צילום סטילס ווידאו: קובי ליאני
עריכה: רן צימט
הסרט צולם בעזרת מצלמת האקסטרים נילוקס F60
בתחנת דלק הנמצאת כחמישים קילומטרים דרומית למינכן, על כביש A95, עצרנו להתרעננות מהירה, לצד שורה ארוכה של רוכבי אופנועים. כולם על אופנועי ב.מ.וו, כולם עם הפנסים דרומה לעיר גארמיש, שם מתקיים אירוע הרוכבים השנתי של ב.מ.וו. זו השנה השלישית שבה אנחנו משתתפים בחגיגה המסורתית של ב.מ.וו ועדיין נותרנו נפעמים לנוכח נחילי האופנועים ששועטים על האוטובאהן, שמתפתלים בכבישים הכפריים ושמתקבצים אל אותו מוקד כבר השנה ה-14 ברציפות.
אין זמן או מקום מקודשים יותר לרוכבי החברה הבווארית ובמפגש עמם, לא צריך יותר ממבטים מהירים כדי להבין בדיוק מה עומד מאחורי החיוכים. כל עצירת תדלוק או סתם מנוחה בתחנות הירוקות הפזורות לאורך האטובאהן יוצרת חברותה מהירה ושאלות בסגנון "מאיפה הגעת, איפה מתכנן ללון ולמה לעזאזל קנית אופנוע עם שישה (!) צילינדרים?".
מזוודה על שני גלגלים
השאלה הזו חזרה על עצמה בכל אחד משלושת הימים בהם נכחנו באירוע ויותר מפעם אחת ביום. בהזדמנות אחת, רוכב R1200GS אפילו הביע שאת נפש מהמכונה הגדולה והכריז - "זה לא ב.מ.וו". אבל בניגוד לדעתו, אחרי כמעט 1,000 קילומטרים על גבו של ה-K1600GTL ברמת האקסקלוסיב שניתן לנו על ידי ב.מ.וו לשם הרכיבה לאירוע, גם אנחנו יכולים לפסוק - זה לא ב.מ.וו, זה סופר ב.מ.וו.
במבחן שערכנו לו מיד עם הגעתו לישראל, באמת תהינו לגבי מקומה של המפלצת הענקית והכבדה במקום החם והצפוף הזה, אבל שם, בגרמניה, עם המרחבים האינסופיים, הוא מתאים כמו קרוטונים למרק. הוא באמת כבד. ממש כבד וזה מאוד מורגש כשצריך לתמרן איתו בחניות צפופות, לדחוף אותו אחורנית או סתם להרים אותו מהג'ק. צריך רגליים חזקות שיכולות לתמוך בו כדי שלא יתגלגל על הצד, אבל מרגע שמתחילים להתגלגל קדימה, המשקל פשוט נעלם. כמה שהוא גדול, כך הוא מתכווץ בשנייה. כמה שהוא כבד, כך הוא הופך לאנורקס. כמה שהוא מסורבל, כך הופך הכידון שלו למכשיר קליל ומדויק לתפעול.
הנוכחות שלו בטיול לגארמיש הייתה מכרעת. שותפי לטיול (המר"ן אלסיבוני) בחר ב-S1000R הספורטיבי ככלי למשימה ולזה כידוע, אין מקום לאחסון דבר מלבד המפתח שלו עצמו. אז ה-GTL שלי הפך בקלות לרכב השירות. שלוש מזוודות הענק שלו (ננעלות חשמלית בגרסת האקסקלוסיב) הכילו הכל בתוכן ושחררו אותנו לעסוק במלאכת הרכיבה.
לב המערכת שם הוא כמובן המנוע הענק. 1,600 סמ"קים מעל 6 צילינדרים שמסודרים בטור. המנוע הזה נשמע כמו ב.מ.וו סדרה 3, שני דורות אחורה והוא גם מרגיש גמיש באותו האופן. כמה גמיש? מאוד. אפשר להמשיך לנוע איתו בהילוך שישי בסביבות ה-40 קמ"ש ובמעט יותר מ-1,000 סל"ד ולהאיץ משם בחלקות חשמלית עד למגביל המהירות שנמצא ב-235 קמ"ש.
נוח לטוס נמוך
כמובן שהב.מ.וו הזה מנצל את המומנט הרב שלו כדי לגלוש בנינוחות על גלי המומנט בכל סוג של דרך, אבל הוא גם יודע להשתמש בכוח שלו כדי לטוס בגובה האספלט. ל-GTL יש מיגון רוח פשוט פנומנאלי. מעבר לעובדה שהמשקף מתכוונן חשמלית ומסוגל לעלות למצב כמעט אנכי לכביש וליצור בועה נטולת רוח מסביב לרוכב, כבר במצב הנמוך ביותר הרוח מוסטת מסביב לגוף. זה מצוין כשקר וגם בדקות הקצרות שירד עלינו גשם, אבל כשחם, זה ממש מעיק כי הגוף לא זוכה להתאוורר מהחום. מזל שבחזיתו יש שני כנפונים שבפתיחתם מגיעה קצת יותר רוח על מרכז הגוף.
אולם מעבר לדרך שבה האופנוע הזה מפלס את דרכו באוויר, הוא גדוש בטכנולוגיה שעד לפני עשור, נחשבה למדע בדיוני. בקרת אחיזה שומרת על הגלגל האחורי, ABS מפקח על הבלמים, מערכת ניווט תגיד לכם לאן לנסוע (בחיבור ישיר לדיבורית הקסדה), מערכת שמע איכותית תנגן לכם רדיו או MP3 מהסמארטפון, חיישנים ידליקו ויכבו את הפנסים בהתאם לעוצמת האור שמסביב, המתלים ישנו את כושר הספיגה בהתאם לקצב הרכיבה והצורך, מחשב הדרך יספק לכם אינפורמציה סופר עשירה על תנאי הרכיבה שלכם, המנוע ישנה את תפוקת כוחו בהתאם למצב הרוח שלכם, בקרת שיוט תיקח מכם את המצערת ומושב הכורסה יפנק אתכם ואת המורכבת (עם משענות לידיים) גם אחרי 1,000 קילומטר. זה לא אופנוע, זו חללית.
זה השער רוכבים יבואו בו
האוטובאהן הפך לדרך בינעירונית שהפכה לדרך כפרית ואז גם לנופים המוכרים של העיירה גארמיש. בחורף מתקיימות כאן תחרויות סקי למניהן ובקיץ העירה מוצפת באופנועים. מטרים מהגבול עם אוסטריה ולמרגלות הרי טירול נמצא מתחם האירוע. אל המקום הגענו בצוהרי יום שישי, שעות לאחר הפתיחה כבר במקום נכחו כמה אלפי אופנועים. פחות מהמצופה, אבל עדיין בכמות שהייתה מבהילה כל לובש מדים בישראל.
שם השוטרים דווקא מפרגנים. מפנים מכוניות מהדרך ונותנים קדימות לרוכבים והיו המונים כאלה. על כל סוגי האופנועים של ב.מ.וו מכל השנים. החניות מתמלאות במהרה ואלפים נכנסים למתחם ושם מצאו שלל אוהלים של סדנאות שיפורים, חנויות אביזרים, אוהלי מועדונים מסביב לעולם, מספרה, אוכל וכמובן בירה. המון בירה.
את הצבע והרעש סיפקו התצוגות הדינאמיות של מכוניות מיני עם פעלולים, תצוגות רכיבה של אופנועי טריאל ומי שרצה, יכול היה לצאת לרכיבת שבילים במעלה ההרים עם הדרכה מסודרת. בקיצור, המון מה לעשות, במיוחד אם אתם מורעלי ב.מ.וו.
שוויינשטייגר. גול!!
עם כל הכבוד לאופנועים ולאירוע החגיגי, אף אחד מהנוכחים לא שוכח שהערב יש משחק כדורגל של נבחרת גרמניה בחצי הגמר, מול הצרפתים. כולם מביטים בשעון, ושעה לפני שריקת הפתיחה, כבר דואגים להתיישב מול המסכים באוהלי הבירה ומול המסך הענק שברחבת תצוגות האקסטרים. ביד אחת ליטר בירה, ביד שניה פרצל ענק ועל הראש כובע מגוחך בצבעי הנבחרת.
מחנות של ממש לא היו שם, אבל לפי קולות האכזבה של הכמעטים ניתן היה לדעת מי בקהל צרפתי ומי גרמני. ואז בא הגול. מצד אחד קרנבל, שירים בסגנון "הנה מה טוב ומה נעים" בגרמנית, לעומת הצד השני שמחזיק את הראש בין הידיים. אבל זה רק ספורט ובמסיבה בלילה כולם רקדו על כולם.
המר"ן ואני לא כל כך מצאנו את עצמנו ובחרנו להחליק בשקט החוצה מאוהל המסיבות, החוצה ממתחם האירוע אל האופנועים ובמצערת פתוחה אל כביש מסולסל קרוב, גם אם הכל חשוך מבחוץ. פשוט לא יכולנו עוד להתנגד לחשק לרכב עוד קצת לפני שהיום נגמר.
כמו חתונה באגדות, החגיגות נמשכו שלושה ימים רצופים וביום ראשן בערב כולם חזרו הביתה מתודלקים ושמחים, מחכים כבר לאירוע בשנה הבאה, ב.מ.וו מוטוראד דייז 2015. הלוואי עלינו כזו תרבות מוטורית.
עוד על ב.מ.וו בוואלה! רכב
כל המבחנים לאופנועים החדשים בואלה! רכב
לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל
