לא תמיד תקבלו החזר הוצאות נסיעה מהמעסיק

מעסיקים רבים מעמידים לרשות עובדיהם את האפשרות להגיע בהסעה מרוכזת ומאורגנת למקום העבודה, אולם ישנם כאלו שמקום האיסוף מאלץ אותם להסתייע בתחבורה ציבורית על מנת להגיע אליו. האם צודק המעסיק בסירובו לשלם להם החזר עבור כך?

כל עוד לא נקבע אחרת במסגרת הסכם אישי, המעסיק אינו חייב לשלם לעובדים החזר. הסיבה לכך - ההסכם הקיבוצי הכללי להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה במשק הפרטי וצו ההרחבה שהוצא מכוחו, שם נקבע, בין היתר, כי: "החזר הוצאות לא ישולם למי שמוסע לעבודה על חשבון המעסיק או מטעמו". כמובן שאם מדובר על מרחק משמעותי בין מקום האיסוף למקום מגוריו של העובד – המעסיק יצטרך להשיב לעובד החזר בגין הוצאותיו שגובהו יקבע באופן ספציפי.

משך זמן ההגעה למקום העבודה מתארך משנה לשנה בשל התווספות מאות אלפי כלי רכב למארג התחבורתי. מבחינת העובדים על מנת להגיע בזמן שנקבע - עליהם לקום מוקדם יותר. אך לפעמים גם זה לא עוזר והם בוחרים לנסוע בכביש 6 בשביל לקצר את זמני ההגעה. האם חלה על המעסיק החובה לשלם את האגרה כחלק מהחזר הוצאות הנסיעה?

כל עוד לא סוכם אחרת בין הצדדים – ההסכם הקיבוצי הכללי להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה במשק הפרטי וצו ההרחבה שהוצא מכוחו קובעים, כי שיעור החזר הוצאות הנסיעה המכסימלי ליום עבודה, שעל כל מעביד לשלם לכל עובד הזקוק לתחבורה, כדי להגיע לעבודתו, הינו – החל מיום 1.2.2016 – 22.60 שקלים ליום עבודה. היות ואין כל הוראה בהסכם ובצו שקובעת שיעור גבוה יותר – המעסיק אינו חייב בהחזר כספי לעובד.

נסיעות שיתופית הפכו לנפוצות מאוד, הן בשל החיסכון שטמון בכך והן בשל המודעות הסביבתית. ישנם לא מעט מעסיקים שסבורים כי עובד שמגיע למקום עבודתו במכוניתו של עובד אחר מאותו מקום עבודה – אינו זכאי להחזר כספי מלא. האם הם צודקים?

צו ההרחבה בדבר החזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה, החל על כל המעבידים במשק, מחיל עליהם את החובה לשלם לכל עובד, הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, החזר הוצאות נסיעה. ואין זה משנה באיזה אופן או כלי תחבורה משתמש העובד כדי להגיע למקום עבודתו.

מה הדין במקרה בו עובד דורש מהמעסיק לקבל החזר בגין הגעה לעבודה במונית ביום שבת? המעסיק מחויב לשלם הוצאות הנסיעה, שנקבעים לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו. אין כל הוראה מיוחדת לגבי החזר הוצאות נסיעה בשיעור גבוה יותר, לעובדים הנאלצים לעבוד בשבת. לכן, בהנחה כי העובד מקבל מידי חודש תשלום של כרטיס "חופשי-חודשי" אין הוא חייב בכל תשלום, מעבר לכך. זאת כמובן אם הצדדים לא סיכמו על מנגנון החזר שונה.

ישנם מעסיקים שדורשים מהעובד כי ימציא להם את הקבלות על הוצאות דמי הנסיעה שהם שילמו לעבודה וממנה, כי אחרת הם לא יקבלו החזר הוצאות נסיעה. האם הם זכאים להתנות זאת?

חובתו של המעביד לשלם לעובדיו החזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה אינה מותנית בהמצאת קבלות מצד העובדים, על הסכומים אותם הם מוציאים עבור נסיעות אלה בצו נקבע כי כל עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו זכאי לקבל ממעסיקו השתתפות עד המקסימום… (שנקבע מידי פעם ועומד כיום על-סך 22.60 שקלים ליום עבודה) בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בעד כל יום עבודה בפועל בו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו." וכן "הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר הנסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה".


הכותב הוא ראש צוות בחברת בקרת שכר שעוסקת ביעוץ לחברות בתשלום משכורות