספורטיביות יש היבט נוסף וזה היכולת לשמר את המהירות הזו בפניות. כדי ליהנות מכמה שיותר זמן כביש, ביקשנו לקבל את האופנוע טעון במלואו ממש בפתחו של כביש הרכיבה הזמין ביותר במרכז הארץ - אשתאול, נס הרים, גוש עציון והסביבה הקרובה. רוכבים רבים פוקדים את המקום בסופי שבוע, אך באמצע השבוע המקום כולו לרשותנו. חבל, כי היינו שמחים להפתיע כמה רוכבים עם עקיפה שקטה.
אז זה לא ממש עבד לנו. ניסינו, באמת שניסינו, אבל צמיגי ה-IRC שהוא מגיע עמם במקור לא רק שלא מחמיאים לו, הם אפילו עושים לו נזק. הם מתקשים להתמודד עם הכוח הרב שהמנוע החשמלי מפיק, התחושות שהם מעבירים נוראיות והמבנה שלהם גם גורם לסרבנות בכניסה לפניות (מצריך עקשנות ודחיפה הגונה) ובהטיה משמעותית יותר, גורמים לתחושת נפילה לתוך הפניה. תכונות אלה פוגמות מאוד ביכולת לתת בהם אמון, גם כשהאספלט טוב מספיק כדי לתמוך ברכיבה על הקצה.
אולם בסינון המפגע, מגלים שהמתלים מבית 'פסט-אייס' שמתמחה בעיקר באופני דאון-היל, עושים כאן עבודה טובה בסך הכל. השיכוך לא מושלם ושיבושים עדיין מורגשים בצורת חבטות קטנות ולא מרוסנות מספיק, אבל הם תומכים היטב באופנוע גם תחת עומס פניות וגם בבלימות חזקות והם גם מציעים כוונון כמעט מלא מלפנים ומאחור וזה מצוין. הבלמים למרבה הצער לא מספקים כוח עצירה שתואם את כוח ההאצה של ה-SR והם גם נטולי ABS בשלב זה. התחושה במנוף ביד ימין עצית וצריך להפעיל המון כוח כדי לגרום לקאליפר של ניסין לנשוך בעצמה לא מספקת את הדיסק היחיד מלפנים. הבלם האחורי לעומת זאת, ממהר לנעול את הגלגל האחורי שעליו כאמור ממילא נמצא צמיג שלא אוחז באופן ראוי את האספלט.
כמה מיץ יש?
שמתם לב כמה סיפרנו על הזירו SR ועוד לא אמרנו מילה על טווח הרכיבה? זה רק משום שלאורך חצי מרכיבת המבחן, זה כלל לא הטריד אותנו. מבין שלושת מצבי הרכיבה בחרנו במצב ה'קאסטום' שמשלב את הכוח של מצב הספורט בתפוקה ורגנרציה (טעינה בזמן בלימה) של מצב ה'אקו'. הכוח זורם מהר וגם הדרך מתחתנו והתצוגה בלוח המחוונים (יש גם אפליקציה לסמארטפון) מראה איך הסוללה מתרוקנת וטווח הרכיבה הנותר מתקצר. למרות שחלק לא מבוטל מהדרך נעשה בירידות, ראינו את המערכת מבצעת אגירה מחודשת של אנרגיה, אבל בטעינה של ממש שמעלה אחוזים בסוללה לא הבחנו.
סוללת הליתיום יון שלו הגיעה באופנוע עם 4 תאים שאוגרים 11.4 קו"ש וניתן לרכוש תא חמישי שמוסיף 2.8 קו"ש נוספים למאגר. במצב הרגיל, היצרן מדבר על טווח עירוני של 220 ק"מ, או 113 ק"מ בכביש מהיר (במהירות 112 קמ"ש) ועל טווח רכיבה משולב של 149 קילומטרים. הוספת תא הסוללה החמישי יעלה את המספרים ל-276 קילומטרים עירוניים, 141 בכביש המהיר ו-186 קילומטרים משולבים. לא רע בכלל ומאפשר רדיוס שימוש גדול מעמדת הטעינה. טעינה מלאה ממצב ריק אורכת חמש שעות.
במבחן שלנו לעומת זאת, שכלל רכיבה ספורטיבית רציפה, המנוע החשמלי הביא את הסוללה לקצה היכולת וזו התרוקנה קצת יותר מהר משתכננו. 112 קילומטרים בדיוק אחרי שהתחלנו בהנאה, שזה קילומטר בודד פחות מהמינימום המתוכנן לכביש הבינעירוני, אבל לא סביר שמישהו תכנן שימדדו בו כל כך הרבה תאוצות במצערת מלאה והמון ביקורים בקצה העליון של מגבלת המהירות. בחברה מסבירים שגם תקלה קטנטנה גרמה לכך שהתצוגה לא התריעה לנו בזמן על ההתרוקנות בפועל, כך שנשארנו בצד הדרך במרחק של קילומטר בודד מהיעד הסופי.
בואו נדבר על כסף
נתחיל מההוצאה הכבדה - עלות הקניה של הזירו SR עם ארבעה תאי סוללה עומדת על 87,900 שקל. מכאן, האופנוע חשמלי מתחיל להסיט את המאזנים לצד הירוק של המשוואה. עלות הביטוח זהה לזו של קטנוע 50 סמ"ק, עלות תדלוק מלא בחשמל ביתי עומדת על 6.3 שקלים, שירות תקופתי יש לבצע אחת לכל 6,000 קילומטרים בעלות של 300 שקלים בלבד, ישנה אחריות מלאה של 5 שנים או 160,000 ק"מ על הסוללה וספק הכוח של המנוע מיועד לאורך חיים של 620,000 ק"מ. ככה זה כשיש מעט מאוד חלקים נעים, אין מערכת קירור או שריפת דלקים.
מלבד מחיר הרכישה הגבוה למדי, האופנוע החשמלי של זירו השאיר אצלנו רושם של כלי שיכול לתת מענה אמיתי למי שמבלה את עיקר זמנו בעיר, אך גם יוצא לגיחות פרבריות על בסיס קבוע. לאילת הוא לא יגיע (אלא אם תגררו אותו לשם) עדיין, אבל שקע טעינה בבית (ועדיף שזה יהיה בית פרטי) ובמקום העבודה יאפשרו לכם לנוע בעלות מינימלית. אז עדיין לא מדובר כאן בפתרון המוני, אבל כן באמצעי תחבורה יעיל בתחום הפרברי עם פוטנציאל הנאה גדול ובקצב שבה מתקדמת היצרנית האמריקנית עם הישגיה, סביר להניח שבשנים הקרובות נראה הגדלה נוספת בטווח הרכיבה ואולי גם הוזלה מסוימת במחיר הרכישה.
קונים אופנוע חדש? מצאו אותו בין מבחני הדרכים שלנו
לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל
